# צ

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/758/90/

י בפורים נודע לי נפלאות. ענה רבנו ז"ל ואמר: אוריתא שמא דקדשא בריך הוא סתום וגליא. בתחלה התורה מגלית פנים אל האדם, ואחר-כך נסתרת. ומי שהוא בעל נפש, הוא מסבב ומחזר אחריה ומוסר נפשו עליה, ויש לו געגועים גדולים והשתוקקות נמרץ במסירת נפש, עד שזוכה שתתגלה התורה אליו.

כי בתחלה נתגלה לי ענין של פורים בקטנות ובהעלם (הינו שלא נגלה לו הענין בהתגלות גמור, רק ברמז והתנוצצות בעלמא), ואחר-כך עזרני השם יתברך. כי הוא יתברך עוזר לי תמיד. ונתגלה לי הענין. והענין של פורים שנתגלה אז, היה סתום ונעלם מכל העולמות. רק בעולמות עליונים שהם רחוקים מאד מאד, רק שם יודעים זאת.

כי עבודה שלי בפורים הנ"ל היה לתקן פגם קרח, וכשנתגלה לי זאת, היה רחוק בעיני מאד מה סמיכות יש לפורים עם קרח. עד שעזר לי השם יתברך וכו'. כי יש דברים סתומים מאד בהתורה הקדושה, ונתגלה לי, שאותיות פורים הם ראשי-תבות: "ואם מפאת פניו ימרט ראשו קרח הוא" (ויקרא י"ג), בחינת קרח (והשאר לא באר).

אחר-כך אמר רבנו ז"ל, שלא היה יכול לישן כל אותה הלילה שספר זאת, מחמת שהיה מצטער על שגלה זאת. ואמר שנחמתו היתה כי עדין לא גלה כלל. גם באמת אין כתוב כך בתורה, רק כך כתיב: "ואם מפאת פניו ימרט ראשו גבח הוא". רק מקדם כתוב: "ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא". והדברים סתומים ונעלמים מאד.

אשרי המחכה לביאת הגואל, אז ישיגו שיחתו הקדושה: