# תמא

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/498/441/

ו לאחד צוה רבנו ז"ל שיהיה לו התבודדות פעם אחד ביום ופעם אחד בלילה.

פעם אחת שאל רבנו ז"ל לאיש אחד מאנשיו, אם הוא רגיל להיות גונח ומתאנח שקורין "קרעכצין" בשעת התבודדות, והשיב לו: אין [כן]. ושאל אותו עוד: אם הוא גונח ומתאנח מעמק הלב? ענה ואמר לו רבנו ז"ל: כשאני עושה גניחה ואנחה, אזי אם אני אוחז ידי על השלחן אז בשעת האנחה, אזי אי אפשר לי אחר-כך להרים ולטל את ידי מעל השלחן, וצריך אני להמתין איזה שעה עד שחוזר בי כחי.

פעם אחת אחז רבנו ז"ל את הרב רבי שמואל אייזיק כנגד לבו ואמר לו: בשביל מעט דם כזה, הינו שבחלל הלב, תאבד את העולם הזה והעולם הבא (ובלשון אשכנז: "איבער אביסעלע בלוט זאלסטו אן ווערין דיא וועלט אין יענע וועלט, קרעכטץ זי אוס"). הוה רגיל להתאנח הרבה עד שתפטר אותו ותכניע הרע שבו, ותזכה לבחינת: "ולבי חלל בקרבי" (תהלים ק"ט).

פעם אחת דבר רבנו ז"ל עם רבי יעקב יוסף מענין עבודת ה' כדרכו תמיד, וספר לו משל למלך ששלח את בנו למרחקים ללמד חכמות. אחר-כך בא הבן לבית המלך מלמד בכל החכמות כראוי. פעם אחת צוה המלך על הבן לקח איזה אבן גדול מאד כמו אבן הרחים, ולטל ולשא אותו על עליות ביתו. ומסתמא לא היה יכול הבן הנ"ל לשא ולרום את האבן כי היה אבן גדול וכבד מאד.

ונצטער הבן מאד על שאי אפשר לו למלאת רצון אביו המלך, עד שגלה לו המלך דעתו אחר-כך, ואמר לו: היעלה על דעתך שאני אצוה עליך דבר כבד כזה, לקחת את האבן כמו שהוא ולשא ולרום אותו, התוכל לעשות דבר זה על-פי חכמתך הגדולה? אך אין כונתי לזה כלל, רק כונתי היה שתקח פטיש חזק ותכה ותפוצץ את האבן לחתיכות דקות וקטנות, ובזה תוכל להעלות אותו על העליה.

כמו כן השם יתברך צוה עלינו שנשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים, ולבבנו הוא לב האבן. והוא אבן גדול וכבד מאד, ואי אפשר להרים אותו להשם יתברך בשום אפן, רק על-ידי שנקח פטיש ונשבר ונפוצץ את לב האבן, ואז נוכל להרים אותו. והפטיש הוא הדבור. עד כאן המשל, והבן.

פעם אחת דבר רבנו ז"ל שצריכין לעסק הרבה באמירת תהלים ותחנות ובקשות והתבודדות וכו'. ושאל אותו הרב רבי יודל ז"ל: איך לוקחין לב (רצונו לומר איך זוכין שיהיו הדבורים בהתעוררות הלב)? השיב לו רבנו ז"ל: תאמרו לי אצל איזה צדיק קבלתם התעוררות הלב? העקר הוא האמירה בפה. רצונו לומר להרבות בדבורים של תחנות ובקשות בפה, והתעוררות הלב בא ממילא: