# תקצ

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/498/590/

קמז פעם אחת היה קובל איש אחד לפניו ז"ל איך שקשה לו מאד להתפלל, כי המחשבות זרות מבלבלין אותו מאד. השיב לו רבנו ז"ל: מקבלין זאת לכפרת עון ("נעמט מען דאס אהן פאר אכפרת עון") וחיך קצת.

וקצת היה נראה כונתו בזה, כי הלא באמת אלו המחשבות הם בעצמם עוונות, ועל-כן חיך קצת. אך אף-על-פי-כן בודאי כל דבריו אמת וצדק, כי על-כל-פנים בזה שאין מהרהר אחריו יתברך חס ושלום, ויודע שבודאי השם יתברך רוצה לקרבו ולקבל תפלתו רק שעוונותיו גרמו לו כל אלו המחשבות הבאין לבלבלו, ויש לו צער מזה ובורח מהם בכל כחו, יכול להיות בודאי שזה בעצמו נחשב לו לכפרת עון, עד שאם היה זוכה להתנהג בזה בתמימות ובאמת כראוי (כי אי אפשר לבאר זאת בכתב) כבר היו עוונותיו נמחלין על-ידי-זה בעצמו, ואז ממילא היו מסתלקין ממנו כל המחשבות זרות.

וכעין שאמרו רבותינו ז"ל, "העובר עברה ומתביש בה מוחלין לו" וכו' (ברכות יב:) ועין בלקוטי תנינא (סימן מ"ו) ובהשיחות (שיחות הר"ן י"ב) שמה שנלחמין עם המחשבות זרות בשעת התפלה להכניע אותם, או על-כל-פנים לברח מהם, הוא בחינת "כי עליך הרגנו כל היום" (תהלים מ"ד), בחינת מסירת נפש ובחינת קרבנות וכו'. וכבר מבאר הרבה בדבריו ז"ל מענינים אלו: