# תצב

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/498/492/

מט כשנתן הצעטליך הנ"ל. פעם אחת נתן לאחד הצעטל, ואמר לו, זה שקבל הצעטל לרבנו ז"ל, העולה על דעתנו לא היה כך. כי היינו סבורים שתצוו לנו להתענות הרבה ימים בשנה, ועכשו אנו רואים שאינם רק ימים מעטים מאד בשנה.

השיב: הלא אלישע אמר לנעמן: "רחץ וטהר" ולא רצה להאמין שבדבר הקל הזה יהיה לו רפואה, ואמר: "הלא טוב אמנה ופרפר ונהרות דמשק הלא רחצתי בהם וטהרתי". עד אשר אמרו לו עבדיו: "אבי דבר גדול דבר אליך הלוא תעשה אף כי אמר אליך רחץ וטהר". ואז שמע לעבדיו ורחץ בירדן שבע פעמים - "וישב בשרו ויטהר" (מלכים-ב' ה'). כן אתם, נדמה לכם שצריכין דוקא לומר לרפואתכם דברים כבדים, ואין אתם מאמינים שבדבר קל שאני מצוה לכם לעשות יהיה לכם רפואה שלמה רפואת הנפש באמת.

ודבר זה נצרך מאד כמה פעמים. כי לפעמים אדם מונע עצמו מלעשות איזה דבר שבקדשה מחמת כבדות מחמת רבוי המניעות שמונעים אותו מלעשותו והוא אינו מתגבר לשברם. ולפעמים להפך, שהוא נמנע מדבר שבקדשה מעצם קלותו, שהדבר הזה קל בעיניו מאד לעשותו, ומחמת זה אינו מאמין שחיי נפשו יהיו תלויים בדבר קל כזה. ובאמת צריכין לזהר במצוה קלה כבחמורה (אבות ב'), "וארח חיים פן תפלס" (משלי ה'), "וכל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה" קוהלת ט').

כי עקר הסתות ומניעות הבעל דבר הוא רק מניעות המח. שלפעמים מכניס במח האדם שכבד עליו מאד לעשות הדבר, ומחמת זה רוצה למנעו, ולפעמים להפך, שמקל עליו ומקטין בעיניו אותו הדבר מאד, עד שאינו עולה על לב האדם שחיי נפשו תלויים בזה, והכל כדי למנעו חס ושלום. ולפעמים זאת המניעה גדולה ביותר ממניעה ממש. אבל הולך בתם ילך בטח, ואינו מסתכל על שום מניעה ובלבול שבעולם כלל. וכל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה: