# צא

> מקור: https://rabenu.app/books/chayeymoharan/758/91/

יא כסלו תק"ע פה ברסלב.

חלום: הייתי יושב בביתי (הינו בבית הקטן שהוא יושב בו) ולא היה שום אדם נכנס אצלי, והיה תמוה בעיני. ויצאתי לחדר השני, וגם שם לא היה שום אדם. ויצאתי לבית הגדול ולבית-המדרש, ולא היה שם גם-כן שום אדם.

וישבתי בדעתי לצאת אל החוץ. ויצאתי לחוץ, וראיתי שעומדים בני-אדם עגולים עגולים ומתלחשים זה עם זה. וזה מתלוצץ ממני, וזה משחק בי, וזה מעז פנים נגדי וכיוצא. ואפלו האנשים שלי היו גם-כן כנגדי, קצת העזו כנגדי, וקצת התלחשו בסוד ממני וכיוצא כנ"ל.

וקראתי לאחד מאנשי, ושאלתי אותו מה זאת. והשיב: איך עשיתם כזאת, היתכן שתעשו חטא גדול כזה? ואני לא ידעתי כלל על מה הם מתלוצצים עלי. ובקשתי את האיש הנ"ל, שילך ויקבץ איזה אנשים מאנשי-שלומנו. והלך מאתי, ולא ראיתיו עוד.

וישבתי בעצמי מה לעשות. וישבתי עצמי להפליג עצמי לאיזה מדינה אחרת, ובאתי לשם, והיה שם גם-כן כן, שהיו עומדים שם גם-כן בני-אדם ודברו מזה, כי גם שם יודעים הנ"ל. וישבתי עצמי לישב באיזה יער.

ונקבצו אלי חמשה אנשים מאנשי-שלומנו, והלכתי עמהם ליער, וישבנו שם. וכשהיינו צריכים לאיזה דבר אכילה‍ וכיוצא, היינו שולחים אחד מהאנשים הנ"ל וקנה לנו מה שהיינו צריכים. והייתי שואל אותו אם נשקט הרעש, והשיב לאו, כי עדין הרעש הנ"ל חזק מאד.

בתוך שהיינו יושבים שם, בא זקן אחד וקרא אותי. ואמר שיש לו איזה דבר לדבר עמי. והלכתי עמו, והתחיל לדבר עמי. ענה ואמר: האתה תעשה כזאת? ואיך אין אתה מתביש בפני אבותיך, נגד זקנך רבי נחמן ונגד זקנך הבעל-שם-טוב ז"ל? ואיך אין אתה מתביש מתורת משה ומאבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב וכו'. מה אתה סבור שתשב כאן? האם אתה יכול לישב כאן תמיד, הלא המעות שלך יכלה, ואתה איש חלוש ומה תעשה.

וכי אתה סובר שתפליג לאיזה מדינה? ממה נפשך - אם לא ידעו שם מי אתה, לא תוכל להיות שם כי לא יתנו לך מעות. ואם ידעו מי אתה, גם-כן לא תוכל להיות שם, כי גם שם יודעים מזה. השבתי לו: מאחר שהוא כן שאני מגרש כזה, יהיה לי עולם הבא. השיב לי: עולם הבא אתה סבור שיהיה לך? אפלו בגיהנם לא יהיה לך מקום להטמן שם, כי עשית חטא כזה. השבתי לו: לך-לך, הייתי סובר שתנחמו אותי ותדברו על לבי, עכשו אתם עושים לי יסורים, לכו לכם. והלך מאתי הזקן הנ"ל.

ובהיותי יושב שם, ישבתי עצמי. מאחר שאני יושב כאן זמן רב כזה, יכולים לשכח לגמרי את הלמוד. וצויתי לאיש הנ"ל ששלחנו לעיר בשביל צרכינו, שיבקש שם איזה ספר ויביא לנו, והלך אל העיר ולא הביא ספר. והשיב, שאי אפשר להביא, כי בודאי אסור לגלות בשביל מה צריכין הספר, ובהצנע אי אפשר למצא ספר. והיה לי יסורים גדולים על שאני נע ונד וגם אין לי שום ספר, כי יכולין לשכח את הלמוד לגמרי.

אחר-כך חזר ובא הזקן הנ"ל ונשא ספר תחת זרועותיו, ושאלתי אותו: מה אתם נושאים? והשיב: ספר. אמרתי לו: תנו לי הספר ונתן לי. ולקחתי אותו, ולא ידעתי כלל איך להניח את הספר, ופתחתי את הספר ולא ידעתי בו כלל, והיה דומה בפני כלשון אחר וככתב אחר, כי לא ידעתי בו כלל כלל לא, והיו לי יסורים גדולים מזה. והייתי מתירא גם מאותם חמשה אנשים, שכשיתודע להם זאת אולי גם הם יפרדו ממני.

ושוב קרא אותי הזקן לדבר עמי, והלכתי עמו, והתחיל שוב לדבר כנ"ל, איך עשית כזאת, איך אין לך בושה וכו' כנ"ל, הלא אפלו בגיהנם לא יהיה לך מקום להטמן שם. אמרתי לו: אם היה אומר לי כזאת אדם מבני עולם העליון הייתי מאמין לו. השיב אני משם, והראה לי דבר שהוא משם.

ובא על דעתי המעשה של הבעל-שם-טוב ז"ל, המעשה הידועה שהסית אותו הבעל דבר, ואז היה סבור הבעל-שם-טוב ז"ל גם כן שאין לו עולם הבא. ואמר: אני אוהב את השם יתברך בלי עולם הבא. והשלכתי את ראשי לאחורי במרירות גדול מאד.

וכאשר השלכתי את ראשי כך, באו אלי ונתקבצו אלי כל הנזכרים למעלה, שאמר לי הזקן להתביש מהם, הינו זקני והאבות וכו' וכו', ואמרו לי הפסוק: "ופרי הארץ לגאון ולתפארת" (ישעיה ד'). ואמרו לי: אדרבא, נהיה מתפארין בכם. והביאו לי כל האנשים שלי ובני (כי גם בני נפרדו ממני בתחלה בעת הנ"ל), ודברו על לבי דברים כאלו ההפוך מהנ"ל.

מה שהשלכתי את ראשי, אם היה אדם שעבר שמונה מאות פעמים על כל התורה כלה, אם היה משליך את ראשו במרירות כזה, בודאי היו מוחלין לו. ושאר הטוב איני רוצה לספר לכם, כי בודאי היה טוב.