# פג

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/758/83/

ג מה שספר תחלת קיץ תקס"ד.

ענה ואמר: אספר לכם מה שראיתי ותספרו לבניכם:

אחד היה שוכב על הארץ, וסביבו היו יושבים עגול. וסביב העגול עוד עגול, וסביב העגול עוד עגול, וכן עוד כמה עגולים. וסביבם היו יושבים עוד כמה אנשים בלי סדר. ואותו שהיה יושב באמצע (כלומר שהיה יושב מטה על צדו) היה עושה בשפתיו, וכלם סביבו היו עושים בשפתותיהם אחריו.

ואחר-כך ראיתי, והנה איננו (אותו האמצעי). וכלם היושבים סביבו הפסיקו לעשות בשפתותיהם. ושאלתי: מה זה? השיבו לי: שנתקרר ונגוע ופסק מלדבר, והפסיקו מלדבר.

ואחר-כך התחילו כלם לרוץ ורצתי אחריהם. וראיתי מרחוק שני "פאלאצין", הינו בנינים נאים יפים מאד, ושם היו יושבים שני שררות. והם רצו לשם להשררות, והתחילו לטען עמהם: למה התעיתם אותנו? ורצו להורגם, וברחו השררות לחוץ.

וראיתים, והוטב בעיני מאד מהות שלהם, ורצתי אחריהם. וראיתי מרחוק אהל יפה. וצעקו משם להשררות: חזרו לאחוריכם, ובקשתם כל הזכיות שיש לכם ונטלתם בידכם. ותלכו להנר התלוי שם, ושם תפעלו כל מה שתרצו. וחזרו לאחוריהם, וקבלו הזכיות שלהם. והיו שם חבילות זכיות.

ורצו להנר ורצתי אחריהם, וראיתי נר דלוק תלוי באויר. ובאו השררות, והשליכו הזכיות אל הנר, ונפלו מהנר ניצוצות לתוך פיהם. והחזיר עצמו הנר ונעשה מהנר נהר, ושתו כלם מהנהר. ונעשו בריות בקרבם, וכשפתחו לדבר יצאו מהם הבריות. וראיתים רצים ושבים. ואינם מין אדם ולא מין חיה, רק בריות.

ואחר-כך התיעצו לחזר למקומם. ואמרו: איך נוכל לחזר למקומנו? ענה אחד: נשלח להאחד העומד שם ואוחז חרב משמים לארץ. ואמרו: את מי נשלח? והתיעצו לשלח להבריות. והלכו הבריות לשם ורצתי אחריהם.

וראיתי אותו מאים, עומד משמים לארץ, וחרבו בידו משמים לארץ, ולה כמה פיות. הינו, פה אחד, הינו חד (שקורין "שארף") למיתה, ופה אחד על עניות, ופה אחד על חלשות. וכן כמה פיות על שאר עונשים.

והתחילו לבקש: שזה זמן רב היו לנו יסורים ממך. עתה היה לנו לעזר והבא אותנו אל מקומנו (ואמר: איני יכול לעזר אתכם). ובקשו: תן לנו הפה של מיתה ונהרג אותם. ולא רצה. ובקשו פה אחר. ולא רצה לתן להם שום פה (הינו שארף). וחזרו. בתוך כך בא פקדה להרג את השררות והסירו את ראשם.

בתוך כך חזר המעשה כשהיה, שהיה אחד שוכב על הארץ כנ"ל וסביבו עגולים וכו', ורצו להשררות וכו' הכל כנ"ל. רק עתה ראיתי שהשררות לא השליכו הזכיות אל הנר. רק לקחו הזכיות והלכו להנר ושברו את לבם, והתחילו לבקש בתחנונים לפני הנר. ונפלו ניצוצות מהנר לתוך פיהם, ובקשו בתחנונים עוד. ונעשה מהנר נהר וכו' ונעשו הבריות כנ"ל. ואמרו לי שאלו יחיו, כי הראשונים נתחיבו הריגה, על שהשליכו הזכיות להנר ולא בקשו בתחנונים כמו אלו.

ולא ידעתי מה זה. ואמרו לי: לך אל החדר הזה ויאמרו לך פרוש על זה. והלכתי לשם. והיה יושב שם זקן אחד ושאלתיו על זה. ותפס זקנו בידו ואמר לי: הרי זקני הוא פרוש על המעשה. ושאלתיו: איני יודע עדין. ואמר לי, לך אל החדר הזה, ושם תמצא פרוש. והלכתי לשם, וראיתי החדר ארך ורחב עד אין קץ, וכלו מלא כתבים, ובכל מקום שפתחתי ראיתי פרוש על המעשה.

כל זה שמעתי מפיו הקדוש פה אל פה. ואמר, שכל התורות שהוא אומר יש בהם רמזים מהמעשה הזאת. והתורה המתחלת "תשעה תקונין" (לקוטי א' סימן כ') הוא כלו פרוש על זאת המעשה.

והמשכיל יבין שם כמה רמזים נפלאים מזאת המעשה, עין שם מה שכתוב שם שנפתח הלב, בבחינת "פתח צור ויזובו מים" (תהלים ק"ה) עין שם, בחינות נהרות הנ"ל. והבן שם כל התורה היטב ותזכה להבין איזה רמזים בעלמא בזאת המראה הנוראה הנ"ל.

זה שהיה שוכב על הארץ, ואחר-כך ראה והנה איננו, והשיבו לו שנתקרר ונגוע וכו'. זה בחינת הנשמה המבאר בהתורה הנ"ל, שהיא מסבלת ביסורין פת במלח תאכל וכו', עין שם. ואפשר מרמז על מה שנאמר שם במשנה, אחר: "פת במלח תאכל" וכו' "ועל הארץ תישן" (אבות ו').

ואפשר לזה מרמז מה שכתוב לעיל, שהיה שוכב על הארץ, וסביבות הנ"ל כמה עגולים וכמה בלי סדר. כי כלם מקבלים מהנשמה הנ"ל, כי כל באורי התורה נמשך על ידה.

ואפשר זהו שמרמז שהיו עושים בשפתותיהם, הינו שהיו מגלים באורי התורה הנ"ל, ועל-כן כשנתקרר ונגוע האמצעי הנ"ל שהוא מרמז להנשמה הנ"ל, על-כן הפסיקו כלם לעשות בשפתותיהם ולדבר. כי כשהנשמה הזאת נצטננת, שהוא בחינת הסתלקות שלה, אזי אין כח להמשיך באורי התורה, כמבאר במאמר הנ"ל עין שם היטב. ודוק מאד בעיון גדול במעשה הנ"ל, ובהתורה הנ"ל, ותזכה להבין עוד כמה רמזים נוראים.

וזה שרצו להשררות והתחילו לטען עמהם, הינו ענין מריבה וקטטה, זה בחינת מחלקת שנעשה על הצדיקים על-ידי הסתלקות באורי התורה. ואפשר שהשררות מרמזים על משה ואהרן שנסתלקו בשביל מי מריבה, על שטעו הטעות המבאר שם בהתורה הנ"ל, שלא בקשו בתחנונים והבן היטב.

וענין הנר שנפלו ניצוצות לתוך פיהם, וחזר הנר ונעשה נהר וכו' כנ"ל. זה בחינת דבורים חמים שממשיכים מלב העליון, על-ידי שנכמרו רחמי השם יתברך עליו ונפתח לב העליון, ונשפע מלב העליון דבורים, ועל-ידי-זה ממשיך באורי התורה גם-כן משם, בבחינת "פתח צור ויזובו מים" וכו' כמו שכתוב שם.

וזה בחינת מה שחזר הנר ונעשה נהר. כי הנר מרמז על הלב, שהוא נר דלוק כידוע. ובתחלה נפלו ניצוצות משם לתוך פיהם, זה בחינת דבורים חמים שנמשך מהלב שנקרא בהמעשה הנ"ל "נר" כנ"ל, ואחר-כך זה הנר בעצמו נחזר ונעשה נהר, זה בחינת באורי התורה שנמשך גם-כן מהלב הנ"ל, שהוא בחינת נר כנ"ל, בבחינת" פתח צור ויזובו מים" כנ"ל.

ומה שהשליכו הזכיות, הינו שהזכירו הזכיות והמעשים טובים שלהם. והשתמשו במטה עז בשביל המשכת התורה. וזהו הטעות שטעו כמבאר שם, עין שם.

והבריות שנעשו בקרבם, ואחר-כך כשפתחו פיהם יצאו. זה בחינת כחות הרוחניות שהן המלאכים שנבראים מאותיות התורה שמחדשין. והם מקבלים כח מאדום. שהוא בחינת זה שאוחז החרב בידו המבאר בהמעשה. כי הוא ממנה על החרב, והוא ממנה על כל העו‍נשים לענש את הרשעים.

וזה בחינת כמה מיני פיות וחדודין שיש לחרבו. לפעמים צריכין לענש הרשעים בחרבא ובקטלא, ולפעמים בעו‍נשים אחרים, כמבאר שם בהתורה הנ"ל. ומחמת הפגם והטעות הנ"ל לא רצה לתן להם שום פה וחד (בלשון אשכנז "שארף") מהחרב, כי לא רצה לתן להם שום כח, בחינת: "ויאמר לא תעבר בי" וכו' (במדבר כ'), עין שם היטב.

כי צריכין לשבר הלב דוקא ולבקש בתחנונים. ואף-על-פי שלוקחין בידם הזכיות הינו המטה עז, הוא בשביל ענין אחר להכניע הרע שבעדה, אבל המשכת התורה צריכין להמשיך ברחמים ותחנונים.

ודוק היטב מאד מאד בהתורה הנ"ל ובהמעשה, ותבין עוד רמזים נפלאים, ותראה נפלאות השם לפי השגתך, מה מאד עמקו מחשבותיו. אם אמנם אחר כל זה, אף אם מוצאים איזה רמזים בעלמא, עדין הדברים סתומים וחתומים עד עת קץ. עם כל זה, מה שאפשר לנו להשיג איזה רמז בעלמא במראה נפלאה ונוראה כזו, מה טוב להנשמה.

כי הוא זכות גדול להאדם כשזוכה (נ"א: זכות גדול להנשמה שיזכה) שיהיו מחשבותיו משוטטות בדברי רבנו הקדוש והנורא מאד זצוק"ל אשר אין ערך אליו. ואי אפשר לספר בשבחו הקדוש שלא לפגם בכבודו חס ושלום. כי כל המוסיף גורע. משל למלך שמקלסין אותו וכו' (עיין ברכות לג:).

וכל מה שנמצא בדברינו איזה שבח על רבנו הקדוש והנורא מאד זצוק"ל, צריכין לידע שהכל נחשב כלא, ואינו אפלו כטפה מן הים הגדול. כי אי אפשר לספר בשבחו כלל, כי היה נעלם בתכלית ההעלם משכל האנושי, ואפלו צדיקים גדולים ונוראים אי אפשר להם להשיג מקצת מעלתו. ואין לנו שום השגה ותפיסה בו כלל כי-אם על-ידי קצת התורות הנפלאים שגלה בספריו הקדושים, והמעשיות הנוראות המובאים פה.

ומזה יכול כל חד, כפום מה דמשער בלבה, להבין קצת קצת מעט מזעיר, עד היכן מגיע רום תוקפו וקדשתו עד אין תכלית. אשרי ילוד אשה שזכה למעלה כזו, העולה למעלה למעלה, מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשב. ואם אמנם אף-על-פי-כן היה אפשר לספר קצת בשבחיו הקדושים מה שראינו בעינינו קצת, אך המשכיל כעת ידם מחמת המחלקת הגדולה שהיתה עליו בחייו.

(שיך לעיל)

וזה שבקשו פה (הינו "שארף") של מיתה, ולא רצה לתן, ובקשו פה אחר ולא רצה גם-כן. כי רצו לענש אותם בחרבא וקטלא, ולא רצה לתן להם זה הכח. ובקשו על-כל-פנים ענש אחר לענש את הרשעים, ולא רצה לתן להם כלל. הכל מחמת הטעות הנ"ל.

וזה שבקשו שיתן להם כח כדי שיוכלו לחזר, זה מרמז שיבואו לארץ-ישראל. כי הם צריכין לקבל ממנו איזה כח לענש הרשעים כדי לבוא לארץ-ישראל. והבן היטב.

וזה שאמרו לזה שהחרב בידו, שזה זמן רב היה להם יסורים ממנו, זה בחינת מה שאמרו לאדום: "אתה ידעת את כל התלאה אשר מצאתנו" (במדבר כ'). "אתה" דיקא, כי כל העונשים על ידו, עין שם בהתורה הנ"ל.

וזה שאמר הזקן שזקנו הוא פרוש על המעשה, כי כל התורה הנ"ל מרמז בבחינת זקן, כמו שבאר רבנו ז"ל שהכל מרמז בתשעה תקונין יקירין דאתמסרו לדקנא, כמבאר שם היטב עין שם.

ועל-כן אחר-כך כשחזר ונעשה מעשה הנ"ל שהיה אחד שוכב על הארץ וכו' כנ"ל, אז נשמרו השררות ולא השליכו הזכיות אל הנר, רק לקחו הזכיות והלכו להנר ושברו את לבם, והתחילו לבקש בתחנונים. ואמרו שאלו יחיו. כי הראשונים נתחיבו הריגה על שהשליכו הזכיות להנר, ולא בקשו בתחנונים כמו אלו, הינו כנ"ל. שעקר הטעות של משה רבנו היה שלא המשיך מימי התורה על-ידי רחמים ותחנונים, רק על-ידי מטה עז, שזה בחינת הכאת הצור וכו' כמו שמבאר שם. ועל-כן עתה נשמרים לדבר ולבקש רק ברחמים ותחנונים, ועל-ידי-זה יחיו.

יהי רצון שיבוא משיח צדקנו במהרה בימינו, ויביאנו לשלום לארץ-ישראל הקדושה, ואז יתקן הכל במהרה בימינו. אמן כן יהי רצון: