# תמב

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/498/442/

ז לאחד מגדולי מקרביו ז"ל, צוה לו בימי נעוריו של המקרב הנ"ל, שבשעת התבודדות ידבר הרבה בפרטיות עם כל אברי גופו ויסביר להם שכל תאוות הגוף הבל. כי הא סוף כל אדם למות, והגוף לקברות יובל וכל האברים יבלו ויתרקבו וכו', ועוד דבורים כיוצא באלו.

והתנהג כך איזה זמן. ואחר כך ספר עם רבנו ז"ל, והתנצל לפניו באשר שהגוף אינו שומע ומרגיש כלל כל דבריו וטענותיו עמו. אמר לו רבנו ז"ל: התחזק בענין זה, ואל תרפה ידך מזה, ותראה אחר-כך מה שיהיה מהדבורים הללו.

ושמע לעצתו וקים דבריו, עד שזכה אחר-כך שכל איבר ואיבר שדבר עמו בפרטיות נמשך אחר דבריו כל-כך, עד שיצא ממנו החיות ממש ונשאר בלא כח והרגשה כלל. וזה ראה בחוש באיברים החיצונים, כגון אצבעות ידיו ורגליו וכיוצא בזה, עד שאיברים הפנימיים שהחיות תלוי בהם כגון הלב וכיוצא היה צריך לצמצם דבריו מאד בכדי שלא תצא ממנו החיות ממש רחמנא לצלן.

ושמעתי שפעם אחת דבר האיש הנ"ל עם המקרבים אליו מענין איך שעולם הזה אינו כלום ומה הוא התכלית מכל עניני הגוף וכו' כנ"ל, ובתוך דבריו נתעלף והתחיל לגוע (ובלשון אשכנז שנשאר חלשות), וביגיעות גדולות עד ששב ונתעורר בו חיותו.

ואמר אז, שזכה על-ידי קדשת רבנו ז"ל למדרגה כזו, אשר בכל עת שמזכיר עצמו היטב מיראת הענש והסוף והתכלית של כל עניני העולם הזה, אזי מרגישין כל איבריו, אפלו אצבע הקטן שברגליו, ממש כמו ששוכבין כבר בקבר ומרקיבין כו', עד שצריך התחזקות גדול להחזיק חיותו בקרבו, שלא תצא נפשו ממש רחמנא לצלן: