# תלה

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/498/435/

ו כשהכניס אותי בהתמדת הלמוד, וצוה עלי וקבע לי שעורים גדולים בכל יום, והזהיר אותי שבכל יום אראה לדבר עם בני אדם איזה שיחות וספורים כדי לפקח דעתי. ואף-על-פי שלא היה היום מספיק לי לגמר השעורים שצוה עלי, אף-על-פי-כן אמר שזה מכרח לפקח דעתי [אף על פי שלא היה היום מספיק יותר] בכל יום על-ידי שיחה עם בני אדם איזה שעה ביום.

וכבר מבאר במקום אחר שהשיחה עם בני אדם היא כמו שנה שהיא ניחא למחין. גם אחר-כך אמר לי, שגם בתוך הלמוד בעצמו צריכין לפעמים לעמד לפוש ולנוח (נ"א: ולהניח) לפקח דעתו, להניח דעתו לחרות איזה שעה קלה, ובלבד שלא תצא מחשבתו לחוץ לגמרי חס ושלום לחשב מחשבות רעות או הרהורים רעים חס ושלום.

ואז היה רצונו הקדוש שאגמר כל הארבעה שלחן-ערוך הגדולים בשנה אחת. וקבע לי שעור ללמד חמשה דפין בכל יום, וכן קימתי כמו חצי שנה וגמרתי כל הארח-חיים עם המגן-אברהם וטורי-זהב והיורה-דעה עד סמוך לסופו. אחר-כך התגברו עלי מאד המניעות והבלבולים ולא יכלתי ללמד בכל יום שעור הנ"ל. ואז צוה עלי ללמד קבלה וכו'. ואז נמשך גמר הלמוד של הארבעה שלחן-ערוך עוד איזה שנים והיה לי צער מזה. פעם אחת דברתי עמו מענין זה, ואמר לי דברי נחומים לישב דעתי.

ענה ואמר: הלא זה הדבר הוא רק אצלנו שאנו רוצים לגמר הכל בזריזות, אבל אצל העולם יכולים לעבר שלש או ארבע שנים להבל ולריק, ומאומה לא ישאו בעמלם. וכונתו הקדושה היה ענין הנ"ל, שאי אפשר לדחק את השעה בשום דבר. אף-על-פי שרצונו מאד לגמר מיד, אף-על-פי-כן אם רואין שאי אפשר, והבלבולים מתגברין ביותר, חלילה להתבלבל מזה. רק יעשה במתינות מה שיוכל, ויצפה ויחכה לישועת ה' עד שיגמר.

ואם אמנם כתבתי על זה לעיל כבר כמה פעמים שאי אפשר לבאר דברים אלו בכתב, אף-על-פי-כן רשמתי מזה מעט. כי החפץ באמת יבין מזה עצות והתחזקות לעבודת השם יתברך, להיות זריז מאד בכל דבר הנוגע לעבודת השם יתברך, ואף-על-פי-כן לא יהיה דוחק את השעה. מכל-שכן שלא יתבלבל לגמרי חס ושלום מחמת זה, ויאריך אפו להמתין ולהמתין ולהמתין עד ישקיף וירא ה' משמים. ותהלה לאל בחסדו הגדול הועילו לי הרבה דברים כאלו, ועדין אני עומד ומצפה לישועות ה'. ה' יגמר בעדי:

מעלת ההתבודדות