# ב. עמוד התגלות אלקות

> מקור: https://rabenu.app/books/chlvky-hnchl/1503/

יסוד השני, הוא לידע כי התגלות אלקותו יתברך נשתלשלת כל היום כלו להאדם וכל הלילה, מאז נאצלה כל הבריאה כולה, לפעמים לעתים רחוקות בהתגלות ממש שמאירין עיניו והוא משתוקק באמת להתקרב להשם יתברך, כי קוראין אותו ממש והוא שומע, אבל על פי רוב "ההתגלות הוא בהעלם נפלא", "ובהפוך אתון", כי נשתלשלה זאת החיות אלקות בתוך מחשבות של עצלות ועצבות, כבדות ואי רצון, אף פעם[1] בתוך כפירות ובלבולים, דמיונות מחשבות, תאוות והרהורים, וכו' וכו'. והעקר לידע, כי מה ששומע או רואה מאזין ומקשיב, או מרגיש מיד איש ומיד אשה, מקרוב או מרחוק, ובפרט מאשתו ומבני ביתו, הכל הוא דברי השם יתברך אשר קורא אותו אליו בזה, וזה הוא התקונין שנותנין לו מלמעלה, וסוד זה מרמז בגמרא: 'מיום שחרב בית המקדש נטלה הנבואה (הינו התוכחה) מן הנביאים ונתנה לשוטים ולקטני הדעת' (הינו מה שהמוכיחין בעצמן אינם יודעים, כי הם משיחין לפי דעתן (אף ההפוך מן הישר, ובאמת מרמזין על הטוב)) ושרש של ההשתלשלות הזאת מחלקת שבקדשה מחלקת של תנאים ואמוראים, מה שאלו ואלו דברי אלקים חיים, אף שההלכה הוא על־פי אחד מהם, אבל מהשם יתברך נסבב הדבר שהשני יאמר ויוכיח מהתורה שלא על־פי הלכה למעשה, והאדם יבין דרכו כי הם גם דברי השם יתברך, אבל צריכין לעשות אליבא דהלכתא[2] ועל־פי כללי התלמוד, וההפוך מהמאן דאמר[3] השני החולק עליו, אף שגם התנא הזה קבל דבריו משמים, כי כל זה בשביל הבחירה והנסיון הצרוף והברור, לכן גם זה טעם מה שצריכין ללמוד שלחן ערוך בכל יום (כאשר רבנו ז"ל הזהיר מאד על זה) להכריע ההלכה ולתוך השלום בין המחלקת של האדם, בתוך מחשבותיו ובכל מה שעובר עליו, שלא יהיה בבחינת "חלק לבם", בבחינת "ברצות ה' דרכי איש גם אויביו (אלו המחשבות המעקמים את לבו הנמשכים מהיצר־הרע) ישלים אתו". ועל זה נאמר (צפניה ג, ט): "כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' וכו'", "והאלילים כליל יחלף"[4] (רע בטוב), כי אז יתגלה שכל הכפירות היו קריאה לאמונה, וגם: "ויקרא אל משה" באלף זעירא[5] מרמז על זה, אשר בכל מיני מקרה הקורה לאדם, נעלם שם קול קריאה מהשם יתברך אליו בקול דממה דקה, והבן: לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן לג, נד, סב. ובחלק ב' סימן יב, עח.

[1]. [ולעתים]:

[2]. לפי ההלכה:

[3]. ממי שאמר:

[4]. ישעיהו ב, יח:

[5]. [באות] אלף קטנה: