# ג. עַמּוּד הַהַסְתָּרָה

> מקור: https://rabenu.app/books/chlvky-hnchl/798/

יְסוֹד הַשְּׁלִישִׁי, הוּא לֵידַע כִּי כָּל הַתַּאֲווֹת יְסוֹדֹתָן עַל הַכְּפִירָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל הַהַסְתָּרָה, אֲשֶׁר אֵין שׁוּם אָדָם נָקִי מִמֶּנָּה, וְהוּא "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה"[6] וְהוּא עֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ, וּמִמֶּנָּה נִצְמַחַת תַּאֲוַת מָמוֹן אֲשֶׁר עִקָּרָהּ שֶׁהָאָדָם יִתְבַּהֵל וְיֶאֱסֹף מָמוֹן בְּכֹחוֹ וְיִשְׁכַּח בְּהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר הוּא נוֹתֵן לוֹ עֵצָה וְכֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל וּלְמִקְנֵי נִכְסִין[7], וְהַכֹּל הוּא מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית. וּמַה שֶּׁאֵין נוֹתְנִים מִן הַשָּׁמַיִם לְהָאָדָם פַּרְנָסָה בְּלִי סִבּוּבִים וַעֲשִׂיַּת הָאָדָם, הוּא בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה וְהַנִּסָּיוֹן וְהַהַסְתָּרָה, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לוֹמַר יָדִי רָמָה וְלֹא ה' פָּעַל כָּל זֹאת. וּמִזֶּה בָּאָה הַכְּבֵדוּת לִצְדָקָה וּלְמַשָּׂא־מַתָּן בֶּאֱמוּנָה, וְלִקְבִיעוּת עִתִּים לַתּוֹרָה וְכָל טוּב כַּמּוּבָן.

עֵצָה וּמִבְחַן לָזֶה מָצָאנוּ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁאִם יִּזְכֶּה הָאָדָם לֶאֱחֹז בָּזֶה יְתַקֵּן הַרְבֵּה בְּזֶה הַדָּבָר, וְהוּא: שֶׁאַל יִתְחָרֵט כְּלָל וּכְלָל מַה שֶׁעָשָׂה, אוֹ שֶּׁנַּעֲשָׂה אֵיזֶה הֶזֵּק בְּפַרְנָסָתוֹ עַל יָדוֹ בְּעַצְמוֹ עַל־יְדֵי שֶׁנִּסְבַּב בְּדַעְתּוֹ אֵיזֶה עֵצָה שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה, אוֹ עַל־יְדֵי אַחֵר שֶׁעַל יָדוֹ נִפְסָד לוֹ בְּפַרְנָסָתוֹ כְּפִי דַּעְתּוֹ עַתָּה, כִּי כָּל מַחֲשָׁבוֹת כָּאֵלּוּ יֵרָחֵק מִדַּעְתּוֹ וְיַאֲמִין בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית אֲשֶׁר כָּל הַדִּבּוּרִים וְהַמַּחְשָׁבוֹת אֲשֶׁר דִּבֵּר הוּא, אוֹ אַחֵר אֲשֶׁר עַל יָדָם בָּא לוֹ הַהֶפְסֵד הַכֹּל מִיַּד ה' הָיְתָה זֹאת, הִגְדִּיל עֵצָה הִפְלִיא תּוּשִׁיָּה, וְכָל זְמַן אֲשֶׁר הוּא מִתְחָרֵט אֶת אֲשֶׁר נַעֲשָׂה, אוֹת הוּא כִּי נִתְפַּשׂ בְּהָרֶשֶׁת שֶׁל 'כֹּחִי וְעוֹצֵם יָדִי', אַף שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר זֹאת בְּפִיו בְּפֵרוּשׁ, כִּי עַל זֶה רָמְזָה הַתּוֹרָה וְאָמְרָה "בִּלְבָבְךָ כֹּחִי וְעוֹצֵם יָדִי וְכוּ'".

גַּם תַּאֲוַת אֲכִילָה נִצְמַחַת מֵהַכְּפִירָה הַזֹּאת, כִּי בֶּאֱמֶת הַכֹּחַ וְהַחִיּוּת לְהָאָדָם נִשְׁפַּעַת מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ - חָי הַחַיִּים, וְרַק בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה וְהַהַסְתָּרָה נִתְּנָהּ הַחִיּוּת לְהָאָדָם דֶּרֶךְ הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה, וְכָל זְמַן שֶׁהָאָדָם אֵינוֹ זוֹכֶה לְזֶה הַדַּעַת הוּא נִתְפַּשׂ בְּגַשְׁמִיּוּת הַמַּאֲכָל, וְשׁוֹכֵחַ בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאֵין עֵצָה לְהַמְתִּיק וּלְהַשְׁתִּיק הֶמְיַת תַּאֲוַת אֲכִילָה כִּי אִם בְּזֶה הַדַּעַת, לֵידַע כִּי כָּל הַכֹּחַ וְהַחִיּוּת מֵהַמַּאֲכָל, וְגַם הַטַּעַם אֲשֶׁר הוּא מַרְגִּישׁ בְּהַמַּאֲכָל הַכֹּל הוּא מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאַךְ בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה וְהַנִּסָּיוֹן נִשְׁתַּלְשֵׁל הַחִיּוּת דֶּרֶךְ הַמַּאֲכָל. (וְזֶהוּ כָּל כַּוָּנַת בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין "הַמוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ" (דֶּרֶךְ גַּשְׁמִי וְהַסְתָּרָה), בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה לְזַכּוֹתֵנוּ בַּעֲבוֹדַת הִתְגַּלּוּת הַהַסְתָּרָה, וְכֵן כָּל הַבְּרָכוֹת, וְדַי לַמֵּבִין): לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן נו.

[6]. דְּבָרִים ח, יז:

[7]. וּלִקְנוֹת נְכָסִים:
