# רמג

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/498/243/

ג בענין מלי דעלמא, ואפלו מלי דשטותא, שיכולין הצדיקים הגדולים להעלות אותן דבורים ולעשות בספוריהם מענינים של חל עבודה גדולה. וכמו שמובן קצת מהדרכים וההנהגות שמספרים מהבעל שם טוב ז"ל ומשאר צדיקים נוראים שהיו בדורות הסמוכים. וגם בזהר הקדוש מרמז קצת מענין זה, כמובא שם על רב המנונא סבא שהיה מסדר תלת פרקי מלי דשטותא (תזריע מז:).

אבל הפלגת גדלת חכמתו ועצם קדשתו והשגתו שהיה לרבנו ז"ל בענין זה, בענין ספורי שיחות חלין ומילי דשטותא, היה מפלג ונשגב מאד, וקצת היה מובן ומרמז למי שזכה לעמד לפניו ולדבר עמו. כי כל המיני ספורים שיש בעולם, וכל המיני שטותים שמספרין העולם, הכל היה בא לפניו. וגם כל המעשיות שמספרין העולם, וכל המעשיות הנדפסים הכל היה לפניו. והיה חפץ בכל פעם שיספרו לפניו חדשות מעסקי העולם, כי היה יכול להעלות ולעשות עבודה נוראה ונעלמת מאד בכל הספורים שבעולם.

ומי שזכה לעמד לפניו בקביעות, אף-על-פי שלא היה מי שיבין עניני הנהגותיו אפלו כטפה מן הים, אף-על-פי-כן היה אפשר להבין איזה רמז בעלמא עד היכן מגיע סוד שיחתו בעסקי העולם ובמלי דשטותא. כי כמה פעמים זכינו לשמע תורה נפלאה מעין השיחה והספורים שספרנו עמו מקדם. ואי אפשר לבאר כל זה בכתב, בענין השיחה והספור עמו שיחת חלין.

ומי שזכה לעמד לפניו ראה בזה חדושים נפלאים ונוראים, וכמה וכמה צרופים שנתגלו על-ידי-זה, מלבד הנסתרות. כי לא גלה אפלו כטפה מן הים. כי היה סתום ונעלם מאד בתכלית ההעלם, ועדין אורו הגדול סתום ונעלם מאד מן העולם עד שיבוא משיח צדקנו במהרה בימינו, אז ידעו גדלתו ותפארתו.

וביותר ויותר קדם הסתלקותו כשבא מלעמברג עד שנסתלק, שהיה משך שתי שנים ויותר שאז היה לו החולאת הכבד שלו, אז היו מספרין לפניו יותר ויותר מעסקי העולם. ובקש שיספרו לפניו בכל פעם חדשות, ואמר, שאינו יודע איך אפשר לחיות בלא חדשות.

והיה דרכו על-פי רב, שרב היום היה סגור ומסגר. ואחר-כך היה מדבר עם העולם, הן מה שהיה צריך איזה אדם לדבר עמו איזה עצה באיזה עסק, ובפרט עצות ביראת שמים ובעבודת השם שזה היה רב עסקו עם מקרביו, והן שאר שיחות וספורים כל מה שנזדמן לתוך פינו. ורב רב, היה בא מתוך השיחה הנ"ל לשיחות נפלאות של תורה ותפלה ויראת שמים.

ודרכו היה תמיד, שאפלו כשהיה מדבר עם בני אדם שיחות חלין, היה רגליו ורב גופו מרתתין מאד. והיה רגלו מזדעזע ממש מאד. וכשהיה נסמך על השלחן, היה השלחן עם כל שאר אנשים הנסמכים על השלחן גם-כן מרתתין מחמתו, כי היה רגלו וגופו מרתת ומזדעזע תמיד. ומי שלא זכה לראות היראה שהיתה מנחת על פניו תמיד לא ראה יראה מעולם.

והיה עליו כל מיני חן שבעולם. והיה מלא יראה ואהבה וקדשה נפלאה ונוראה בכל אבר ואבר. והיה מפשט מכל המדות והתאוות רעות בתכלית הפשיטות ובתכלית הבטול, שאי אפשר למח אנושי לשער כלל אשר לא נמצא דגמתו בעולם כלל. והיה חדוש נפלא ונורא מאד מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשב: