# שמ

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/498/340/

א אמר: העולם לא טעמו אותי כלום עדין. אלו היו שומעין רק תורה אחת שאני אומר עם הנגון והרקוד שלה, היו כלם בטלים בבטול גמור. הינו כל העולם כלו, אפלו חיות ועשבים וכל מה שיש בעולם, הכל היו מתבטלין בכלות הנפש מגדל עצם התענוג המפלא והמפלג מאד מאד.

ואפשר להבינו, כי מי שהוא יודע נגון ורקוד, הנה מי שמנגן, מטבע הנגון שנמשך נפש השומע אחר הנגון ומתבטל בכלות הנפש אחר תנועות הנגון, כפי כל תנועה ותנועה של הנגון, כפי מה שיש כח לאותה התנועה לשבר ולעורר הנפש להמשיכה אחריה.

מכל-שכן מי שיכול לרקד שיהיה הרקוד מכון ממש כפי תנועת הנגון. כי יש תנועות בכל איבר ואיבר ששיך לתנועות הנגון, שאצל זאת התנועה צריכין לנענע בראשו או לכפל עצמו, וכיוצא בשאר איברים וברגלים, שצריכין לעשות תנועה בגופו וברגליו כפי תנועות הנגון מכון ממש.

ובפרט מי שמנגן נגון עם דבורים ושיר, שמסדר שיר ודבורים עם תנועת הנגון, שהשיר והדבורים שיכים בכוון גדול להנגון שמשקל השיר מכון ממש כפי נעימות הנגון, וגם הרקוד מכון ממש כפי נעימות הנגון ומשקל השיר כי כלו אחד ממש.

כשזוכין לשמע נגון כזה, עם שיר ודבורים ועם רקוד כזה שכלם שיכים זה לזה בכוון גדול ממש, כי הדבורים דהינו השיר והנגון והרקוד כלו אחד ממש, כשזוכין לשמע זאת, אזי מתבטלים ממש בכלות הנפש מגדל עצם התענוג המפלא. וזהו התענוג הגדול מכל התענוגים ואין תענוג גדול מזה. ומי שלא טעם זאת אינו יודע כלל מתענוג. אשרי עין ראתה זאת, כי גם בעולם הבא אין הכל זוכין לשמע ולראות זאת רק "מי שטרח בערב שבת" וכו' (עבודה זרה ג.).

ואלו העומדים סביבו אין יכולין ויודעין מה לעשות, רק יש להם כלות הנפש והשתוקקות נפלא מעצם התענוג, והוא עומד באמצע ועושה כנ"ל (והבן הענין היטב כי אי אפשר לבאר זאת בכתב. ומי שהוא יודע נגון ורקוד יוכל לשמע מעט בלבו עצם נעימות ענג והשתוקקות הנ"ל בכלות הנפש ממש עד שמתבטלים לגמרי והבן).

גם כל מי שסמוך ומקרב יותר נעשה אצלו כל התנועות ממילא, כנראה בחוש במשל הנ"ל, שמי שסמוך יותר אל הנגון והרקוד ומבין ביותר, נעשין אצלו ממילא כל התנועות של הנגון והרקוד מחמת גדל התענוג. כנראה בחוש, שכשאדם שומע נגון ורקודים, מחמת התענוג שנמשך אחר הנגון הוא עושה אחריו גם-כן אותן התנועות והוא מנגן ומרקד גם-כן קצת, כי נעשה אצלו ממילא תנועות הנגון והרקוד. כמו כן כשמקרב יותר אל הקדשה, כל מה שסמוך יותר אל התורה והנגון והרקוד הנ"ל, נעשה גם-כן אצלו התנועות של כל הנ"ל של הקדשה ממילא. כל זה שמעתי בעצמי.

אחר-כך שמעתי בשמו שאמר בראש-השנה האחרון: יש לי נגון לזמר לעתיד לבוא, שהוא יהיה העולם הבא של כל הצדיקים והחסידים (כנ"ל סימן רסו-ב). וזה יש לו שיכות לשיחה הנ"ל ששמעתי בעצמי. ועין בהתורה "תקעו תוכחה" בלקוטי תנינא (סימן ח') שאמר סמוך להסתלקותו, שם מדבר מהנגון של שבעים ושנים נימין וכו'. ועין בהמעשה של יום הששי מהשבעה בעטלירס.

ובלשון אשכנז שמעתי שאמר בזה הלשון: "זיי זאלן מיך הערן איין תורה מיט דעם נגון אין מיט איין טאנץ וואלט די גאנצע וועלט אויס גיגאנגען" [אלו היו שומעין רק תורה אחת שאני אומר עם הנגון והרקוד שלה היו כל העולם כלו מתבטלין בכלות הנפש]. וחזר ושאל "וואס האב איך גיזאגט" [מה אמרתי] והשיב לו הרב רבי נתן ז"ל שאמר ככל הנ"ל. ואמר לו רבנו ז"ל "וואס מיינסטו דוא" [מה אתה סובר] אפלו חיות ועשבים וכו' ככל הנ"ל: