# שסא

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/498/361/

כב שמעתי בשמו שאמר כבר שיש לו תורות בלי לבושים. פרוש, שאינו יכול להלביש אותה בשום לבוש. ואמר: קרא אסמכתא בעלמא הוא, שסומך התורה על המקרא, כמו שסומכין על איזה דבר, שבודאי הסומך גדול יותר מן הנסמך, כן התורה שלו גבוה מאד, עד שאינה יכולה להתלבש אפילו בהמקרא כי-אם דרך אסמכתא בעלמא, והבן.

ואמר שמה שמתיגע כל-כך קדם התורה הוא מחמת שקשה לו מאד להוריד השגות התורה שלו בלבושים ודבורים שיוכל לאומרה ולגלותה, על-כן צריך יגיעות גדולות לזה, ועין במקום אחר מזה (לעיל ט"ו). כי דרכו ז"ל היה קדם התורה שהיה יושב עמנו כמו שעה ושתים, והיה מתיגע מאד בכמה תנועות וגניחות. ואף-על-פי שישב בשתיקה היה נכרים מתנועותיו שיש לו יגיעות גדולות מאד. ואחר-כך פתח פיו והתחיל לומר.

ופעם אחת ראיתי בעיני בשעה שהתחיל לומר התורה "תשעה תקונין יקירין אתמסר לדיקנא" (סימן כ' בלקוטי מוהר"ן), שהיה כופל אלו התבות "תשעה תקונין" וכו' כמה פעמים, ובכל פעם תפס בכח בזקנו בשתי ידיו בשני צדדי זקנו שעל הלחיים, וכמעט שהיה תולשם מגדל היראה והמסירות נפש העצום עד אין סוף שהיה לו אז.

וכבר נרשם שאמר שכל דבר שעושה ברבים קשה עליו מאד מאד, וכשאומר תורה נדמה לו שתכף שיוציא מפיו הדבור הראשון מיד תצא נפשו, וכן בהקדוש נדמה לו גם-כן שתכף שיוציא מפיו ויאמר הדבור הראשון תצא נפשו (עיין שיחות הר"ן ר"י):