# תיא

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/498/411/

ה והתלוצץ מאד מטעמי המצוות שבספר מורה נבוכים, ואמר: איך יעלה על הדעת לומר טעמי הבל כאלו על קרבנות וקטרת, הלא כמה תקונים נוראים עצומים נעשים בכל העולמות למעלה למעלה עד אין סוף על-ידי אמירת הקטרת לבד [הינו שאם חס ושלום כדבריהם המטעים, מה היה מועיל אמירת הקטרת והקרבנות]. ואיך יבוא אחד לומר שטות כזה על טעם הקטרת שמגיעים עד מקום שמגיעים, שאפלו האמירה לבד פועל מה שפועל למעלה למעלה כמבאר בזהר הקדוש (בראשית ק: במדרש הנעלם ועוד) ובכתבי האריז"ל (שער הכונות דרושי תפלת השחר דרוש ג' דף י"ב ע"ג פרי עץ חיים שער התפלה פרק ה' ועוד).

אך באמת טעם הקטרת והקרבנות אי אפשר להשיג כלל, רק אנו מאמינים לדברי משה רבנו עליו השלום. ובודאי יש בזה טעמים נוראים שאי אפשר להשיג בשום שכל אנושי כלל. ומעצם גדלתם, גם אמירת פרשיות הקרבנות והקטרת מסגל מאד, ונעשה מזה תקונים נוראים בכל העולמות. וכן טעמי כל המצוות הקדושים גבוהים ונשגבים מאד ונעלמים מעין כל חי, כמו שכתוב: "ונעלמה מעיני כל חי" וכו' (איוב כ"ח). וכמו שכתוב: "פלאות עדותיך" (תהלים קי"ט). ועין במקום אחר מה שכתבנו בזה.

גם שמעתי מפיו הקדוש שכשעוסקים בספרים אלו הוא כמו מי שהולך במדבר שמם שאין לו עם מי לפגע, כך כשנכנסין בספרים אלו הנ"ל אין מוצאין בהם דבר קדשה, והוא כמו הולך במדבר שמם שאין מוצאין עם מי לפגע (המשך השיחה בסימן רט"ז בשהר"ן):