# תקמג

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/498/543-2/

ק כמה פעמים היה מדבר הרבה עמנו והזהיר אותנו מאד לקרב נפשות להשם יתברך, להשתדל לדבר הרבה עם בני אדם כדי לעוררם ולהשיבם לקרבם להשם יתברך.

ורצונו היה אפלו לדבר עם בני העולם שיחות חלין בעסקי העולם, אולי יצמח ויתגלגל מזה דבורים שיעוררו אותם להשם יתברך. ואפלו אם לא יפעל כי-אם תנועה קטנה בעלמא, שיכנס בהם איזה הרהור תשובה או התעוררות לפי שעה, גם-כן טוב מאד. מכל-שכן שיכול להיות שברבות הימים, כשידבר עמהם ויחזר וידבר, אולי יזכה לעוררם באמת להשם יתברך ולקרבם לעבודתו יתברך, אשר אין דבר גדול מזה, כמובא בכל הספרים בפרט בזהר הקדוש, כמו שכתוב שם: "זכאה מאן דאחד בידא דחיבא וכו' וקדשא בריך הוא משתבח בה בכל עלמין" (שמות קכח:).

והוא ז"ל האריך לדבר עמנו כמה וכמה פעמים מזה, וזרז אותנו לזה מאד בכמה וכמה מיני לשונות. וכמה פעמים היה מבזה אותנו בבזיונות על שאנו מתעצלים בזה, ופעם אחת קרא אותנו עצים יבשים, על שאין אנו מולידים נפשות שיתקרבו להשם יתברך על ידינו.

ופעם אחת בליל מוצאי שבת עמדנו לפניו כמה אנשים מהחשובים שלו, והוכיח אותנו מאד כמה שעות על ענין זה, וספר אז הרבה מענין זה. וגם היה רצונו שיסעו נסיעות בשביל זה כדי לדבר עם בני אדם, וכמובא במקום אחר מזה בענין הנסיעות.

ואז כשדבר מזה להשתדל לקרב נפשות להשם יתברך כנ"ל, אז היה מתלוצץ מאלו המשתדלים לקרב להשם יתברך רק הפחותים במעלה מאד, כגון עניים ואביונים ועמי הארצות וכיוצא בזה אנשים השפלים במעלה מאד. כי העקר הוא להשתדל לקרב להשם יתברך בני האדם הגדולים במעלה שיש להם איזה חשיבות. כי בני-אדם כאלו קשה לקרבם מאד, וכשזוכה לקרבם אשרי לו. כי הוא דבר גדול מאד כשמקרב נפשות גדולות להשם יתברך, ואז אלו הקטנים והשפלים במעלה נופלים ונטפלים ממילא אליו ומתקרבים להשם יתברך, כי מתבטלים לגבי הגדול מהם שנתקרב לדרך האמת להשם יתברך.

ושאלתי אותו ז"ל: מי הוא הגדול? השיב בחפזון בדרך גערה, על שאני שואל דבר פשוט כזה: מי שהוא למדן יותר חשוב יותר, מי שהוא עשיר חשוב יותר, מי שהוא מיחס חשוב יותר. והמובן מדבריו היה שכל מי שיש לו איזה חשיבות ומעלה מצד עשירות או מצד חכמה ויחוס, בודאי נשמתו גדולה וגבוה יותר. וכמו כן יש לו יצר הרע גדול ביותר, וגם בו תלויים כמה נפשות ביותר. ועל-כן העקר להשתדל לקרב מבני הנעורים החשובים שבעיר, כגון בני העשירים ואותן שמחזקים בלמוד, ואז הקטנים מתקרבים ממילא וכנ"ל.

וגם דרכו היה שלא היה משתדל לקרב זקנים, רק בני הנעורים. וכמובא בהאלף-בית שהנערים בקל להשיב אותם להשם יתברך מהזקנים (תשובה חלק ב' אות ד'). וכן ספר לי זקן אחד על עצמו, שפעם אחת כשהיה אצלו על חג השבועות בקהלת זאסלאב, אז אמר לרבנו ז"ל: רבנו קרבו אותי אליכם. השיב לו רבנו: איני יכול לקרב זקנים. אחר-כך שתק רבנו קצת ואמר לו: תאמרו שכך הוא האמת שאיני יכול, בודאי אני יכול לקרב גם זקנים. אבל אף-על-פי-כן לא נתקרב זה הזקן היטב לרבנו ז"ל כמו בני הנעורים. וכן מבאר בהתורה "תעיתי כשה אובד" (לקוטי א' בסימן ר"ו) החלוק שבין עול ימים לזקן, עין שם. וכן שמענו וראינו כמה פעמים שקשה לקרב הזקנים: