# תלא

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/498/431-2/

ב מי שרוצה לישן ואינו יכול לישן, העצה לזה לבל להכריח עצמו כל כך לישן. כי כל מה שמכריח עצמו יותר לישן, מתגבר עליו ביותר מניעות השנה. וענין זה גם בכל הדברים שבעולם לבלי להכריח עצמו ביותר. כי כל מה שמכריחין עצמו ביותר לאיזה דבר, מתגבר עליו ביותר ההפך דיקא.

ואפלו בעבודת השם צריכין לפעמים זאת לבלי להכריח עצמו יותר מדי. אף-על-פי שבאמת צריכין להיות זריז גדול מאד לקדש עצמו כראוי, ולזכות לעבודת השם בשלמות במהירות גדול, ואסור להניח מיום לחברו כלל, כי אין העולם עומד כלל אפלו כהרף עין, ועל-כן כל מה שיכולין להתגבר לעשות איזה דבר בעבודת ה' צריכין לעשותו מיד דיקא בלי אחור ועכוב כלל, אפלו רגע אחת.

כי מי יודע כמה מניעות ועכובים והרהורים (נ"א: וסכסוכים) יהיה לו בשעה האחרת, כי אין להאדם בעולמו כי-אם אותה השעה ואותה הרגע בלבד. אף-על-פי-כן, לפעמים כשרואין שמתגברין ומכריחין עצמו לאיזה דבר ואינו עולה בידו, צריכין לפעמים להמתין ולבלי לפל בדעתו מזה, ולבלי לבלבל דעתו כלל במה שאינו זוכה לאותו הדבר. וימתין קצת עד שיבוא עתו. ואי אפשר לבאר דבר זה בכתב כלל.

ורבנו ז"ל היה בדבר זה חדוש נפלא מאד, כי היה זריז בתכלית הזריזות שלא היה דגמתו בעולם, וכל דבר שהיה צריך לעשות אפלו בעניני עבודות גשמיות (נ"א: חיצוניות) שהם צרכי האדם, היה עושהו בזריזות נפלא מיד דיקא, מכל-שכן בעבודת השם. ואף-על-פי-כן היה מתון גדול, כשראה שאינו עולה בידו היה מתון מתון.

רק שצריכין להתגעגע ולכסף ולהשתוקק להשם יתברך תמיד גם בעת שאין עולה בידו עבודת השם כראוי. ולבלי ליאש עצמו כלל משום דבר. ותכף כשהשם יתברך עוזר והוא יכול לחטף איזה דבר שבקדשה, יעשהו מיד בזריזות גדול. ואי אפשר לבאר דבר זה בכתב. והמשכיל החפץ באמת יבין מזה קצת עצות לעבודת ה' יתברך: