# רפב

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/498/282/

מב אחר פסח תקס"ה ספר עמנו, ואמר, שנודע לו עכשו שני דברים, אך איני יכול לאמרם כי נראים כפשוטים. כי גם פשוטו של דבר היא כך לכאורה, אך אף-על-פי-כן נודע לו עכשו אלו הדברים. הינו כי נודע לו מה שאמרו רבותינו ז"ל: "אדם עובר עברה אומר שלא יראני אדם" (ברכות כח:). ולא אמר כלום, רק דחק בתבות: "שלא יראני אדם", ולא באר כלום מה נודע לו בזה. כי כבר הקדים שאינו יכול לבאר בדברים כי נראה פשוטו של דבר כך. אך על-פי-כן רק עכשו נודע לו זה הסוד.

והשני, נודע לו מה שאיתא "תכלית הידיעה אשר לא נדע", אשר לא נדע ממש (ולא באר גם-כן כלום, רק דחק גם-כן התבות "אשר לא נדע, לא נדע ממש"). ואף על פי שפשוטו של דבר כך, אף-על-פי-כן רק עכשו נודע לי זה הדבר, שתכלית הידיעה היא אשר לא נדע לא נדע ממש. ואמר, מאחר שעכשו יודע שתכלית הידיעה היא אשר לא נדע לא נדע ממש, אם-כן הוא יודע מאחר שזכה לתכלית הידיעה, אך אף-על-פי-כן אינו יודע כלום, כי הלא כבר נדמה לי שאני אצל זה התכלית הידיעה אשר לא נדע, ועכשו אני רואה איך הייתי רחוק מזה התכלית (ואמר אז בלשון גנאי על עצמו, כי החזיק עכשו לכסילות זה התכלית של זמן הקודם שנדמה לו אז שזכה לתכלית הידיעה אשר לא נדע). כי עכשו נודע לי שתכלית הידיעה אשר לא נדע ממש. ודבר זה גם-כן אינו יכול לאמרו ולבארו כי נראה כפשוטו, אך באמת רק עכשו נודע לו זאת, וכן הדבר הראשון: