# תקצג

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/498/593/

קנ הלך אנה ואנה בבית המיחד שהיה לו פה ברסלב, וספר עמי מענין דרכי עבודת ה'. שיש לפעמים על-פי רב יסורים גדולים לעבודתו, ואחר-כך מניחין לו לפעמים מעט, ויש לו איזה ניחא כידוע למי שנכנס קצת בעבודת ה'.

ענה ואמר: אין רשאים לותר להשם יתברך. ואמר בלשון אשכנז בזה הלשון: "מע טאר ניט דעם אייבערשטן נאך געבין". כלומר שבתחלה היו לו יסורים ובלבולים, ואחר-כך כשיש לו ניחא קצת יאמר, שכבר מלא השם יתברך שאלתו ואין צריכים להפצירו עוד. כי באמת עדין לא נתן השם יתברך הישועה בשלמות, ועדין צריכין להסתכל לישועה ולהתחטא לפניו הרבה כבן המתחטא לפני אביו, ולהרבות בגעגועים והפצרות וכו' שיעזר לו השם יתברך עוד ועוד וכו'.

אחר-כך אמר: אבל לכם אין צריכין לומר זאת, כי אתם צריכים להיות בשמחה תמיד. כלומר, שאם נחוש בכל עת, אפלו כשהשם יתברך מרויח לנו קצת, לחשב תמיד על חסרון הישועה המכרחת לנו עוד, אם-כן תתגבר חס ושלום המרה-שחורה והעצבות ביותר. אשר זאת המדה של עצבות מזקת לנו לעבודתו יתברך יותר מהכל, וצריך כל אחד להתחזק להיות בשמחה תמיד איך שהוא.

על-כן אפלו בעת הצער והרחוק מעבודתו צריכין להתחזק להיות אך שמח תמיד, ולשמח את עצמו בכל מה דאפשר, במה שמוצא בעצמו איזה נקדה טובה עדין, ובמה שזכה שלא עשאני גוי וכיוצא בזה, ולהפך כל היגון ואנחה והצער ויסורין לשמחה. לומר: אף-על-פי שאני כמו שאני, אף-על-פי-כן זכיתי להיות מזרע ישראל, ולקים כמה מצוות בכל יום, ציצית ותפלין וקריאת שמע וצדקה וכיוצא.

ואף-על-פי שעשית המצוות הם כמו שהם, אף-על-פי-כן על-כל-פנים יש בהם נקדות טובות מאד שנעשה מהם שעשועים גדולים למעלה ואפלו על-ידי המצוות שנעשין על-ידי פושעי ישראל. כי כל זמן ששם ישראל נקרא עליו מתפאר בו השם יתברך הרבה בבחינת "ישראל אשר בך אתפאר" (ישעיה מ"ט), וכמבאר בדברינו בענין זה תלי תלים של הלכות, כמה וכמה דרכי עצות נפלאות איך לשמח את עצמו תמיד יהיה איך שיהיה. אשרי שיאחז בהם.

ועל-פי רב צריכין לשמח את עצמו במלי דשטותא, לעשות עניני צחוק ומלתא דבדיחותא כדי לשמח את עצמו במה דאפשר. ועל-פי רב אי אפשר לשמח את עצמו כי-אם על-ידי-זה, כי המרה-שחורה והעצבות מתגבר על האדם יותר מן הכל, וקשה לשברה יותר מכל המדות, ומזקת להאדם מאד יותר מהכל.

וכל עקר התרחקות כל אדם מהשם יתברך היא רק מחמת עצבות ומרה שחורה, על-כן צריכין לראות לשמח את עצמו בכל הכחות בכל מה דאפשר, אפלו בעת שצר להאדם ודחוק לו מאד בגשמיות וברוחניות, הן בפרנסת הנפש הן בפרנסת הגוף, אף-על-פי-כן צריך לראות לבטח בה' תמיד שסוף כל סוף לא יעזב ה' אותו לנצח חלילה, ולשמח את עצמו בכל מה דאפשר.

מכל-שכן כשהשם יתברך מרחיב לו בעת צרתו וד‍חקו קצת, ויש לו איזה ניחא בעלמא, בודאי צריך להיות בשמחה תמיד ולהגדיל השמחה ביותר. והבן דברים אלו, כי דברי רבנו ז"ל הם עמקים מאד. ועקר העמקות הוא להבין הדברים לקימם בפשיטות גמור.

ואף-על-פי שאחר-כך היה נראה כאלו סותר רבנו ז"ל בעצמו הדברים שאמר לפני שאין צריכין לותר להשם יתברך, מחמת שאנו צריכים להיות בשמחה תמיד. אף-על-פי-כן הדברים נצרכים מאד לפני ולפני בני אדם כגילנו.

כי הבנתי כונתו קצת, שרוצה שלא נפל חס ושלום לעצבות על-ידי-זה, מחמת שנחשב תמיד אפלו בעת ההרחבה על חסרון הישועה החסרה עדין, כי באמת צריכין להיות בשמחה תמיד אפלו בעצם הדחקות בעבודת השם, ובגדל הרחוק. וגם אם יש לו עוד לזה שאר יסורים מפרנסה ומונעים וכו', אף-על-פי-כן צריך לשמח את עצמו במה שיוכל כנ"ל.

מכל-שכן כשמניח לו השם יתברך ברחמיו ומרחיב לו קצת. אבל אף-על-פי-כן אל יעלה על דעתו שכבר הגיע למה שצריך, וכבר אין חסר לו כלום בעבודתו יתברך כאלו השם יתברך נתן לו כבר כל בקשתו. כי באמת עדין נשאר אצל השם יתברך רב ישועות, ואין צריכין לותר לו יתברך וכו'. רק אף-על-פי-כן יהיה בשמחה תמיד, כי איך שהוא צריכין להיות בשמחה תמיד. והולך בתם יוכל להבין דברים אלו בפשיטות: