# ו. עמוד העשיה

> מקור: https://rabenu.app/books/chlvky-hnchl/516/

יסוד הששי, הוא לידע אף שהכל בידי השם על־פי גזרותיו העליונות בין ברוחני בין בגשמי, על כל זה כן יסד המלך מלכו של עולם בשביל הנסיון והבחירה שהאדם עליו לעשות את שלו, אבל בכונה זאת אשר העשיה שלו, הוא כי אם בשביל הנסיון והבחירה, כי כך המצוה לעשות אף שאיננו בידו, לכן צריך להתחזק בכל כחו לילך בדרך מלכו של עולם ולהשמר מכל חטא עון ואשמה, וגם בדרך־ארץ לעשות הכל על צד היותר טוב, והכל בכונה הנ"ל. למשל: ברור הוא הדבר על־פי דעת האמונה והאמת, שהרוח אשר צריך להגיע אל האדם, אף אם יסתיר את עצמו מתחת לארץ יבוא לידו בלי ספק. גם המצוות וההתעוררות לדברים שבקדשה כשיעלה ברצונו יתברך לזכותו, כי ימצא חן בעיניו יתברך כי יתפלל אליו, ימציאם אליו. על כל זה המצוה לירד לההסתרה בכונה זאת - התקון לתקנה. ובזה טועין העולם הרבה, כי רואין בספר תורת אלקים: "וברכך יהוה אלהיך בכל אשר תעשה"[10], וגם בעניני רוחניות: "ועשיתם אותם", ובספר התפלות[11]: "בי אני אדוני העון", "ואנכי סבותי בכל אלה", וכדומה, חושבין כי הכל ביד האדם, אבל באמת הכונה כי צריך האדם לעשות ולהתחזק בכל כחו, אבל בכונה הנ"ל, ואסור לו לשכח זאת הכונה, בין ברוחני בין בגשמי בכל אשר הוא עושה, כי כן גזר השם יתברך שלא יוכלו לראות יד השם עין בעין. כי עקר תענוגיו יתברך להכירו על־ידי ההסתרה, ולידע כי גם ההסתרה מאתו יתברך, ולכלל דרי מעלה בדרי מטה, והידיעה בהבחירה, וההשגחה בהטבע, לתקן כתר מלכות, ולידע כי ה' הוא אלקים. לכן עצה להאדם בענין דרך פרנסה ולכל הצטרכותיו הוא: טרם ידע איזה דרך ונתיב יעלה ומה עליו לעשות ולהיכן לפנות, צריך הוא לישא עיניו למרום, ולהמשיך אמונה פשוטה, כי אז צריך הוא לתקן חלל הפנוי - שרש של ההסתרה, כי אז תקונו להאמין שזה דרכו לבלי לעשות כלום שום עובדא, כי אם תפלה ותחנונים, ואחר־כך כשמתנוצץ לו במוחו איזה עצה אמתית, או ההפך, צריך הוא אז לקימה בכונה עבור הנסיון והבחירה, לא שיחשב חס־ושלום כי אי אפשר להשם יתברך לתן לו פרנסה כי אם על־ידי סבות ועשיותיו, ולסמך את עצמו על הסבה, כי זהו מעשה העגל ממש, ועל־זה שואלין ליום הדין "נשאת ונתת באמונה?" הינו מה שיצאת למשא־ומתן היה בשביל האמונה? הינו בכונת תקון האמונה? כי כן המצוה מידו יתברך לעשות בשביל הנסיון, לצרף את הבריות כדי לקים את התורה בדרך הזה, אבל ידעת כי הפרנסה שלך מידו יתברך ולא על־ידי עשיתך כלל וכלל לא, או בשביל הכפירה יצאת למשא ומתן שחשבת: מה יושיענו בפרנסה מה שאשב בבית המדרש? אם לא אעשה לא יהיה לי פרנסה. וצריכין לזה דעה צחה להבין איזו פעלה מההשגחה לעשות, ואיזו להפוך, והשם ירחם:

[10]. דברים טו, יח:

[11]. לקוטי תפלות ח"א, לח: