# רפג

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/498/283/

מג אחר זמן רב, בקיץ תק"ע, בעת שנסע לאומין, חזר וספר קצת מענין הנ"ל ואמר: שאין יודעים כלום, הינו שאין יודעים כלל כלל לא. והפליג מאד בגדלת הבורא יתברך, אשר אי אפשר לבאר, ואמר שאין יודעים כנ"ל. ושאלתי אותו: הלא כבר אמרתם כל זאת, וספרתם מזה מענין תכלית הידיעה אשר לא נדע, וכבר בארתם כל זה, שאף-על-פי שזוכין לזה הידיעה "אשר לא נדע", אף-על-פי-כן עדין אין יודעים כלום, כי כבר נדמה לכם שזכיתם לזה התכלית וכו' וכנ"ל. ענה ואמר: מי יודע באיזה ידיעה היה זה התכלית.

הינו, כי גם אז בעת שספר זאת אחר פסח, לא זכה לבחינת לא נדע ממש כי-אם באיזה ידיעה, הינו שבאותה הידיעה זכה להתכלית אשר לא נדע. וכונתו, כי יש ידיעה למעלה מידיעה, השגה למעלה מהשגה, גבוה מעל גבוה. ואצל כל ידיעה והשגה עד למעלה למעלה, התכלית היא אשר לא נדע.

ואמר אז: גם מעת שיצא מברסלב עד עכשו (שהיה באותו היום ולא שהה רק בערך איזה שעות, כי אז לא נסע עדין רק בערך שלש פרסאות), שוב אינו יודע. הינו שגם באלו השעות זכה לבחינת אינו יודע. והבן דברים אלו, כי הם דברים עמקים ועליונים וגבוהים מאד, אשרי ילוד אשה שזכה להשגות כאלו לתכלית האמת. ועין לעיל מזה, שבענין זה בבחינת "איני יודע" היה חדוש מפלג מאד כאשר נשמע מפיו הקדוש. ואף-על-פי שאין מי שיבין ענין זה כי עולה למעלה למעלה, אף-על-פי-כן לא מנעתי לכתבו, שאם יזכה יבין ויבחין קצת כל חד וחד לפום מה דמשער בלבה, ויוכל להבין על-ידי-זה מעט דמעט גדלת הבורא יתברך שמו: