# רנב

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/498/252/

יב אמר שאצלו הרצוא אינו שום עבודה אצלו, ועקר העבודה והיגיעה אצלו היא בחינת השוב.

כלומר, כי בעבודת השם יש בחינת "רצוא ושוב" (יחזקאל א'), וזאת הבחינה היא אצל כל אדם, אפלו אצל הפחות שבפחותים. כי כל אדם מתעורר לפעמים לעבודתו יתברך, בפרט בשעת התפלה שלפעמים מתלהב לבו מאד, ואומר איזה דבורים בהתלהבות גדול, וזאת הבחינה היא בחינת "רצוא". ואחר-כך נפסק ההתעוררות וההתלהבות ולא נשאר לו רק הרשימו, וזה בחינת "ושוב". ואצל רב בני אדם עקר העבודה והיגיעה הוא שיזכה לבחינת רצוא, דהינו שירוץ לבו ויתעורר לעבודתו וכו' אבל השוב הוא קל אצלו, כי זה טבעו.

אבל אצלו ז"ל היא להפך, מחמת שכבר שבר ובטל גופו לגמרי, ומחמת זה הרצוא בטבעו, ועקר היגיעה שלו היא בחינת ושוב. כי באמת הוא בהכרח שיהיה השוב גם-כן כל זמן שהוא צריך לחיות, כי אם לאו חס ושלום יסתלק בלא עתו. ועל-כן בהכרח שיהיה רצוא ושוב: