# פד

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/758/84/

ד מה שספר קדם ראש-השנה תקס"ט סוף קיץ תקס"ח.

ובאותו העת הביא לו השוחט מקהלת טעפליק כסא נפלאה, וסמוך לזה ספר זאת: שראה במראה או בחלום, שהביאו לו כסא, והיה אש סביבה. והלכו כל העולם אנשים ונשים וטף לראותה. וכשחזרו משם, אזי תכף נתקשרו זה עם זה ונעשה שדוכים ביניהם. וגם כל מנהיגי הדור כלם הלכו לראותה.

ושאלתי: כמה היא רחוקה, ומפני מה תכף נעשו שדוכים? והלכתי והקפתי סביבם לילך שם. ושמעתי שהולך ובא ראש-השנה. והייתי מספק אם לחזר אם להתעכב שם. והייתי נבוך בדעתי ואמרתי בלבי: איך אשאר בכאן על ראש-השנה. ואמרתי בדעתי: לפי הגוף חלוש שיש לי למה לי לחזר, והייתי שם.

ובאתי להכסא וראיתי שם ראש-השנה, ראש-השנה ממש. וכן יום-כפור, יום-כפור ממש. וכן סכות, סכות ממש. גם שמעתי שהיו צועקים: "חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי" (ישעיה א'), מה לכם לדון את העולם, ראש-השנה בעצמו ישפט. וברחו כלם, עם כל מנהיגי הדור כלם ברחו.

וראיתי שם שהיה חקוק על הכסא כל צורות של כל ברואי עולם, וכל אחד היה חקוק עם בת זוגו אצלו ובשביל זה נעשין תכף שדוכים. כי כל אחד מצא שם וראה בת זוגו. ומאחר שבימים הקודמים למדתי, נפל בדעתי שפסוק: "כ'רסיה ש'ביבין ד'י נ'ור" (דניאל ז') ראשי-תבות "שדכן". כי על-ידי הכסא נעשין שדוכין כנ"ל.

גם "כרסיה" ראשי-תבות: ר'אש-ה'שנה י'ום-כ'פור ס'כות. ועל-כן בשמיני עצרת זווגא דמטרוניתא (זוהר ויקרא צו:). ושאלתי: מה יהיה פרנסתי? ואמרו לי, שאהיה שדכן. והאש הקיף סביבו.

כי באמת ראש-השנה הוא טובה גדולה. כי הוא מועד שהלבנה מתכסה בו. שעל זה נאמר: "הביאו עלי כפרה" (חולין ס:). והוא טובה גדולה להעולם, כי על-ידי-זה אנו יכולין לבקש כפרה בראש-השנה.

עין כל זה בהתורה "תקעו בחדש שופר ויבן ה' את הצלע", המדבר משרשי נשמות הכלולים בכסא. עין שם היטב כל התורה (בלקוטי תנינא סימן א') כי הוא פרוש על המעשה הנ"ל.

כי זאת התורה נאמרה בראש-השנה שאחר זה הספור, והדברים סתומים ונעלמים מאד. גם חסר קצת כי לא נכתב בשלמות.

ופעם אחת דבר מהמעשיות, והזכיר אז ענין זה מקשר המעשה הזאת עם התורה הנ"ל. כמה נורא ונפלא ונשגב מאד הענין הזה למי שיש לו לב להבין.

ואז אמר: אם אין אתם שמחים איני יודע מה לכם. כלומר שראוי לנו לשמח על-כל-פנים מאד תמיד, כשזכינו לטעם אורות נוראות כאלו וכו'.

ואחר שספר המעשה הזאת אמר, שאתם יכולין לומר עליה תורה כל ימי חייכם. וגער בנו על שאין אנו שמחים, ואמר שראוי לנו לשמח מאד מאד: