# מח

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/2885/48/

מח התורה "חיים נצחיים" (סימן ע"ב בלקוטי תנינא) נאמרה בעת שבא אצלו על שבת קדש פרשת יתרו צדיק אחד מפרסם גדול. והוא ז"ל לא אמר שום תורה בליל שבת קדש ולא ביום שבת קדש. וכשגמרנו סעדת שחרית של שבת, וכבר ברכנו ברכת המזון, והיינו סבורים להסתלק מהשלחן כנהוג אחר ברכת המזון, אבל הוא ז"ל נשאר אז יושב על מקומו, וגם אנחנו כלנו נשארנו אז יושבים לפניו, וגם הצדיק הנ"ל נשאר עדין יושב לפניו.

בתוך כך ענה ואמר: כשרואין את עצמו עם הצדיק אפלו כשאין שומעין תורה גם זה טוב מאד, כי על-ידי-זה מקבלין גדלה. והתחיל לומר תורה הנ"ל. בתוך דבריו כשנכנס באמירת התורה כנ"ל, ענה ואמר: הלא בתוך כך אני אומר תורה. ואף-על-פי-כן גמר כל התורה הנ"ל.

הכלל שכמה וכמה תורות, כמעט כלם נאמרו בנס גדול שכמעט כמעט היה העולם חסר מהטוב הגנוז הזה. וקדם כל תורה היה העולם מתמוטט אם יזכו להטוב הגנוז הזה. והשם יתברך בדרכיו הנפלאים וחסדיו העצומים, סבב בכל פעם סבות לטובה, עד שזכינו בכל פעם לשאב מהנחל הנובע וכו', כל הדברים האלה אשר העלינו על הספרים. וכבר מבאר שאמר, שבכל דבור ודבור שאומר בפני העולם תלויים בו כל העולמות עליונים ותחתונים (לקמן שע"ד):