# תצ

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/498/490/

מז תינוק אחד בן תשע שנים היה חולה קצת שהיה לו חולאת שקורין "שטעכינוס" [דקירות], ושלחו אביו לרבנו ז"ל, וספר עמו הרבה ואמר לו מוסר נפלא. כי היו להתינוק פחדים גדולים.

ואמר לו רבנו ז"ל מדוע תפחד עתה, זכר נא הפחד שיהיה לך בעת שיוליכוך להבית עלמין ותשאר שם לבדך, והכל יפרדו ממך ותהיה נשאר מנח בין המתים. הלא עכשו אתה מתירא לצאת יחידי בלילה, ומה תעשה אז. וכיוצא מזה דברים הרבה של מוסר.

גם אמר לו מי הוא זה שירצה להכוות את עצמו בעצמו. כלומר, והלא כשאתה חוטא אתה מכוה את עצמך בידים. כי סוף כל סוף תקבל עונשך הקשה והמר, ואיך לא תחוס על עצמך ואתה מכוה את עצמך בידים ממש.

אחר-כך אמר לו סגלה לחולאתו הנ"ל, שיקחו עפר הנדרס על גבי האסקפה, ויניחו את העפר באיזה כלי על האש עד שיתלבן ויוחם העפר היטב, ואותו העפר החם יניחו על צדו ויתרפא.

אחר-כך נתגדל התינוק ונשארו הדברים שדבר עמו רבנו ז"ל תקועים בלבו, ועדין הוא זוכר אותם. ועוד דברים הרבה ספר עמו רבנו ז"ל. מזה אנו רואין איך רבנו ז"ל היה מסתכל אפלו על תינוק ורצה להכניס בו יראת שמים למען יתחיל להתחנך בעבודתו יתברך, וגם יזכרם בגדלותו. וכמו שכתוב: "חנוך לנער על-פי דרכו" וכו' (משלי כ"ב).

ועוד יש דברים הרבה שספר עם הילד הנ"ל כמה פעמים מענין ערלת לב שצריכין למולו וכו'. וכן שמעתי מכמה אנשים שהיו קטנים בימי רבנו ז"ל, וספרו לי כמה דברים נפלאים ושיחות יפות ששמעו ממנו בקטנותם, ועדין הם זוכרים אותם, ומבינים עכשו למפרע איך היה מרמז להם דברים שייטיב להם באחריתם: