# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/2885/6/

ו סימן ט"ז "רבי יוחנן משתעי". זאת התורה אמר בשבת בשחרית באמצע הקיץ תקס"ג.

ואז נתקבצו אליו פתאם על אותה השבת, כי לא היה אז זמן קבוץ כלל (כמבאר במקום אחר שעקר זמן הקהלה והקבוץ בקביעות על-פי דעתו היה שש פעמים בשנה (לקמן קכ"ו)). ובתחלה הקפיד קצת, ואמר שאנו עושים לעצמנו שבתים. הינו כי הוא בעצמו עשה וקבע לנו שבתים לבוא אז אצלו, ועכשיו עשינו לעצמנו שבת על קבוץ.

ואחר-כך אמר, אני הייתי רוצה לעשות איזה דבר אודות הגזרות שקורין "פונקטין" שנשמע בעולם שרוצים לגזר על ישראל חס ושלום. הינו שהיה רוצה לעסק להמתיקם ולבטלם. אך כשאני בעצמי מה אני, כי אני בעצמי איש פשוט, על-כן נתקבצו העולם פתאום כדי שאוכל לעשות מה שאני צריך לעשות בזה.

ואמר אז ענין הנדפס בסימן קס"ו שאצל אלישע כתיב פעם אחת "אלישע" סתם, ופעם אחת "איש אלקים". ואיתא, שכשהיה בעצמו נקרא "אלישע" סתם, וכשהיו בני הנביאים אצלו נקרא "איש האלקים" (זוהר שמות מד.).

ואמר אז תורה שתי פעמים: בליל שבת אמר התורה "אמצעותא דעלמא היכא" (סימן כ"ד חלק א'), שמדברת שם מתשעה היכלין "דלא אתדבקין ולא אתידעין ולית מאן דקימא בהו" וכו'. ובבקר בסעדת שחרית אמר התורה הנ"ל, שהיא "רבי יוחנן משתעי וכו'. ודמיא עינה כתרי סהרא". ואמר אז, שיש שבעים אמות, והם כלולים בעשו וישמעאל. שזה כלול משלשים וחמש אמות, וזה כלול משלשים וחמש אמות. ולעתיד, יכבשו אותן שני משיחין, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. ויש צדיק אחד שהוא כלול מתרין משיחין יחדיו.

ועוד אמר אז כמה דברים יותר ממה שנדפס. ואז נשבר השלחן מרב העולם שדחקו עצמן עליו. והקפיד ואמר: וכי גויים יושבים אצלי על השלחן, וכי עכשו ימות המשיח שיתקרבו גויים לצדיקים, כמו שכתוב: "ונהרו אליו כל הגוים" (ישעיה ב'). וזה הפסוק "ונהרו" שיך להתורה "רבי יוחנן משתעי" הנ"ל, עין שם. כי כך היה דרכו, שכל שיחתו היה שיך להתורה שעסק בה אז, כמבאר במקום אחר (לקמן קכ"ו, רמ"ג).

ובאותה השנה עסק הרבה מאד בענין הפונקטין, והצטער עליהם הרבה מאד, ואמר כי לא דבר רק הוא. והקפיד מאד על האומרים שבודאי לא יתקימו הפונקטין, כי איך אפשר שהשם יתברך יעשה חס ושלום זאת לישראל. והוא ז"ל אמר כמה פעמים שהוא שטות, כי הלא מצינו שכבר היו כמה גזרות קשות על ישראל רחמנא לצלן מעתה.

ועוד דבר מזה הרבה שצריכין להתפחד מאד מאלו הגזרות הנשמעים רחמנא לצלן, ושלא להחזיק אותם לדבר קל, רק צריכין להעתיר ולהתפלל ולצעק ולהתחנן הרבה הרבה לפני השם יתברך, אולי יעתר ה' שנזכה לבטלם, כי בודאי תפלה וצעקה מועיל תמיד.

ועין בהשיחה השיכה להתורה "לשמש שם אהל בהם" (לקמן קט"ז), שם מבאר עוד כמה וכמה היה מתיגע אז בעתים הללו על אודות הפונקטין שנשמעו אז, והן הן הגזרות שיצאו בימינו בעוונותינו הרבים, שש-עשרה שנה אחר הסתלקותו, ובזכות תפלתו נתעכבו עד הנה. והלואי היו מציתים אותו להרעיש ארץ ומלואה מקדם, לעסק הרבה בתפלות וצעקות להשם יתברך כרצונו, בודאי היו מתבטלין לגמרי: