# הקדמה

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/49/154/

"מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו" (תהלים ק"ו). מי יוכל לספר, מי יוכל לשער, את כל הגדולות והנפלאות והנוראות אשר עשה אדמו"ר, אור האורות, אור הצחצחות, אור הגנוז וצפון וטמון, עם כלל נפשות ישראל שבהם תלויים כל העולמות. וביותר אשר פעל ועשה עם אנשיו המקרבים אליו אשר זכו להסתופף בצלו צל הקדוש, ולשמע מפיו מה ששמעו, דברים שכסם עתיק יומין.

ובפרטות, אשר פעל ועשה עמי העני והאביון, אשר הקימני מעפר ומאשפות, והושיבני אצלו, וקרבני ברחמיו ביותר, וסמך ידו עלי לקבל ולכתב את כל דברי תורתו ושיחותיו וספורי מעשיותיו. הכל כאשר לכל, זיכני שיהיה נכתב על ידי. ואמר בפה מלא שאין מי שיודע ממנו, כי-אם אנכי מעט, ועוד כמה לשונות כאלה.

ובאמת נפשי יודעת מאד, מה שאי אפשר לספר כלל. וכבר כתבתי הרבה, וספרתי לחברי ותלמידי בפה הרבה מאד. וברוך השם דברי עשו רשם בכחו הגדול, שנכנס בלבם האמת כאש בוערת. ונתעוררו הרבה להשם יתברך, וכמה כבר נסתלקו בקדשה ובטהרה ונפטרו בשם טוב מתוך דברי תורה ותפלה ואמונה שלמה, חלקם בחיים, והנשארים לארך ימים ושנים הנם חזקים בעזרת השם יתברך בהאמת והאמונה כראי מוצק בל ימוטו לעולם.

ועם כל זה, ידעתי בנפשי כי הם גם הם עדין צריכין למודעי רבא, ועדין אינם יודעים אור אמתת האמת ואמתתו בשלמות כראוי, כאשר תקוע בנפשי. וכעין מאמר רבותינו ז"ל: "הרבה למדתי מרבותי ולא חסרתי מהם כי אם ככלב המלקק מהים ותלמידי לא חסרו ממני" וכו' (סנהדרין סח.).

מה אדבר, כי כל דברי אלה נוגעים בידיעות נעימות התנוצצות אלקות בלב, אשר הוא לכל חד כפום מה דמשער בלבה. והן הן גבורותיו הן הן נוראותיו, אשר יגע וטרח בעבודתו יתברך כל-כך, עד שזכה למה שזכה ועלה למקום שעלה, אשר המשיך שכליות עמקים כאלה, "מים עמקים עצה בלב איש" "עמק עמק מי ימצאנו". עד אשר בחכמתו הנשגבה ובכחו העצום האיר בטובו בלב הפחות והנשחת התנוצצות השגת אלקות מה שאי אפשר לספר לחברו כלל.

וראה זה חדש, אשר לא היה לעולמים, וכמרמז בהתורה "מישרא דסכינא" (בסימן למ"ד) עין שם, שצריכין רבי גדול ואמן נפלא ורופא נאמן שיוכל להכניס השגת אלקות בלב הקטנים כאלה, חולים כאלה, רחוקים כאלה.

והנה אם אין כלי הכתיבה וכלי הדבור מספיקים לספר חלק אחד מאלף מאשר בלבי, על כל זה להוציא חלק אי אפשר. על כן למן היום שזכיתי להתקרב, חיזקני השם יתברך והוא ז"ל, לעסוק בכתיבת נוראות התגלות תורתו הקדושה. והשם יתברך חזקני לכתב תמיד הענינים והשיחות שהיו אצל כל תורה, כי ידעתי שכל דבור ודבור הוא תורה שלמה.

אבל בתחלה לא נזהרתי עדין לכתב כל השיחות הקדושות והדבורים הקדושים שיצאו מפיו הקדוש, כי אם מה שהיה בהם איזה המשך התגלות חדושי תורה, אבל שאר השיחות לא נזהרתי לכתבם.

ובאמת למן היום אשר התחלתי להכיר היטב אמתת נשגבות מעלתו וקדשתו הנוראה, הייתי אומר תמיד שראוי היה שיעמד אחד שיכתב כל דבור ודבור שיצא מפיו הקדוש בקדשה ובטהרה וכל מיני חן של אמת, וביראה נוראה בוערת כלפיד אש. אפלו כל הדבורים במלי דעלמא וצרכי אדם וכל דבריו שדבר, כלם ראויים להכתב בספר,

כי כל דבור ודבור שיצא מפיו, אפלו במלי דעלמא, כלם היו בוערים כגחלי אש ו"לפידים יהלכו כידודי אש יתמלטו" (איוב מ"א). אך ראיתי שהוא דבר שאי אפשר, ומחמת זה נתרשלתי ולא נשתדלתי לכתב אפלו כמה דברי חכמה אמתיות שנשמע מדבוריו הקדושים, ולא כתבתי כי-אם כששמעתי איזה המשך דברי תורה, או שהיה שיך לאיזה תורה.

עד אחר כמה שנים להתקרבותי אליו, העיר ה' לבי להתחיל לרשם גם כמה שיחות וענינים מאשר נשמעו מפיו הקדוש אז, וקצת מה שנשמע כבר. גם רשמתי כמה ספורים וענינים מאשר עבר עליו ועל אנשיו, ומעט מספורי יגיעתו וטרחתו אשר טרח ויגע בעבודת ה', אשר על-ידי-זה זכה למה שזכה, וסדר נסיעתו לארץ ישראל, וכמה ספורים ומעשיות שהיו אצל כל תורה ותורה ואצל כל ספור מעשה, ואיך ועל ידי מה נתגלגלו רחמיו עד שפתח פיו הקדוש וגלה מה שגלה.

ואם אמנם בכל אלה אי אפשר לבאר ולציר בכתב מהות הענין היטב כאשר היה בשעת מעשה, עם כל זה לא מנעתי מלכתב ולרשם כל מה שאפשר לכתב ולרשם,

והמשכיל יבין מדעתו מעט מהות הענין. כלי האי ואולי יזכו הדורות הבאים לידע את כל הגדולות והנפלאות אשר עשה עמנו אדון כל, הנוהג בחסדו כל דור, אשר מחשבות לבו לדור ודור, אשר עושה חדשות בכל עת למען ספר שמו בכל הארץ, למען יתעוררו בכל דור לשוב אליו יתברך.

כי כבר פנה לפנינו דרך נכון על ידו ז"ל, אשר מעתה כל הרוצה לגשת אל הקדש בקל יוכל להתקרב אליו יתברך, על פי הדרכים המבוארים בספריו הקדושים, אשרי שיאחז בהם. "הפוך בם והפוך בם וסיב ובלה בם ומהם לא תזוע שאין לך מדה טובה מהם" (אבות ה').

הן כל אלה ראתה עיני, כי הוא רצונו יתברך לרשם הכל על הספר. על כן זה ימים אשר שמתי אל לבי בזה לכתב ולרשם כל שיחה ודבור וענין וספור שיעלה על זכרוני, והן הן הדברים הנכתבים בספר הזה.

וקראתי שם החבור הזה בשם חיי מוהר"ן מחמת שרבו מספר מחייו הקדושים, מאשר עבר עליו בימי חייו הקדושים והחיים אשר חי בעולם. כי הוא היה איש חי באמת אשר לא היה דגמתו, והוא חי תמיד חיים אמתיים, חיים שלא זכה בהם אדם מעולם, ובכל פעם חי חיים חדשים, כאשר נשמע מפיו הקדוש שפעם אחת אמר אני חייתי היום חיים שלא חייתי מעולם חיים כזה, ואז התחיל לגלות מעט ראשי פרקים מהתורה "קרטליתא" (סימן י"ח) כנרשם בזה הספר לקמן במקומו (סימן ח').

וכן כמה פעמים שמעתי ממנו ז"ל התפארות נפלא מענין החיים שלו, ובענין גנות החיים של העולם שאינם חושבים על תכליתם. וגם בחיות העולם יש חילוקים הרבה לאין מספר, כמבאר בזה לקמן קצת.

והכלל: שעקר החיים הוא חיים אמתיים שהוא חכמה אמתית, כמו שכתוב: "החכמה תחיה את בעליה" (קהלת ז'). ועקר החכמה להשתדל ולהתיגע לידע ולהכיר אותו יתברך שהוא חי החיים. וכל אחד כפי קרובו לזה, כן חייו חיים, ולהפך להפך. ועל-כן: "רשעים בחייהם קרויים מתים" (ברכות יח:), ולהפך, צדיקים במיתתם קרויים חיים, מחמת שתמיד הם דבקים בחיים אמתיים כמו שכתוב: "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום" (דברים ד'). ועל אלו החיים אנו מתפללים הרבה בראש-השנה ויום-הכפורים "זכרנו לחיים" "וכתב לחיים". כי חוץ מזה הכל הבל ואין שום חיים כלל. ועל חיים אלו נאמר: "למען תחיה" וכו' (שם ה') "למען ירבו ימיכם" וכו' (שם ח') "למען תחיון". אבל חיים שזכה הוא ז"ל, עדין לא טעמן שום אדם מעולם.

אשרי מי שיזכה להרגיש מעט התנוצצות מנעימות החיים שלו, שהיה חי חיים ארוכים חיים טובים באמת, כמובן מהמעשה של השבעה בעטלערס (בספורי מעשיות מעשה י"ג), אשר על חיים אלו בקש דוד המלך עליו השלום הרבה כמו שכתוב: "תודיעני ארח חיים" וכו' (תהלים ט"ז)

בזה הספר נכתבו כל המעשיות ששמענו מפיו הקדוש. גם כמה שיחות וספורים ששמענו מפיו הקדוש, כי שיחתו היא כלה תורה. גם כמה מעשיות שנעשו ועברו בינו ובין מקרביו. ומכלם יבין המשכיל עצם גדלתו ותקף קדשתו המופלג מאד מאד מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשב. והמשכיל כעת ידם וישתק.

וכל חד כפום מה דמשער בלבה, יבין מעט מעט פחות מטפה מן הים הגדול. ואפלו מה ששמענו וראינו לא הצגנו כאן רק מעט קצת ברמז. ומפני עצם המחלקת שרבו עליו מאד, אנו מכרחים לשום לפינו מחסום לבלי לספר בשבחו. ומגדל עצם קדשתו ורוממתו הוא מרומם ונשגב מאד מידיעתנו.

אך גם זה המעט דמעט שזכינו לידע ולהבין קצת, אי אפשר לספר כלו מפני המחלקת הגדולה אף על פי שהיה טובה להעולם, רק רשמתי זאת בשביל הדורות הבאים ובשביל הימים הבאים לקראתנו לשלום, למען לא תשכח מפינו ומפי זרענו. למען ידעו הדורות הבאים גדל חבתם של ישראל לפני השם יתברך אשר זכו בדורות האחרונים לאור צח וזך כזה, אור הגנוז והצפון.

אשרי עין ראתה אותו, אשרי אזן ששמעה מפיו דבוריו הקדושים. והמעמיק עיונו באמת בספריו הקדושים (נ"א: בספר רבנו ז"ל) יבין מעט מעט מעצם קדשתו.