# פרשה יא

> מקור: https://rabenu.app/books/devarim-rabbah/parsha-11/

הלכה, אדם מישראל שעבר לפני התבה וטעה כיצד הוא צריך לעשות, כך שנו חכמים, העובר לפני התבה וטעה יעבר אחר תחתיו למדונו רבותינו, אמר רבי יוסי בר חנינא טעה בשלש ברכות הראשונות חוזר בתחלת מגן. רב הונא אמר אם טעה בשלש ברכות אמצעיות חוזר להאל הקדוש. רב אמר אם טעה בשלש אחרונות חוזר לתחלת מודים.

דבר אחר, העובר לפני התבה וטעה יעבר אחר תחתיו, ומנין הוא מתחיל, מתחלת הברכה שטעה. ומהיכן למדו, מאבות העולם, למה, שלא היה אחד מתחיל אלא ממקום שפסק חברו, כיצד, אברהם ברך את יצחק, מנין, דכתיב (בראשית כה, ה): ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק, ומה נתן לו, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר בכורה נתן לו, כענין שנאמר (בראשית כה, לג): וימכר את בכרתו ליעקב. רבי נחמיה אמר ברכה נתן לו, כענין שנאמר (בראשית כז, כח): ויתן לך האלהים. עמד יצחק לברך את יעקב, אמר, ממקום שפסק אבא משם אני מתחיל, אבא הפסיק בויתן, אף אני מתחיל בויתן, מנין, שנאמר: ויתן לך האלהים. ובמה חתם יצחק בקריה, שנאמר (בראשית כח, א): ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אתו, עמד יעקב לברך את השבטים, אמר, איני פותח אלא בקריה, שנאמר (בראשית מט, א): ויקרא יעקב אל בניו, ובמה חתם, בזאת, שנאמר (בראשית מט, כח): וזאת אשר דבר להם אביהם, עמד משה לברך את ישראל, אמר, איני פותח אלא בזאת, מנין, ממה שקרינו בענין (דברים לג, א): וזאת הברכה

דבר אחר, וזאת הברכה, זה שאמר הכתוב (תהלים כד, ג): מי יעלה בהר ה', רבנן אמרי מדבר במשה, מי יעלה בהר ה' זה משה, שנאמר (שמות יט, ג): ומשה עלה אל האלהים וגו', (תהלים כד, ג): ומי יקום במקום קדשו זה משה, מנין, שנאמר (שמות ג, ה): כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא. (תהלים כד, ד): נקי כפים זה משה, מנין, שנאמר (במדבר טז, טו): לא חמור אחד מהם נשאתי וגו', (תהלים כד, ד): ובר לבב זה משה.

אמר רבי יצחק אפלו הדיוט אם אומר לחברו כזה, גנאי הוא לו, ומשה אמר (שמות לב, יא): למה ה' יחרה אפך בעמך, אלא לבו ברור עליו שאינו תובע צרך עצמו אלא לצרכן של ישראל. (תהלים כד, ד): אשר לא נשא לשוא נפשי, זו נפשו של מצרי, שלא נטלה על חנם אלא כדין עשה. (תהלים כד, ד): ולא נשבע למרמה זה משה, שנאמר (שמות ב, כא): ויואל משה לשבת את האיש. (תהלים כד, ה): ישא ברכה מאת ה' זה משה.

אמר רבי תנחומא אל תהי קורא בו אלא ישיא ברכה לאחרים

וזאת הברכה, זה שאמר הכתוב (משלי לא, כט): רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה, מהו ואת עלית על כלנה, מדבר במשה, על שנתעלה יותר מן הכל. כיצד, אדם הראשון אומר למשה אני גדול ממך שנבראתי בצלמו של הקדוש ברוך הוא, מנין, שנאמר (בראשית א, כז): ויברא אלהים את האדם בצלמו, אומר לו משה, אני נתעליתי יותר ממך, אתה כבוד שנתן לך נטל ממך, שנאמר (תהלים מט, יג): ואדם ביקר בל ילין, אבל אני זיו הפנים שנתן לי הקדוש ברוך הוא, עמי הוא, מנין, שנאמר (דברים לד, ז): לא כהתה עינו ולא נס לחה.

דבר אחר, נח אמר למשה אני גדול ממך שנצלתי מדור המבול, אמר לו משה אני נתעליתי יותר ממך, אתה הצלת את עצמך ולא היה בך כח להציל את דורך, אבל אני הצלתי את עצמי והצלתי את דורי כשנתחיבו כליה בעגל, מנין, שנאמר (שמות לב, יד): וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו, למה הדבר דומה לשתי ספינות שהיו בים והיו בתוכן שני קברניטים, אחד הציל את עצמו ולא הציל את ספינתו, ואחד הציל את עצמו ואת ספינתו, למי מקלסין לא לאותו שהציל את עצמו ואת ספינתו, כך נח לא הציל אלא את עצמו, אבל משה הציל את עצמו ואת דורו, הוי ואת עלית על כלנה.

דבר אחר, אברהם אומר למשה אני גדול ממך שהייתי זן לעוברים ושבים, אומר לו משה אני נתעליתי יותר ממך, אתה היית זן בני אדם ערלים, ואני הייתי זן בני אדם מהולים, ולא עוד אלא את היית זן בישוב, ואני הייתי זן במדבר. יצחק אמר למשה אני גדול ממך שפשטתי את צוארי על גבי המזבח וראיתי את פני השכינה, אמר לו משה אני נתעליתי יותר ממך, שאתה ראית פני השכינה וכהו עיניך, מנין, דכתיב (בראשית כז, א): ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראת, מהו מראת, מראות בשכינה, אבל אני הייתי מדבר עם השכינה פנים בפנים ולא כהו עיני, מנין, שנאמר (שמות לד, כט): ומשה לא ידע כי קרן עור פניו. יעקב אמר למשה אני גדול ממך שנפגשתי עם המלאך ונצחתי אותו, אמר לו משה אתה נפגשת עם המלאך בפירבורין שלך, ואני עולה אצלן בפירבורין שלהן והן מתיראין ממני, מנין, שנאמר (תהלים סח, יג): מלכי צבאות ידדון ידדון וגו', לפיכך אמר שלמה: רבות בנות עשו חיל וגו', אמר הקדוש ברוך הוא הואיל ונתעלה מן הכל הוא יברך את ישראל, וזאת הברכה

דבר אחר, וזאת הברכה, אמר רבי שמואל בר נחמן, כיון שבא משה לברך את ישראל, באה התורה והקדוש ברוך הוא לברך את ישראל, וזאת הברכה, זו התורה, שנאמר בה (דברים ד, מד): וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל. (דברים לג, א): אשר ברך משה זה משה, (דברים ד, מד): איש האלהים זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שמות טו, ג): ה' איש מלחמה. וכל כך למה, לקים מה שנאמר (קהלת ד, יב): והחוט המשלש לא במהרה ינתק.

דבר אחר, וזאת הברכה, אמר רבי תנחומא, אם אלהים למה איש, ואם איש למה אלהים, אלא, בשעה שהיה השלך ליאור של מצרים איש, ובשעה שנהפך לדם האלהים.

דבר אחר, בשעה שברח מלפני פרעה איש, ובשעה ששקעו אלהים.

דבר אחר, בשעה שעלה לרקיע איש, ומהו איש, לפני המלאכים שכלן אש. ובשעה שירד מן הרקיע אלהים, מנין, שכתוב (שמות לד, ל): וייראו מגשת אליו.

דבר אחר, בשעה שעלה לרקיע אלהים, כשם שאין המלאכים אוכלין ושותין, אף הוא לא אוכל ולא שותה, מנין, שנאמר (שמות לד, כח): ויהי שם עם ה' וגו'.

דבר אחר, מהו איש האלהים, אמר רב אבין מחציו ולמטה איש, מחציו ולמעלה האלהים

מהו (דברים לג, א): לפני מותו, רבנן אמרי מה עשה משה, נטל את מלאך המות והשליכו לפניו, והיה מברך השבטים, כל אחד ואחד לפי ברכתו.

אמר רבי מאיר, הלך מלאך המות אצל משה ואמר לו, הקדוש ברוך הוא שלחני אצלך שאתה מסתלק ביום הזה, אמר לו משה לך מכאן שאני מבקש לקלס להקדוש ברוך הוא, מנין, שכתוב (תהלים קיח, יז): לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה. אמר לו, משה, מה אתה מתגאה, יש לו מי שיקלסוהו, השמים והארץ מקלסין אותו בכל שעה, שנאמר (תהלים יט, ב): השמים מספרים כבוד אל. אמר לו משה, ואני משתק אותן ומקלס אותו, שנאמר (דברים לב, א): האזינו השמים ואדברה וגו'. בא אצלו פעם שניה, מה עשה משה, הזכיר עליו שם המפרש וברח, מנין, שנאמר (דברים לב, ג): כי שם ה' אקרא. כיון שבא אצלו פעם שלישית, אמר, הואיל ומן השם הוא, צריך אני לצדק עלי את הדין, מנין, שנאמר (דברים לב, ד): הצור תמים פעלו.

אמר רבי יצחק היתה נפשו של משה מתקשה לצאת והיה משה מסיח עם נפשו ואמר נפשי תאמר שבקש מלאך המות לשלט עליך, אמרה לו לא יעשה הקדוש ברוך הוא כן (תהלים קטז, ח): כי חלצת נפשי ממות, ותאמר שראית אותן בוכין ובכית עמהן, אמרה לו (תהלים קטז, ח): את עיני מן דמעה. אמר לה ותאמר שבקשו לדחות אותך לגיהנם, אמרה לו (דברים קטז, ח): את רגלי מדחי. אמר לה ולהיכן את עתידה להלך, אמרה לו (תהלים קטז, ט): אתהלך לפני ה' בארצות החיים. כיון ששמע משה כך נתן לה רשות, אמר לה (תהלים קטז, ז): שובי נפשי למנוחיכי וגו'.

אמר רבי אבין כיון שנסתלק, התחתונים היו מקלסין אותו ואומרים (דברים לג, ד): תורה צוה לנו משה, והעליונים מקלסין אותו ואומרים (דברים לג, כא): צדקת ה' עשה וגו', והקדוש ברוך הוא מקלס אותו (דברים לד, י): ולא קם נביא עוד בישראל כמשה

וזאת הברכה, הלכה אדם מישראל שעלה לקרות בתורה אין מתר לו לקרות עד שלא יברך, תחלה מברך ואחר כך קורא, ומשה בשעה שזכה לקבל התורה, תחלה ברך ואחר כך קרא.

אמר רבי אלעזר איזו היא הברכה שברך משה בתורה תחלה, ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר בחר בתורה הזאת וקדשה ורצה בעושיה. ולא אמר בעמליה, ולא אמר בהוגיה, אלא בעושיה, באלו שהן עושין את דברי תורה. בעושיה, אדם אומר למדתי חכמה ולא למדתי תורה מה אעשה אני שם, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל חייכם כל החכמה וכל התורה דבר אחד קל הוא, כל מי שמתירא אותי ועושה דברי תורה, כל החכמה וכל התורה בלבו, מנין, שנאמר (תהלים קיא, י): ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עשיהם. (תהלים יט, י): יראת ה' טהורה עומדת לעד. (איוב כח, כח): יראת ה' היא חכמה וגו'

ולמה זכה משה שהקדוש ברוך הוא נתעסק עמו, אלא בשעה שירד למצרים והגיע גאלתן של ישראל, כל ישראל היו עסוקים בכסף וזהב, ומשה היה מסבב את העיר ויגע שלשה ימים ושלשה לילות למצוא ארונו של יוסף, שלא היו יכולים לצאת ממצרים חוץ מיוסף, למה, שכך נשבע להן בשבועה לפני מותו, שנאמר (בראשית נ, כה): וישבע יוסף את בני ישראל לאמר וגו', משנתיגע הרבה פגעה בו סגולה, וראתה משה שהוא עיף מן היגיעה, אמרה לו אדוני משה למה אתה עיף, אמר לה שלשה ימים ושלשה לילות סבבתי את העיר למצוא ארונו של יוסף ואין אני מוצא אותו, אמרה לו בא עמי ואראך היכן הוא, הוליכה אותו לנחל, אמרה לו במקום הזה עשו ארון של חמש מאות ככרים והשליכוהו בתוך הנחל החרטמים והאשפים, וכן אמרו לפרעה, רצונך שלא תצא אמה זו מכאן לעולם, העצמות של יוסף אם לא ימצאו אותן עד עולם אינם יכולים לצאת, מיד עמד משה על שפת הנחל ואמר, יוסף יוסף אתה ידעת היאך נשבעת לישראל, (בראשית נ, כה): פקד יפקד אלהים אתכם, תן כבוד לאלהי ישראל ואל תעכב גאלתן של ישראל, מעשים טובים יש לך, בקש רחמים לפני בוראך ועלה מן התהומות. מיד התחיל ארונו של יוסף מפעפע ועולה מן התהומות כקנה אחד, לקח אותו ושם אותו על כתפו והיה סובל אותו, וכל ישראל אחריו, וישראל היו סובלים את הכסף ואת הזהב שנטלו ממצרים, ומשה סובל ארונו של יוסף. אמר לו הקדוש ברוך הוא, משה, אתה אומר שדבר קטן עשית, חייך החסד הזה שעשית גדול הוא, ולא השגחת לכסף ולזהב, אף אני אעשה עמך החסד הזה ואתעסק עמך

בשעה שהגיעו ימי משה לפטר מן העולם, אמר לו הקדוש ברוך הוא (דברים לא, יד): הן קרבו ימיך, אמר לפניו רבונו של עולם, אחר כל היגיעה הזו אתה אומר לי הן קרבו ימיך, (תהלים קיח, יז): לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה. אמר לו אי אתה יכול (קהלת יב, יג): כי זה כל האדם, אמר משה, רבונו של עולם דבר אחד אני מבקש ממך לפני מותי, שאכנס ויבקעו כל השערים שבשמים ותהומות ויראו שאין זולתך, מנין, שנאמר (דברים ד, לט): וידעת היום והשבת אל לבבך וגו' אין עוד, אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה אמרת ואין עוד, אף אני אומר (דברים לד, י יב): ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וגו' לכל האתת והמופתים וגו' ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל

הן קרבו ימיך למות, אמר רבי איבו אמר משה רבונו של עולם בדבר שקלסתיך בתוך ששים רבוא מקדשי שמך, בו קנסת עלי מיתה, שנאמר: הן קרבו ימיך למות, כל מדותיך מדה כנגד מדה, מדה רעה כנגד מדה טובה, מדה חסרה כנגד מדה שלמה, מדה צרה כנגד מדה רחבה. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, אף זו מדה טובה היא שאמרתי לך הן, שנאמר (שמות כג, כ): הנה אנכי שלח מלאך, (משלי יא, לא): הן צדיק בארץ ישלם, (מלאכי ג, כג): הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא. וכשם שעילית אותי על ששים רבוא, כך אני מעלה אותך לעתיד לבוא בתוך חמשים וחמשה רבוא צדיקים גמורים, שנאמר הן, הן בגימטריא הכי הוי, ה' חמשה נ' חמשים.

אמר רבי יוחנן, עשר מיתות כתובות עליו על משה, ואלו הן: הן קרבו ימיך למות: (דברים לב, נ): ומת בהר: (דברים ד, כב): כי אנכי מת: (דברים לא, כט): כי ידעתי אחרי מותי: (דברים ד, כז): ואף כי אחרי מותי: (דברים לג, א): לפני מותו, (דברים לד, ז): בן מאה ועשרים שנה במתו: (דברים לד, ה): וימת שם משה עבד ה': (יהושע א, א): ויהי אחרי מות משה: (יהושע א, ב): משה עבדי מת. מלמד שעד עשרה פעמים נגזר עליו שלא יכנס לארץ ישראל ועדין לא נתחתם גזר הדין הקשה עד שנגלה עליו בית דין הגדול, אמר לו, גזרה היא מלפני שלא תעבר, שנאמר (דברים ג, כז): כי לא תעבר את הירדן, ודבר זה היה קל בעיניו של משה, שאמר, ישראל חטאו חטאות גדולות כמה פעמים, וכיון שבקשתי עליהם רחמים מיד קבל ממני, שנאמר (דברים ט, יד): הרף ממני ואשמידם, מה כתיב תמן (שמות לב, יד): וינחם ה' על הרעה. (במדבר יד, יב): אכנו בדבר ואורשנו, מה כתיב תמן (במדבר יד, כ): ויאמר ה' סלחתי וגו', אני שלא חטאתי מנעורי לא כל שכן כשאתפלל על עצמי שיקבל ממני, וכיון שראה הקדוש ברוך הוא שקל הדבר בעיניו של משה ואינו עומד בתפלה, מיד קפץ עליו ונשבע בשמו הגדול שלא יכנס לארץ ישראל, שנאמר (במדבר כ, יב): לכן לא תביאו את הקהל הזה, אין לכן אלא שבועה, שנאמר (שמואל א ג, יד): ולכן נשבעתי לבית עלי. וכיון שראה משה שנחתם עליו גזר דין, גזר עליו תענית ועג עוגה קטנה ועמד בתוכה, ואמר, איני זז מכאן עד שתבטל אותה גזרה. באותה שעה מה עשה משה, לבש שק ונתעטף שק ונתפלש באפר ועמד בתפלה ובתחנונים לפני הקדוש ברוך הוא, עד שנזדעזעו שמים וארץ וסדרי בראשית, ואמרו שמא הגיע צביונו של הקדוש ברוך הוא לחדש את עולמו, יצתה בת קול ואמרה, עדין לא הגיע צביונו של הקדוש ברוך הוא לחדש את עולמו, אלא (איוב יב, י): אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש, ואין איש אלא משה, שנאמר (במדבר יב, ג): והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה. מה עשה הקדוש ברוך הוא באותה שעה, הכריז בכל שער ושער של רקיע ורקיע בכל בית דין ובין דין שלא יקבלו תפלתו של משה ולא יעלו אותה לפניו, מפני שנחתם עליו גזר דין, אותו מלאך שממנה על הכרזה אכזריאל שמו, באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא בבהלה ואמר להם למלאכי השרת רדו בבהלה ונעלו כל שערי רקיע ורקיע, שגבר קול התפלה כלפי מעלה ובקשו לעלות הרקיע מפני קול תפלתו של משה, שהיתה תפלתו דומה לחרב שהוא קורע וחותך ואינו מעכב, שהיתה תפלתו מעין שם המפרש שלמד מן זגזגאל רב סופר של בני מרום, על אותה שעה הוא אומר (יחזקאל ג, יב): ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד ה' ממקומו. ואין רעש אלא זיע, ואין גדול אלא משה, שנאמר (שמות יא, ג): גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם, מהו ברוך כבוד ה' ממקומו, בשעה שראו גלגלי מרכבה ושרפי להבה שאמר הקדוש ברוך הוא לא תקבלו תפלתו של משה, ולא נשא לו פנים ולא נתן לו חיים, ולא הכניסו לארץ ישראל, אמרו ברוך כבוד ה' ממקומו, שאין לפניו משוא פנים לא לקטן ולא לגדול. ומנין שהתפלל משה באותו הפרק חמש מאות וחמשה עשר פעמים, שנאמר (דברים ג, כג): ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר, ואתחנן בגימטריא הכי הוי. באותה שעה אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך יגיעי וצערי שנצטערתי על ישראל עד שיהיו מאמינים לשמך, כמה צער נצטערתי עליהם במצות עד שקבעתי להן תורה ומצות, אמרתי כשראיתי בצרתן כך אראה בטובתן, ועכשו שהגיע טובתן של ישראל, אתה אומר לי לא תעבר את הירדן הזה, הרי אתה עושה תורתך פלסתר, דכתיב (דברים כד, טו): ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו ולא יקרא עליך אל ה' והיה בך חטא, זו היא שלום עבודה של ארבעים שנה שעמלתי עד שיהיו עם קדוש ונאמן, שנאמר (הושע יב, א): ויהודה עד רד עם אל ועם קדושים נאמן. מלאך סמא''ל הרשע ראש כל השטנים הוא, בכל שעה היה מספר מיתתו של משה, ואומר מתי יגיע הקץ או הרגע שבו ימות משה שארד ואטל נשמתו הימנו, ועליו אמר דוד (תהלים לז, לב): צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, אין לך רשע בכל השטנים כלן כסמא''ל, ואין לך צדיק בכל הנביאים כמשה, שנאמר (דברים לד, י): ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים, משל למה הדבר דומה לאדם שנזדמן לסעודת חתן וכלה, והיה אותו האיש מצפה ואומר מתי יגיע שמחתם ואשמחה בה, כך היה סמא''ל הרשע מצפה נשמתו של משה ואומר מתי יהיה מיכאל בוכה ואני ממלא פי שחוק, עד שאמר לו מיכאל מה רשע אני בוכה ואתה משחק (מיכה ז, ח): אל תשמחי איבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך ה' אור לי, כי נפלתי מפטירתו של משה קמתי מפרנסתו של יהושע בשעה שהפיל ל''א מלכים. כי אשב בחשך בחרבן בית ראשון ואחרון, ה' אור לי לימות המשיח, עד כאן עלתה למשה שעה אחת, באותה שעה אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, אם אין אתה מכניס אותי לארץ ישראל, הניח אותי בעולם הזה ואחיה ולא אמות. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, אם לא אמיתך בעולם הזה היאך אחיך לעולם הבא, ולא עוד אלא שאתה עושה תורתי פלסתר, שכתוב בתורתי על ידך (דברים לב, לט): ואין מידי מציל. אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, אם אין אתה מכניס אותי לארץ ישראל הניח אותי כחיות השדה שהן אוכלין עשבים ושותין מים וחיין ורואין את העולם, כך תהא נפשי כאחת מהן. אמר לו (דברים ג, כו): רב לך. אמר לפניו רבונו של עולם ואם לאו, הניח אותי בעולם הזה כעוף הזה שהוא פורח בכל ארבע רוחות העולם ומלקט מזונו בכל יום, ולעת הערב חוזר לקנו, כך תהא נפשי כאחת מהן. אמר לו, רב לך, מהו רב לך, אמר לו רב לך אשר דברת. כיון שראה משה שאין בריה יכולה להצילו מדרך המות, באותה שעה אמר (דברים לב, ד): הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא. מה עשה משה נטל את המגלה וכתב עליה שם המפרש, וספר השיר עדין לא מלא לכתב עד שהגיע הרגע שבו ימות משה, באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא לגבריאל, גבריאל, צא והבא נשמתו של משה, אמר לפניו רבונו של עולם, מי שהוא שקול כנגד ששים רבוא איך אני יכול לראות במותו, ומי שיש בו דברים אלו איך אני יכול לעשות לו קצף. ואחר כך אמר לו למיכאל, צא והבא נשמתו של משה, אמר לפניו רבונו של עולם, אני הייתי לו רב והוא היה לי לתלמיד, ולא יכול אני לראות במותו. ואחר כך אמר לסמא''ל הרשע, צא והבא נשמה של משה, מיד לבש כעס וחגר חרבו ונתעטף אכזריות והלך לקראתו של משה, כיון שראה אותו שהוא יושב וכותב שם המפרש, וזהר מראהו דומה לשמש והוא דומה למלאך ה' צבאות, היה מתירא סמא''ל מן משה, אמר ודאי שאין המלאכים יכולין לטל נשמתו של משה, וטרם שהראה סמא''ל את עצמו למשה, היה משה יודע שבא סמא''ל, וכיון שראה סמא''ל את משה אחזתו רעדה וחיל כיולדה, ולא מצא פתחון פה לדבר עם משה, עד שאמר משה לסמא''ל (ישעיה מח, כב): אין שלום אמר ה' לרשעים, מה תעשה בכאן, אמר לו לטל נשמתך באתי, אמר לו מי שגרך, אמר לו מי שברא את כל הבריות. אמר לו, אין אתה נוטל נשמתי. אמר לו כל באי העולם נשמתן מסורין לידי, אמר לו, יש בי כח מכל באי העולם. אמר לו, מה כחך, אמר לו אני בן עמרם שיצאתי ממעי אמי מהול, ולא נצרכתי למהלני, ובו ביום שנולדתי מצאתי פתחון פה, והלכתי ברגלי, ודברתי עם אבי ואמי, ואפלו חלב לא ינקתי, וכשהייתי בן שלשה חדשים התנבאתי ואמרתי שעתיד אני לקבל תורה מתוך להבי אש. וכשהייתי מהלך בחוץ נכנסתי לפלטרין של מלך ונטלתי כתר מעל ראשו, וכשהייתי בן שמונים שנה עשיתי אותות ומופתים במצרים, והוצאתי ששים רבוא לעיני כל מצרים, וקרעתי את הים לשנים עשר קרעים, והפכתי מי מרה למתוק, ועליתי ודרכתי דרך בשמים, והייתי תופס במלחמתן של מלאכים, וקבלתי תורה של אש, ודרתי תחת כסא אש, וסכתי תחת עמוד אש, ודברתי עמו פנים בפנים, ונצחתי בפמליא של מעלה, וגליתי רזיהם לבני אדם, וקבלתי תורה מימינו של הקדוש ברוך הוא, ולמדתי אותה לישראל, ועשיתי מלחמה עם סיחון ועם עוג שני גבורי עובדי כוכבים שבשעת המבול לא הגיעו מים לקרסליהן מפני גבהן, והעמדתי חמה ולבנה ברום עולם, והכיתים במטה שבידי והרגתים. מי יש בבאי עולם שיכול לעשות כן, לך רשע מכאן אין לך לומר כן, לך ברח מלפני, איני נותן נשמתי לך. מיד חזר סמא''ל והשיב דבר לפני הגבורה. אמר לו הקדוש ברוך לסמא''ל, בוא והבא נשמתו של משה, מיד שלף חרבו מתערו ועמד על משה, מיד קצף עליו משה ונטל את המטה בידו שחקוק בו שם המפרש ופגע בו בסמא''ל בכל כחו, עד שנס מלפניו, ורץ אחריו בשם המפרש ונטל קרן הודו מבין עיניו ועור את עיניו, עד כאן עלתה למשה. סוף רגע יצתה בת קול ואמרה, הגיע סוף מיתתך. אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם זכר אותו היום שנגלית עלי בסנה ואמרת לי (שמות ג, י): לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים, זכר אותו היום שהייתי עומד על הר סיני ארבעים יום וארבעים לילה, בבקשה ממך אל תמסרני ביד מלאך המות. יצתה בת קול ואמרה לו אל תתירא, אני בעצמי מטפל בך ובקבורתך. באותה שעה עמד משה וקדש עצמו כשרפים וירד הקדוש ברוך הוא משמי שמים העליונים לטל נשמתו של משה, ושלשה מלאכי השרת עמו, מיכאל וגבריאל וזגזגאל, מיכאל הציע מטתו של משה, וגבריאל פרס בגד של בוץ מראשותיו, וזגזגאל מרגלותיו, מיכאל מצד אחד וגבריאל מצד אחד, אמר הקדוש ברוך הוא למשה, משה השקף עיניך זה על גב זה, והשקיף עיניו זה על גב זה, אמר לו הנח ידך על החזה, והניח ידו על החזה, אמר לו הקף רגליך זה על גב זה, הקיף רגליו זה על גב זה, באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא לנשמה מתוך גופו, אמר לה בתי מאה ועשרים שנה קצבתיך היותך בגופו של משה, עכשו הגיע קצך לצאת, צאי אל תאחרי. אמרה לפניו רבונו של עולם, יודעת אני שאתה אלה כל הרוחות וכל הנפשות, נפש החיים והמתים מסורין בידך, ואתה בראתני ואתה יצרתני ואתה נתתני בגופו של משה מאה ועשרים שנה, ועכשו יש גוף טהור בעולם יותר מגופו של משה, שלא נראה בו רוח סרוחה מעולם, ולא רמה ותולעה, לכן אני אוהבת אותו ואיני רוצה לצאת ממנו. אמר לה הקדוש ברוך הוא, נשמה, צאי אל תאחרי ואני מעלה אותך לשמי השמים העליונים, ואני מושיבך תחת כסא כבודי אצל כרובים ושרפים וגדודים. אמרה לפניו, רבונו של עולם, מאצל שכינתך ממרום ירדו שני מלאכים עזה ועזאל וחמדו בנות ארצות והשחיתו דרכם על הארץ עד שתלית אותם בין הארץ לרקיע, אבל בן עמרם מיום שנגלית אליו בסנה לא בא לאשתו, שנאמר (במדבר יב, א): ותדבר מרים ואהרן במשה על אדות האשה הכשית אשר לקח כי אשה כשית לקח, בבקשה ממך תניחני בגופו של משה. באותה שעה נשקו הקדוש ברוך הוא ונטל נשמתו בנשיקת פה, והיה הקדוש ברוך הוא בוכה (תהלים צד, טז): מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פעלי און, ורוח הקדש אומר (דברים לד, י): ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. שמים בוכין ואומרים (מיכה ז, ב): אבד חסיד מן הארץ. ארץ בוכה ואומרת (מיכה ז, ב): וישר באדם אין. וכשבקש יהושע רבו ולא מצאו היה בוכה ואומר (תהלים יב, ב): הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם, ומלאכי השרת אומרים (דברים לג, כא): צדקת ה' עשה, וישראל היו אומרים (דברים לג, כא): ומשפטיו עם ישראל. אלו ואלו היו אומרים (ישעיה נז, ב): יבוא שלום ינוחו על משכבותם הלך נכחו, (משלי י, ז): זכר צדיק לברכה ונשמתו לחיי עולם הבא. אמן כן יהי רצון, (תהלים פט, נג): ברוך ה' לעולם אמן ואמן.