# נ

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/2885/50/

נ כששמענו מפיו הקדוש מאמר המתחיל: "מה שהעולם רחוקים מהשם יתברך הוא מחמת שאינם מישבים עצמם", עין שם (לקוטי תנינא סימן י'). ושם מדבר משמחה.

והיה הוא ז"ל יושב אז בחוץ אצל כתל בית-הכנסת בדרום, אצל חתיכת עץ מן העץ העב המנח ליסוד. כי שם היה רגיל לישב כמה פעמים לפעמים בצד דרום ולפעמים בצד צפון ולפעמים במזרח ולפעמים במערב, ולפעמים בתוך העזרה של בית-הכנסת, ולפעמים הלך עמנו לטיל על ההר שסביב העיר, ולפעמים הלך עמנו אנה ואנה לפני בית-הכנסת.

ובכל אלו המקומות שמענו תמיד חדושים נפלאים ונוראים ושיחות קדושות אשר לא נשמעו כזאת מימים רבים. גם אחר שהיתה לו החולאת של ההוסט [שעול] היה נוסע לטיל על-פי הרב. והיינו נוסעים עמו, והיינו שומעים ממנו בדרך תורה הרבה.

ונחזר למעלה. בעת שאמר ענין הנ"ל אז דבר הרבה משמחה, וחזק אותנו וזרז אותנו מאד להיות בשמחה תמיד. כי באותן העתים, שהיה בעת שבא מלעמבערג אז דבר עמנו הרבה מאד מענין התחזקות להיות בשמחה תמיד.

ואמר אז לנו, שראוי לנו לשמח מאד מה שנצלנו ברחמיו מלהיות מתנגדים עליו. ואמר אז בזה הלשון: ברוך אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים. משני תועים: הינו מהתועים לגמרי מהתורה שהם העכו"ם והאפיקורסים, וגם נצלנו מהתועים המתנגדים החולקים עליו שאבדו מה שאבדו בלי שעור וערך ומספר.

ואמר: הלא אתם בודאי הייתם מתנגדים גדולים, לולא חסדיו ורחמיו המרבים אשר נצלנו מפח יוקשים מכת המתנגדים, אשר אם היינו שומעין להם חס ושלום היה נאבד תקותנו חלילה וכו'. ענה ואמר כמתמיה ואמר: עלי הייתם חולקים?! (ואמר בלשון אשכנז בזה הלשון: "אוף מיר וואלט איהר גיקריגט"):