# תקיא

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/498/511/

סח אמר שהוא יודע מסופר אחד שהוא צדיק גנוז, ורצה רבנו ז"ל מאד שיהיה לנו תפלין ממנו. ואמר שהוא רוצה לנסע אליו בעצמו ולקח ממנו כמה זוגות תפלין. כי צריכין לנסע אליו בחכמה באפן שלא יבין שבאו אליו בשביל זה, כדי שלא יהיה נלכד חס ושלום באיזה צד גאות, על-כן היה רצונו לנסע אליו בעצמו ולקח ממנו כמה זוגות תפלין ולחלק לאנשי שלומנו, שנזכה כלנו להניח תפלין קדושים שלו.

וגם קדם שספר זאת דבר עמנו כמה פעמים שרצונו שיהיה לנו תפלין טובים מסופר הגון באמת. וכפי הנראה מדבריו היה, שלא היתה כונתו על אלו הסופרים המפרסמים עכשו, רק שיהיה סופר הגון באמת לאמתו. ודבר מזה כמה פעמים מענין תפלין טובים כנ"ל. אחר-כך ספר הנ"ל שיודע מסופר וכו' כנ"ל. אך בעוונותינו הרבים לא זכינו להוציא הדבר לאור, ולא גלה לנו מי הוא הסופר ואיפה הוא. ובתוך כך נסתלק למעלה למעלה. ואין אתנו יודע עד מה, איה מקום כבודו של הסופר ההגון באמת.

אחד מאנשי-שלומנו היה קובל לפניו שאחר אכילתו הוא מניח עצמו לישן, וכששוכב על מטתו קדם השנה הוא רוצה לדבר אז איזה דבורים של התבודדות לבקש מהשם יתברך שיקרבו לעבודתו, כמבאר אצלנו במקום אחר על פסוק "אשחה בכל לילה מטתי" (תהלים ו'), שעקר התבודדות של דוד המלך עליו השלום היה על מטתו וכו' (שיחות הר"ן סימן ס"ח), ואינו יכול לפתח אז פיו כלל. השיב לו רבנו ז"ל: אם כן שוכבין עצמן וגונחין גניחה אחר גניחה. ועשה רבנו ז"ל בעצמו גניחות תכופות, כמרמז שכך יעשה: