# פרשה ב

> מקור: https://rabenu.app/books/devarim-rabbah/parsha-2/

ואתחנן אל ה', הלכה אדם מישראל שהיה עומד ומתפלל, מהו שיהא מתר לו להתפלל בקול גדול, כך שנו חכמים (גמרא ברכות לא-א): היה עומד ומתפלל יכול ישמיע קולו, כבר פרשה חנה (שמואל א א, יג): וחנה היא מדברת על לבה, יכול יהא מתפלל שלשתן כאחת, כבר פרש בדניאל (דניאל ו, יא): וזמנין תלתה ביומא הוא ברך על ברכוהי ומצלא ומודא קדם אלהה. יכול יהא מתפלל בכל שעה שירצה, כבר פרש דוד (תהלים נה, יח): ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי, יכול יהא תובע צרכיו ויוצא לו, כבר פרש שלמה (מלכים א ח, כח): לשמע אל הרנה ואל התפלה, רנה זו קלוסו של הקדוש ברוך הוא, ותפלה, לצרכיו של אדם. אבא שאול אומר, זה סימן לתפלה, אם כון אדם לבו לתפלה, יהא מבטח שתפלתו נשמעת, שנאמר (תהלים י, יז): תכין לבם תקשיב אזנך.

אמר רבי יוחנן עשרה לשונות נקראת תפלה, ואלו הן: שועה, צעקה, נאקה, רנה, פגיעה, בצור, קריאה, נפול ופלול ותחנונים. שועה צעקה, שנאמר (שמות ב, כג): ויאנחו בני ישראל מן העבדה ויזעקו וגו'. נאקה, דכתיב (תהלים י, כד): וישמע אלהים את נאקתם. רנה ופגיעה, דכתיב (ירמיה ז, טז): אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי. בצור וקריאה, דכתיב (תהלים יח, ז): בצר לי אקרא ה'. נפול, דכתיב (דברים ט, יח): ואתנפל לפני ה'. פלול, דכתיב (תהלים קו, ל): ויעמד פינחס ויפלל. ותחנונים, דכתיב: ואתחנן אל ה'. ומכלן לא נתפלל משה אלא בלשון תחנונים.

אמר רבי יוחנן, מכאן אתה למד, שאין לבריה כלום אצל בוראה, שהרי משה רבן של כל הנביאים לא בא אלא בלשון תחנונים.

אמר רבי לוי, למה לא בא משה אלא בלשון תחנונים, המשל אומר הוי זהיר שלא תתפס מקום דבורך, כיצד, כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה (שמות לג, יט): וחנתי את אשר אחן, אמר לו, מי שיש לו בידי, (שמות לג, יט): ורחמתי, במדת הרחמים אני עושה עמו. ומי שאין לו בידי, וחנתי, במתנת חנם אני עושה עמו, ובשעה שהיה משה מבקש לכנס לארץ ישראל, אמר לו הקדוש ברוך הוא (דברים ג, כו): רב לך, אמר לפניו רבונו של עולם לא כך אמרת לי, כל מי שאין לו בידי וחנתי, במתנת חנם אני עושה עמו, עכשו איני אומר שמתבקש לי אצלך מאומה, אלא חנם עשה עמי, מנין, ממה שקרינן בענין, ואתחנן אל ה'

דבר אחר, ואתחנן אל ה', זה שאמר הכתוב (תהלים לט, יב): בתוכחות על עון יסרת איש ותמס כעש חמודו אך הבל כל אדם, מהו בתוכחות על עון, על ידי עון אחד שהיה ביד משה שהוכיח את בניך ואמר להם (במדבר כ, י): שמעו נא המרים, יסרת אותו והוכחת אותו. ואין איש אלא משה, שנאמר (במדבר יב, ג): והאיש משה ענו מאד. מהו ותמס כעש חמודו, כל חמדה שהיה מתאוה משה לכנס לארץ, המסת אותו כעש הזה שנכנס בכלים ומרקיבן. ואין חמודו אלא ארץ ישראל, כענין שנאמר (ירמיה ג, יט): ואתן לך ארץ חמדה וגו', ואם כך הגיע למשה הצדיק, על אחת כמה וכמה שאר כל הבריות שהם מתקנין להבל ומתקנין ליום הדין, אך הבל כל אדם, אמר רב אחא שנעשה אלוה, שנאמר (שמות ז, א): ראה נתתיך אלהים לפרעה, עכשו הוא מתחנן ומתחבט ואתחנן אל ה'

דבר אחר, ואתחנן, זה שאמר הכתוב (דניאל ב, כא): והוא מהשנא עדניא וזמניא וגו', אמר רבי אבין למה הדבר דומה למלך שהיה לו אהוב והוא ממנה דכסין ואפרכין ואסטרטליטין, לאחר ימים ראו אותו שהיה מבקש מן השוער לכנס לפלטין ואינו מניח לו, היו הכל תמהין ואומרין אתמול היה ממנה דכסין ואפרכין ואסטרטליטין, ועכשו הוא מבקש מן השוער לכנס לפלטין ואינו מניח לו, אמרו לו שעתא עברת. כך משה גוזר על הקדוש ברוך הוא והוא מקים, (במדבר י, לה): קומה ה', (במדבר י, לו): שובה ה', (במדבר טז, ל): ואם בריאה יברא ה', אם נברא לה פה מששת ימי בראשית הרי מוטב ואם לאו יברא ה', ועכשו מתחנן ומתחבט לכנס לארץ ישראל ואינו מתקבל, שעתא עברת, (דברים ג, כג): בעת ההוא לאמר

ואתחנן אל ה', זה שאמר הכתוב (משלי יח, כג): תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות, אמר רבי תנחומא תחנונים ידבר רש, זה משה, שבא אצל בוראו בתחנונים. ועשיר יענה עזות, עשירו של עולם, זה הקדוש ברוך הוא, ענה אותו עזות, שנאמר (דברים ג, כו): אל תוסף דבר אלי.

דבר אחר, אמר רבי יוחנן תחנונים ידבר רש, אלו נביאי ישראל. ועשיר יענה עזות, אלו נביאי עבודת כוכבים.

אמר רבי יוחנן אין לך צדיק באמות העולם יותר מאיוב, ולא בא אלא בתוכחות, שנאמר (איוב כג, ד): אערכה לפניו משפט ופי אמלא תוכחות. אין לך גדול בנביאים ממשה וישעיה, ושניהם לא באו אלא בתחנונים, ישעיה אמר (ישעיה לג, ב): ה' חננו לך קוינו. ומשה אמר ואתחנן אל ה'.

דבר אחר, ואתחנן אל ה', למה הדבר דומה, למטרונה שילדה בן, כל ימים שבנה קים היתה נכנסת בפלטין בזרוע, מת בנה, התחילה מבקשת לכנס בתחינות. כך כל זמן שהיו ישראל קימים במדבר, היה משה נכנס לפני הקדוש ברוך הוא בזרוע (שמות לב, יא): למה ה' יחרה אפך בעמך, (במדבר יד, יט): סלח נא לעון העם הזה וגו'. כיון שמתו ישראל במדבר התחיל מבקש לכנס בארץ ישראל בתחנונים ואתחנן

בעת ההוא (דברים ג, כג), באיזה עת, באותו עת שנתמנה יהושע, שנאמר (דברים ג, כא): ואת יהושוע צויתי.

אמר רב הונא כיון שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה הגיע ארכי ליהושע, אותה שעה התחיל לבקש רחמים לכנס לארץ, למה הדבר דומה לאיפרכוס שהיה בארכי שלו, והיה גוזר על המלך והוא עושה, היה פודה למי שרוצה, וחובש למי שרוצה, וכיון שנתחלף ונתמנה אחר תחתיו, התחיל לבקש מן השוער לכנס ולא היה מניח לו. כך משה, כל ימים שהיה בארכי שלו, היה חובש למי שרוצה, שנאמר (במדבר טז, לג): וירדו הם וכל אשר להם חיים וגו', ופודה למי שרוצה, שנאמר (דברים לג, ו): יחי ראובן ואל ימת, וכיון שנתחלף ונתמנה יהושע תחתיו, שנאמר (במדבר כז, יח): קח לך את יהושע בן נון, התחיל להתחנן לכנס לארץ, אמר לו הקדוש ברוך הוא (דברים ג, כו): רב לך

דבר אחר, בעת ההוא לאמר, מהו לאמר, אמר רבי עזריה לאמר לדורות שיהיו מתפללין בשעת הצרה, שהרי משה אף על פי שנאמר לו (דברים ג, כז): לא תעבר את הירדן הזה, התחיל מתחנן.

דבר אחר, מהו לאמר, אמר רבי עקיבא, אמר משה רבונו של עולם, השיבני על דברי אם אני נכנס לארץ ישראל אם איני נכנס.

דבר אחר, מהו לאמר, אמר לפניו רבונו של עולם תכתב חטיה שלי לדורות, אמר רבי שמואל למה הדבר דומה, למלך שגזר ואמר כל מי שילקט ויאכל מפרות שביעית מחזירין אותו בקומפין, הלכה אשה אחת ולקטה ואכלה, התחילו לחזר אותה בקומפין, אמרה לו אדוני המלך בבקשה ממך יתלו הפגין הללו בצוארי, שלא יהו בני המדינה אומרים נמצא בה דבר כשפים או דבר נאוף, ומתוך שהן רואים את הפגים בצוארי יודעים שבשבילם אני מחזרת בקומפין. כך אמר משה רבונו של עולם תכתב חטיה שלי לדורות, שלא יהיו ישראל אומרים זיף משה בתורה או אמר דבר שלא נצטוה, וידעו שלא היה אלא על המים, הרי בעת ההוא לאמר

ה' אלהים אתה החת (דברים ג, כד), מהו ה' אלהים, אמר רבי יהושע בן קרחה בשני מקומות דמה משה את עצמו לאברהם ולא הועיל לו כלום, כיצד, אברהם קרא לו הקדוש ברוך הוא ואמר הנני, שנאמר (בראשית כב, א): ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני, מהו הנני, הנני לכהנה, הנני למלכות, וזכה לכהנה וזכה למלכות, זכה לכהנה מנין, שנאמר (תהלים קי, ד): נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק, וזכה למלכות, שנאמר (בראשית יד, יז): אל עמק שוה הוא עמק המלך. ואף משה בקש לעשות כן, שנאמר (שמות ג, ד): ויאמר משה משה ויאמר הנני, הנני לכהנה הנני למלכות, אמר לו הקדוש ברוך הוא (משלי כה, ו): אל תתהדר לפני מלך ובמקום גדלים אל תעמד. (שמות ג, ה): ויאמר אל תקרב הלם, אין לך עסק בכהנה, שנאמר (במדבר ג, י): והזר הקרב יומת. אין לך עסק במלכות, כענין שנאמר (שמואל ב ז, יח): כי הבאתני עד הלם. אברהם אמר (בראשית טו, ב): ה' אלהים מה תתן לי, אמר רבי לוי אמר לפניו רבונו של עולם אם מתבקש בדין שיהיו לי בנים תן לי, ואם לאו ברחמים תתן לי, אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך בדין מתבקש לך (בראשית טו, ד): והנה דבר ה' אליו, ואף משה כך אמר: ה' אלהים אתה החת, אם מתבקש בדין שאכנס לארץ ישראל, אכנס, ואם לאו אכנס ברחמים. אמר לו הקדוש ברוך הוא אל תתהדר לפני מלך וגו', (דברים ג, כז): כי לא תעבר את הירדן הזה, כיון שראה משה היאך הדברים חזקים, התחיל מדבר דברים קשים

ה' אלהים אתה החת, אמר לפניו רבונו של עולם למה איני נכנס לארץ, מפני שאמרתי (במדבר כ, י): שמעו נא המרים, אתה הוא שאמרת תחלה (במדבר יז, כה): למשמרת לאות לבני מרי.

דבר אחר, אתה החת, אמר רבי ראובן אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, למה את עושה לי כך, אתה התחלת לבוא אצלי, מנין, שנאמר (שמות ג, ב): וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה, אמר לו משגדלת אותי אתה מורידני מגדלתי, אמר לו הקדוש ברוך הוא והרי נשבעתי, אמר לפניו רבונו של עולם אתה החת, כשבקשת לא חללת השבועה, לא נשבעת שאתה מכלה את בניך בעגל וחזרת בך, שנאמר (שמות לב, יד): וינחם ה'.

דבר אחר, אמר רבי לוי אמר לפניו רבונו של עולם עצמותיו של יוסף נכנסו לארץ, ואני איני נכנס לארץ. אמר לו הקדוש ברוך הוא מי שהודה בארצו נקבר בארצו ומי שלא הודה בארצו אינו נקבר בארצו, יוסף הודה בארצו, מנין, גברתו אומרת (בראשית לט, יד): ראו הביא לנו איש עברי וגו' ולא כפר, אלא (בראשית מ, טו): גנב גנבתי מארץ העברים, נקבר בארצו, מנין, שנאמר (יהושע כד, לב): ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם, את שלא הודית בארצך אין אתה נקבר בארצך, כיצד בנות יתרו אומרות (שמות ב, יט): איש מצרי הצילנו מיד הרעים, והוא שומע ושותק, לפיכך לא נקבר בארצו

כי לא תעבר את הירדן הזה (דברים ג, כז), אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, אם אתה נקבר כאן אצלן, בזכותך הן באין עמך.

אמר רבי לוי, למה הדבר דומה, לאחד שנתפזרו מעותיו במקום אפלה, אמר אם אומר אני האירו לי שאקבץ מעותי, אין בריה משגחת עלי, מה עשה נטל זהוב אחד והשליך בתוכם, והתחיל צווח ואומר האירו לי, זהוב אחד היה לי ונפל ממני כאן, והאירו לו. מה עשה, משנטל את הזהוב אמר להן, בחייכם המתינו לי שאלקט את המעות, ולקטן, בזכות הזהוב נתלקטו המעות. כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, אם נקבר אתה אצלם במדבר הן באים בזכותך ואת בא בראשם, שנאמר (דברים לג, כא): וירא ראשית לו וגו' ויתא ראשי עם

כי מי גוי גדול וגו' (דברים ד, ז), הלכה אדם מישראל שהיה קורא את שמע מהו שיהא לו מתר להמתין אחר קריאת שמע ואחר כך יתפלל, כך שנו חכמים, שלשה תכיפות הן, תכף לסמיכה שחיטה, תכף לנטילת ידים ברכה, תכף לגאלה תפלה, ומי שהוא עושה כן מהו מתן שכרו, אמר רבה בר אבהו, אם סמך ושחט יהא מבטח שקרבנו נתקבל. ואם נטל ידיו וברך מיד, יהא מבטח שלא יהא שטן מקטרג בסעודתו. ואם קרא קריאת שמע ונתפלל מיד, יהא מבטח שתפלתו נשמעת.

אמר רבי יהודה ברבי סימון את מוצא עבודת כוכבים קרובה ורחוקה, והקדוש ברוך הוא רחוק וקרוב. כיצד עבודת כוכבים קרובה, עובד כוכבים עושה עבודת כוכבים ומעמידה בתוך ביתו אצלו, הרי קרוב. ומנין שהיא רחוקה, שנאמר (ישעיה מו, ז): אף יצעק אליו ולא יענה וגו', הרי רחוקה, והקדוש ברוך הוא רחוק וקרוב, כיצד, אמר רבי יהודה בר' סימון מכאן ועד לרקיע מהלך ת''ק שנה, הרי רחוק, וקרוב מנין, שאדם עומד ומתפלל ומהרהר בתוך לבו וקרוב הקדוש ברוך הוא לשמע את תפלתו, שנאמר (תהלים סה, ג): שמע תפלה עדיך כל בשר יבאו, אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם כשיהיו אמות העולם באים להתפלל לפניך, אל תענה אותן, שאין באין אצלך בלב שלם, אלא הולכין אצל עבודת כוכבים שלהן ואינה עונה אותן, והן רואין צרתן צרה, ובאין להן אצלך, אף אתה לא תענה אותן, שנאמר (תהלים יח, מב): ישועו ואין מושיע על ה' ולא ענם, מהו ישועו, ישועו לעבודת כוכבים שלהן, ולכשיבואו אצלך, על ה' ולא ענם. אבל כשישראל קוראין אצלך, מיד שמע תפלתנו, שנאמר (תהלים ד, ב): בקראי ענני אלהי צדקי, אמר לו הקדוש ברוך הוא מה אמרת בקראי ענני, חייך עד שלא תקראני אני אענה אתכם, שנאמר (ישעיה סה, כד): טרם יקראו ואני אענה, שאין לי אמה אחרת אלא אתם, מנין, ממה שקרינן בענין כי מי גוי גדול

יענך ה' ביום צרה (תהלים כ, ב), רבנן אמרי למה הדבר דומה לבן מלך שיצא לתרבות רעה והיו לו שלשה פדגוגין, הראשון אמר יעשה לו כבלים של מאה ליטרין, והשני אמר אינו יכול לעמד בכבלים של מאה ליטרין אלא יעשה לו כבלים של שנים עשר ליטרין, בא השלישי ואמר היאך הוא יכול לעמד בכבלים של שנים עשר ליטרין יעשה לו כבלים של ליטרא אחת. כך אמר משה יעשו לו כבלים של מאה ליטרות, שנאמר (דברים לא, יז): ומצאהו רעות רבות וצרות, דוד אמר יעשה לו כבלים של שנים עשר ליטרין, שנאמר: יענך ה' ביום צרה, כשם שהיום שתים עשרה שעות. כיון שעמד ירמיה אמר לפניו רבונו של עולם אין בהם כח לסבל כשם שאמר דוד ביום צרה, אלא יעשה להם כבלים של ליטרא אחת, שנאמר (ירמיה ל, ז): ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע.

דבר אחר, יענך ה' ביום צרה, מהו ביום צרה, אמר ריש לקיש למה הדבר דומה לאשה שישבה על המשבר לילד והיתה מצטערת לילד, אמרו מי שענה את אמך הוא יענה אותך, כך אמר דוד לישראל, מי שענה ליעקב הוא יענה אתכם, מה התפלל יעקב (בראשית לה, ג): ואעשה שם מזבח לאל הענה אתי ביום צרתי, אף אתה יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם כשתהא רואה בניך בצער ואין מי שיבקש רחמים עליהם, מיד ענה אותן, אמר לו הקדוש ברוך הוא, משה, חייך בכל שעה שיקראו אותי אני אענה אותם, דכתיב (דברים ד, ז): כה' אלהינו בכל קראנו אליו

דבר אחר, כה' אלהינו, זה שאמר הכתוב (תהלים סט, יד): ואני תפלתי לך ה' עת רצון, רבי חנינא בר פפא שאל לרבי שמואל בר נחמן מהו דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון, אמר לו שערי תפלה פעמים פתוחים פעמים נעולים, אבל שערי תשובה לעולם פתוחים, אמר לו מנין, דכתיב (תהלים סה, ו): נוראות בצדק תעננו אלהי ישענו מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים, מה המקוה הזה פעמים פתוח פעמים נעול, אף שערי תפלה פעמים פתוחים פעמים נעולים, אבל הים הזה לעולם פתוח, כך ידו של הקדוש ברוך הוא לעולם פתוחה לקבל שבים.

אמר רב ענן אף שערי תפלה אינן ננעלים לעולם, דכתיב כה' אלהינו בכל קראנו אליו. ואין קריאה אלא תפלה, כענין שנאמר (ישעיה סה, כד): והיה טרם יקראו ואני אענה.

אמר רבי חייא רבה, כתיב (תהלים כז, יד): קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה', הוי מתפלל וחוזר ומתפלל, ויש שעה שיתנו לך.

דבר אחר, ואני תפלתי וגו', דוד בשביל שהיה יחידי אמר עת רצון, אבל תפלתן של צבור אינה חוזרת לעולם ריקם, הוי כה' אלהינו בכל קראנו אליו

כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרבים אליו. שאלו המינים את רבי שמלאי כמה רשויות בראו את העולם, אמר להם אני ואתם נשאל לששת ימי בראשית. אמרו לו מי כתיב בראשית ברא אלוה (בראשית א, א): בראשית ברא אלהים כתיב. אמר להן מי כתיב בראו, ברא כתיב, ומי כתיב ויאמרו אלהים יהי רקיע, יקוו המים, יהי מארת, ויאמר כתיב. כיון שהגיעו למעשה יום הששי היו שמחים, אמרו לו הרי כתיב (בראשית א, כו): נעשה אדם בצלמנו, אמר להם מי כתיב ויבראו את האדם בצלמיהם, אין כתיב כאן אלא (בראשית א, כז): ויברא את האדם בצלמו, אמרו לו והא כתיב כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרבים אליו, אמר להם מי כתיב כה' אלהינו בכל קראנו אליהם, בכל קראנו אליו כתיב

דבר אחר, אשר לו אלהים קרבים אליו, אמר רבי יוחנן כשמתכנסין מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא לומר אימתי ראש השנה ואימתי יום הכפורים, הקדוש ברוך הוא אומר להם, לי מה אתם שואלים, אני ואתם נלך אצל בית דין של מטה, מנין דכתיב אשר לו אלהים קרבים אליו, אשר לו אמה קרובה אין כתיב כאן, אלא אשר לו אלהים קרבים אליו, הוא וכל פמליא שלו.

אמר רבי יוחנן אמר הקדוש ברוך הוא עד שלא נעשית אמה שלי (ויקרא כג, ב): מועדי ה', מכאן ואילך (ויקרא כג, ב): אשר תקראו אתם

דבר אחר, אשר לו אלהים קרבים אליו, אדם אם יהא לו קרוב עשיר הוא מודה בו, ואם עני הוא כופר בו ואומר שאינו קרובו, אבל הקדוש ברוך הוא כביכול ישראל היו נתונים במצרים בשעבוד, הקדוש ברוך הוא אומר קרוביהן אני, מנין, שנאמר (תהלים קמח, יד): לבני ישראל עם קרבו, ואם קרובו עני הוא עושה עצמו עקר ואותו טפלה, מהו אומר פלוני מתקרב לי, אבל הקדוש ברוך הוא כביכול עושה לישראל עקר, אשר לו גוי קרוב אין כתיב כאן, אלא אשר לו אלהים קרבים אליו.

דבר אחר, כי מי גוי גדול, אמר רבי חמא בר רבי חנינא, איזה אמה שגדלה אלהיה כאמה זו, בנהג שבעולם אמה מבקשת לעשות מלחמה ואינן יודעין אם נוצחין ואם אין נוצחין, וישראל ודאי נוצחין, שנאמר כי מי גוי גדול וגו'

דבר אחר, אמר רבי תנחומא, מעשה בספינה אחת שהיתה כלה של עובדי כוכבים והיה בתוכה יהודי אחד, הגיעו לנס אחד, אמרו לאותו יהודי פלוני טול מעות ועלה לנס הזה וקח לנו משם מאומה, אמר להם לא אכסנאי אני מכיר אני להיכן אלך, אמרו ויש אכסנאי יהודי, בכל מקום שאתה הולך אלהיך עמך, הרי אשר לו אלהים קרבים אליו

מהו בכל קראנו אליו, אמרו רבנן יש תפלה שנענית לארבעים יום, ממי את למד ממשה, דכתיב (דברים ט, יח): ואתנפל לפני ה' כראשנה ארבעים יום וגו', ויש תפלה שנענית לעשרים יום, ממי את למד מדניאל, דכתיב (דניאל י, ג): לחם חמדות לא אכלתי וגו' עד מלאת שלשת שבעים ימים, ואחר כך אמר (דניאל ט, יט): ה' שמעה ה' סלחה וגו'. ויש תפלה שנענית לשלשה ימים, ממי את למד, מיונה, דכתיב (יונה ב, א): ויהי יונה במעי הדג וגו', ואחר כך (יונה ב, ב): ויתפלל יונה אל ה' אלהיו ממעי הדגה. ויש תפלה שנענית ליום אחד, ממי את למד, מאליהו, דכתיב (מלכים א יח, לו): ויגש אליהו הנביא ויאמר וגו'. ויש תפלה שנענית לעונה, ממי את למד, מדוד, דכתיב (תהלים סט, יד): ואני תפלתי לך ה' עת רצון. ויש תפלה שעד שלא יתפלל אותה מפיו, הקדוש ברוך הוא יענה, שנאמר (ישעיה סה, כד): והיה טרם יקראו ואני אענה

כי תוליד בנים, הלכה אדם מישראל מהו שיהא מתר לו להקיף פאת ראשו, כך שנו חכמים, אלו דברים אסורים מפני דרכי האמורי, המספר קומי והעושה בלורית. מהו המספר קומי, זה המספר פאת ראשו ועושה תפיסות קורצין, מהו חיב, סופג את הארבעים, אבל העושה בלורית אינו מגדלה אלא לשמה של עבודת כוכבים, ואין ענש קשה משל עבודת כוכבים, שהרי הקדוש ברוך הוא אינו מקנא אלא בה, מנין, שנאמר (שמות כ, ג): לא יהיה לך אלהים אחרים על פני וגו', וכתיב (דברים ד, כד): כי ה' אלהיך אש אכלה הוא אל קנא. רבנן אמרי הואיל ואין בעבודת כוכבים ממש, למה קורא אותן אלהות, אמר רבי פנחס בר חמא כדי לתן שכר לכל מי שפורש ממנה. אמר הקדוש ברוך הוא אף על פי שאין בה ממש, כיון שפורש אדם ממנה מעלה אני עליו כאלו הוא עובד למי שיש בו ממש ובא לו אצלי.

אמר רבי יהושע בן לוי אמר הקדוש ברוך הוא הואיל וכך הוא ענשה של עבודת כוכבים קשה, צריך אני להזהיר אותם עליה, שלא יאמרו אלו הזהירנו עליה פרשנו ממנה. אמר לו הקדוש ברוך הוא לישעיה לא תהא סבור שמא לא הזהרתי אותם על עבודת כוכבים, תחלה עד שלא באו לסיני לקבל את התורה הזהרתי אותן על עבודת כוכבים, מנין, שכך כתיב (ישעיה מח, ה): ואגיד לך מאז בטרם תבוא השמעתיך, בטרם תבוא לסיני השמעתיך ברכות וקללות, למה (ישעיה מח, ה): פן תאמר עצבי עשם ופסלי ונסכי צום, לפיכך הזהרתי אותם עליה, ועל ידי מי הזהרתי אותן, על ידי משה עבדי, מנין ממה שקרינו בענין כי תוליד בנים ובני בנים

דבר אחר, זה שאמר הכתוב (הושע ד, ז): כרבם כן חטאו לי כבודם בקלון אמיר, מהו כרבם, אמר רבי שמואל בר נחמני שכל מה שהגדולים עושין הדור עושה, כיצד הנשיא מתיר ואב בית דין אוסר, הנשיא מתיר, ואני אוסר, והדינים אומרים אב בית דין מתיר ואנו אוסרים, ושאר הדור אומרים הדינין מתירין ואנו אוסרים, מי גרם לכל הדור לחטוא הנשיא שחטא תחלה.

אמר רבי שמלאי כתיב (הושע ב, ז): כי זנתה אמם הבישה הורתם, שהן מבישין דבריהם בפני עמי הארץ, כיצד, החכם יושב ודורש בצבור לא תלוה ברבית, והוא מלוה ברבית. אומר לא תגזל, והוא גוזל. אומר לא תגנב, והוא גונב.

אמר רבי ברכיה מעשה באדם אחד שנגנבה טליתו והלך לקבל לדין עליה, ומצאה פרושה על מטתו. ואמר רבי ברכיה מעשה באדם אחד שנגנבה קומקמוס שלו ועלה לקבל עליו לדין ומצאו על הכירה שלו, הוי כרבם כן חטאו לי.

דבר אחר, כרבם כן חטאו לי, אמר רבי תנחומא כל שהרביתי להם ארצות כן חטאו לי, מנין, שנאמר (הושע יב, יב): גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי.

דבר אחר, כל שהרביתי להן עשר כן חטאו לי, מנין, שנאמר (הושע ח, ד): כספם וזהבם עשו להם עצבים.

דבר אחר, כל שהרביתי להם מלכים כן חטאו לי, מנין, שנאמר (הושע ז, ז): כל מלכיהם נפלו אין קרא בהם אלי.

דבר אחר, כל שהרביתי להן בנים כן חטאו לי, שנאמר כי תוליד בנים וגו'

דבר אחר, כי תוליד בנים. זה שאמר הכתוב (משלי י, טז): פעלת צדיק לחיים תבואת רשע לחטאת. פעלת צדיק לחיים, אמר רבי תנחום זה אליפז שגדל בחיקו של יצחק, ותבואת רשע לחטאת, זה עמלק שגדל בחיקו של עשו.

דבר אחר, פעלת צדיק לחיים, כל מה שפעל דוד ושלמה בנו לחיים של ישראל. מהו תבואת רשע לחטאת, בביאה אחת שנכנס מנשה לבית קדשי הקדשים, היתה חטיה לישראל, שעשה צלם של ארבע פנים והכניסו להיכל, מנין, שנאמר (יחזקאל ח, ה): והנה מצפון לשער המזבח סמל הקנאה הזה בבאה.

אמר רבי אחא הא בייא רבה לעלמא התושב מפנה לבעל הבית. ולמה עשה צלם של ארבע פנים, כנגד ארבע חיות שהן סובלות כסאו של הקדוש ברוך הוא.

דבר אחר, למה ארבע פנים, כנגד ארבע רוחות העולם, אמר כל מי שיבוא מארבע רוחות העולם יהא משתחוה לצלם זה, ומה עשה לו הקדוש ברוך הוא מסרו ביד שונאיו, מנין, שנאמר (דברי הימים ב לג, יא): ויבא ה' עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור, ויאסרהו בנחשתים, ועשו לו מולן של נחשת והכניסו אותו לתוכו והיו מדליקין תחתיו והוא היה נשרף מבפנים, אותה שעה קרא מנשה לכל אלהות שבעולם שהיה מזבח להם ולא ענו אותו אחד מהם, שנאמר (ישעיה מו, ז): אף יצעק אליו ולא יענה מצרתו לא יושיענו, כיון שראה מנשה צרתו צרה, שלא ענה אותו אחד מהם, התחיל קורא להקדוש ברוך הוא, אמר לפניו רבונו של עולם, הרי קראתי לכל אלהות שבעולם וידעתי שאין בהם ממש, רבונו של עולם את הוא אלוה על כל אלהים, ואם אי אתה עונה אותי אני אומר שמא חס ושלום כל הפנים שוות, אמר לו הקדוש ברוך הוא הא רשע בדין הוא שלא אענה אותך שהכעסת אותי, אלא שלא לנעל דלת לפני השבים שלא יהו אומרים הרי מנשה בקש לעשות תשובה ולא נתקבל, לפיכך הריני עונה אותך, מנין, שנאמר (דברי הימים ב לג, יג): ויתפלל אליו ויעתר לו, ויחתר לו, מלמד שהיו מלאכי השרת מסתמין את חלונות של רקיע שלא תעלה תפלתו לשמים, מה עשה הקדוש ברוך הוא, חתר את הרקיע מתחת כסא הכבוד וקבל את תפלתו, (דברי הימים ב לג, יג): וישיבהו ירושלים למלכותו.

אמר רבי שמואל בר אוניא בשם רבי אחא ברוח השיבו, כמה דתימא משיב הרוח, באותה שעה ידע מנשה כי ה' הוא האלהים.

דבר אחר, פעלת צדיק לחיים, אלו באי הארץ הצדיקים שהיו בימי משה, תבואת רשע לחטאת, כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ וגו'

מהו להכעיסו, אמר רבי אלעזר היו יושבין ומחשבין איזו ערוה חמורה, שנאמר (יחזקאל כב, יא): ואיש את אשת רעהו וגו' טמא בזמה, מאי בזמה, במחשבה, היו אומרים מי שבא על אשת איש בחנק, ומי שבא על כלתו בסקילה, הרי הכלה חמורה מאשת איש. תני רבי ישמעאל (עמוס ב, ז): איש ואביו ילכו אל הנערה, יכול לתאוה, תלמוד לומר (עמוס ב, ז): למען חלל את שם קדשי, הוי אומר להכעיסו, אמר רבי לוי לא גלו ישראל עד שנעשו שבעה בתי אבות רשעים, בנים תרי, בני בנים תרי, ונושנתם והשחתם ועשיתם, הרי שבעה

רבנן אמרי, יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא שיודע מה היה ומה עתיד להיות, דכתיב (ישעיה מו, י): מגיד מראשית אחרית וגו', כיצד בפרשה זו הראה משה לישראל אם חטאו היאך הם עתידים לגלות, והיאך הן עושין תשובה, והיאך הן נגאלים. היאך הם עתידים לחטא, דכתיב (דברים ד, כה): ועשיתם הרע בעיני ה', ואחר כך (דברים ד, כז): והפיץ ה' אתכם בעמים, ואחר כך (דברים ד, ל): בצר לך ומצאוך. מהו בצר לך, אמר רבי יוחנן בשם רבי עקיבא, כל צרה שהיא של יחיד צרה, וכל צרה שאינה של יחיד אינה צרה.

דבר אחר בצר לך, רבי יוחנן דידיה אמר כל צרה שישראל ועובדי כוכבים שתפין בה צרה, וכל צרה של ישראל עצמן אינה צרה.

דרש רבי יוחנן כגון צרתן בשושן הבירה שלא היתה אלא לישראל, שנאמר (אסתר ד, ג): אבל גדול ליהודים, מיד הצמיח להן הקדוש ברוך הוא ישועה, מנין (אסתר ח, טז): ליהודים היתה אורה ושמחה

דבר אחר, אמר רבי אלעזר, כשנגאלו ישראל ממצרים לא נגאלו אלא מתוך חמשה דברים אלו, מתוך צרה, ומתוך תשובה, ומתוך זכות אבות, ומתוך רחמים, ומתוך הקץ. מתוך צרה, דכתיב (שמות ב, כג): ויאנחו בני ישראל. מתוך תשובה, דכתיב (שמות ב, כג): ותעל שועתם. מתוך זכות אבות, דכתיב (שמות ב, כד): ויזכר אלהים את בריתו. ומתוך רחמים, דכתיב (שמות ב, כה): וירא אלהים את בני ישראל. מתוך הקץ (שמות ב, כה): וידע אלהים. ואף לעתיד לבוא אין נגאלים אלא מתוך חמשה דברים הללו, מתוך צרה, דכתיב (דברים ד, ל): בצר לך, הרי מתוך צרה. (דברים ד, ל): ושבת עד ה' אלהיך, הרי מתוך תשובה. (דברים ד, לא): כי אל רחום ה' אלהיך, הרי מתוך רחמים. (דברים ד, לא): ולא ישכח את ברית אבתיך, הרי מתוך זכות אבות. (דברים ד, ל): ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים, הרי מתוך הקץ. ודוד פרש אותן (תהלים קו, מד): וירא בצר להם, הרי מתוך צרה, (תהלים קו, מד): בשמעו את רנתם, הרי מתוך תשובה, (תהלים קו, מה): ויזכר להם בריתו, הרי מתוך זכות אבות, (תהלים קו, מו): ויתן אותם לרחמים, הרי מתוך רחמים, (תהלים קו, מז): הושיענו אלהי ישענו וקבצנו והצילנו מן הגוים, הרי מתוך הקץ

דבר אחר, ושבת עד ה' אלהיך, אין לך דבר גדול מן התשובה, מעשה שהיו רבותינו ברומי, רבי אליעזר, ורבי יהושע, ורבן גמליאל, וגזרו סנקליטין של מלך לומר מכאן ועד שלשים יום לא יהיה בכל העולם יהודי, והיה סנקליטו של מלך ירא שמים, בא אצל רבן גמליאל וגלה לו את הדבר, והיו רבותינו מצטערים הרבה, אמר להם אותו ירא שמים אל תצטערו, מכאן ועד שלשים יום אלהיהן של יהודים עומד להם, בסוף עשרים וחמשה ימים גלה לאשתו את הדבר, אמרה לו והרי שלמו עשרים וחמשה ימים, אמר לה עוד חמשה ימים, והיתה אשתו צדקת ממנו, אמרה לו אין לך טבעת, מוץ אותה ומות, וסנקליטין נטל עליך שלשים ימים אחרים, והגזרה עוברת. שמע לה ומץ את טבעתו ומת. שמעו רבותינו ועלו אצל אשתו להראות לה פנים, אמרו רבותינו חבל לספינה שהלכה לה ולא נתנה המכס, כלומר הצדיק הזה לא מל. אמרה להן אשתו יודעת אני מה אתם אומרים, חייכם לא עברה הספינה עד שנתנה מכס שלה, מיד נכנסה לתוך הקיטון והוציאה להן קופסה שהיתה המילה בתוכה וסמרטוטים מלאים דם נתונים עליה, וקראו עליו רבותינו המקרא הזה (תהלים מז, י): נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם כי לאלהים מגני ארץ מאד נעלה, מהו מגני ארץ, אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם נעשיתי מגן עז, מנין, שנאמר (בראשית טו, א): אנכי מגן לך, לזה אני נעשה מגנים הרבה, כיצד, אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם (בראשית יב, ב): ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך, ואחר כך מל, וזה לא הבטחתי אותו, מהו מאד נעלה, זה נתעלה מאד מאברהם.

דבר אחר, ושבת עד ה' אלהיך, אמר רבי שמואל פרגריטא בשם רבי מאיר, למה הדבר דומה, לבן מלך שיצא לתרבות רעה, והיה המלך משלח פדגוגו אחריו, ואמר לו חזר בך בני, והיה הבן משלחו ואמר לאביו באלו הפנים אני חוזר בי ואני מתביש לפניך. והיה אביו משלחו ואומר לו בני, יש בן מתביש לחזר אצל אביו, ואם אתה חוזר, לא אצל אביך אתה חוזר, כך הקדוש ברוך הוא משלח ירמיה לישראל בשעה שחטאו ואמר לו, לך אמר לבני חזרו בכם, מנין, שנאמר (ירמיה ג, יב): הלך וקראת את הדברים האלה וגו', והיו ישראל אומרים לירמיה באלו הפנים אנו חוזרים להקדוש ברוך הוא, מנין, שנאמר (ירמיה ג, כה): נשכבה בבשתנו ותכסנו כלמתנו וגו', והיה הקדוש ברוך הוא משלח ואומר להם בני אם חוזרים אתם לא אצל אביכם אתם חוזרים, מנין (ירמיה לא, ט): כי הייתי לישראל לאב וגו', אמר רבי עזריה אמר לו הקדוש ברוך הוא לירמיהו לך אמר להם לישראל חייכם איני כופר בכם, אתם אמרתם לי בסיני (שיר השירים ה, ד): ומעי המו עליו, אף אני כך אומר לכם, מנין, שנאמר (ירמיה לא, ט): הבן יקיר לי אפרים וגו'

אז יבדיל משה (דברים ד, מא), הלכה על כמה דברים נצטוה אדם הראשון, כך שנו חכמים על ששה דברים נצטוה אדם הראשון: על עבודת כוכבים, ועל חלול השם, ועל הדינים, ועל שפיכות דמים, ועל גלוי עריות, ועל הגזל.

אמר רבי כלן בפסוק אחד, שנאמר (בראשית ב, טז): ויצו ה' אלהים על האדם וגו', ויצו, זה עבודת כוכבים, שנאמר (הושע ה, יא): הואיל הלך אחרי צו. ה', זה חלול השם, שנאמר (ויקרא כד, טז): ונקב שם ה'. אלהים, אלו הדינים, שנאמר (שמות כב, ח): עד האלהים יבא דבר שניהם, על האדם, זה שפיכות דמים, שנאמר (בראשית ט, ו): שפך דם האדם. לאמר, זה גלוי עריות, שנאמר (ירמיה ג, א): לאמר הן ישלח איש את אשתו. מכל עץ הגן אכל תאכל, ולא מן הגזל, מצוה אותו על הגזל. ועל כלן יש סליחה חוץ משפיכות דמים, שנאמר: שופך דם האדם באדם דמו ישפך, אמר רבי לוי והרי כמה בני אדם שהרגו ומתו על מטותיהן, השיבו אותו מהו באדם דמו ישפך, כשיבואו כל בני אדם לעתיד לבוא, אותה שעה דמו ישפך. אמרו מעשה בשני אחים שהרג אחד מהן את חברו, מה עשתה אמן נטלה כוס אחד ומלאתו מדמו, והניחה אותו במגדל, והיתה נכנסת כל יום ויום ומצאה אותו הדם תוסס, פעם אחת נכנסה והביטה אותו ומצאתו ששתק, אותה שעה ידעה שנהרג בנה האחר, לקים מה שנאמר שפך דם האדם באדם דמו ישפך. כו - כז אז יבדיל משה. זה שאמר הכתוב (קהלת ה, ט): אהב כסף לא ישבע כסף, אין אנו יודעים שאין אדם ממלא את נפשו, מהו בכסף, רבנן אמרי אלו תלמידי חכמים שאוהבין דברי תורה שנמשלו בכסף, שנאמר (משלי טז, טז): וקנות בינה נבחר מכסף.

אמר רב נחמן מי שאוהב תורה אינו שבע תורה, ומהו (קהלת ה, ט): ומי אהב בהמון לא תבואה, מי שהומה ומהמה אחר תורה, לא תבואה, ואינו מעמיד תלמידים, (קהלת ה, ט): גם זה הבל, אמר רב אחא מי שהוא לומד תורה ואינו מלמד אין לו הבל גדול מזה.

דבר אחר, אהב כסף, אמר רבי יצחק מי שהוא אוהב מצוות, אינו שבע מן המצוות, כיצד, את מוצא שני גדולי עולם דוד ומשה ולא שבעו, דוד אף על פי שאמר לו הקדוש ברוך הוא [עפ''י (דברי הימים ב ו, ט)]: רק אתה לא תבנה לי את הבית הזה, היה דוד אומר לעצמו וכי מפני שאמר לי הקדוש ברוך הוא אתה לא תבנה לי הבית אני יושב, מה עשה זרז את עצמו והתקין כל צרכיו עד שלא מת, מנין, שנאמר (דברי הימים א כב, יד): והנה בעניי הכינותי לבית אלהי, וכן משה, אף על פי שאמר לו הקדוש ברוך הוא (דברים ג, כז): כי לא תעבר את הירדן הזה, אמר משה אני עובר מן העולם ואיני מפריש להם ערי מקלט, מיד אז יבדיל משה

מה כתיב למעלה מן הענין (דברים ד, לט): וידעת היום והשבת אל לבבך, אמר רבי מאיר אמר הקדוש ברוך הוא, את ולבך יודעים מעשים שעשית, ויסורין שהבאתי עליך שלא כנגד מעשיך הבאתי עליך.

דבר אחר (דברים ד, לט): כי ה' הוא האלהים, רבנן אמרי יתרו נתן ממש בעבודת כוכבים, שנאמר (שמות יח, יא): עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים. נעמן הודה במקצת, שנאמר (מלכים ב ה, טו): הנה נא ידעתי כי אין אלהים בכל הארץ כי אם בישראל. רחב שמתהו בשמים ובארץ, שנאמר (יהושע ב, יא): כי ה' אלהיכם הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. משה שמו אף בחללו של עולם, שנאמר כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. מהו אין עוד, אפלו בחללו של עולם.

אמר רבי הושעיא אמר הקדוש ברוך הוא (משלי לא, לא): תנו לה מפרי ידיה, אתה העדות עלי אין עוד, ואף אני מעיד עליך (דברים לד, י): ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. מה כתיב (דברים כב, ז): למען ייטב לך והארכת ימים, אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם זו היא אריכות ימים, אדם הורג נפש בשגגה וגואל הדם רודף אחריו להרגו, והכל מתים שלא בעונתם, אמר הקדוש ברוך הוא למשה חייך יפה הן מדברין, לך ותפריש להן ערי מקלט, שנאמר אז יבדיל משה

מה ראה משה לתן נפשו על ערי מקלט, אמר רבי לוי מי שאכל את התבשיל הוא יודע טעמו, כיצד כשהרג משה את המצרי יצא ביום השני ומצא לדתן ואבירם מריבין זה עם זה, שנאמר (שמות ב, יג): ויצא ביום השני וגו', רבי איבו אמר זה דתן, התחיל מבזה אותו, אמר לו (שמות ב, יד): הלהרגני אתה אמר, כיון ששמע פרעה כך, אמר כמה דברים שמעתי ושתקתי, כיון שהגיע עד שפיכות דמים תפסו אותו. והיאך ברח מלפני פרעה, דכתיב (שמות ב, טו): ויברח משה מפני פרעה, אמר רבי ינאי בא הקוסטינר לתן את החרב על צוארו וקהתה החרב מעל צוארו שנעשה של שיש, ושלמה מקלס אותו (שיר השירים ז, ה): צוארך כמגדל השן.

אמר רבי אביתר ולא עוד אלא שקהתה החרב מצוארו והיא נהפכה על הקוסטינר, מנין, שנאמר (שמות יח, ד): ויצלני מחרב פרעה, אמר משה לי הציל הקדוש ברוך הוא אבל לא לקוסטינר. אמר בר קפרא מלאך ירד בדמות משה והבריחו, והיו סבורין במלאך שמשה הוא.

אמר רבי יהושע ראה נסים שעשה הקדוש ברוך הוא למשה, כל אסכולי פרעה, מהן נעשו אלמים, מהן נעשו חרשים, ומהן נעשו סומין, וברח משה ולא ראו אותו, תדע לך בשעה שבקש הקדוש ברוך הוא לשלח אותו בשליחות התחיל מעכב, אמר לו הקדוש ברוך הוא אי אתה זכור מה שעשיתי לאסכולי פרעה, שנאמר (שמות ד, יא): ויאמר ה' אליו מי שם פה לאדם וגו', ואותה שעה עמדתי לך ועכשו איני עומד לך.

אמר רבי יצחק בוא וראה שאין מעשיו של הקדוש ברוך הוא כמעשה בשר ודם, בנהג שבעולם בשר ודם עושה לו פטרון שהוא מתקים עליו, והוא נתפס באנקליטון, הלכו ומצאו לפטרונו ואמרו לו נתפס בן ביתך, אמר להם אני מתקים עליו, יצא להרג, היכן הוא והיכן פטרונו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אמרו לפניו מלאכי השרת נתפס משה בן ביתך, אמר להם אני מתקים עליו, אמרו לו הרי הוא עומד לפני פרעה, הרי איפומניטא שלו נקרין, הרי הוא יוצא להרג, אמר להם אני מתקים עליו, יצא להרג, והצילו הקדוש ברוך הוא, מנין שנאמר ויצלני מחרב פרעה.

דבר אחר, אדם יש לו פטרון והוא נתפס בחטיה שלו והשלך למקום חיות, היכן הוא והיכן פטרונו, דניאל השלך לגוב אריות והצילו הקדוש ברוך הוא, מנין, שנאמר (דניאל ו, כג): אלהי שלח מלאכה וסגר פם אריותא.

דבר אחר, אדם עושה לו פטרון והוא עושה חטיה והדין גוזר עליו שישרף, היכן הוא והיכן פטרונו, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא נתפס אברהם בן ביתך, אמר להם אני מתקים עליו, אמרו לו הרי הוא עומד לפני אמרפל, הרי איפומניטא שלו נקרין, הרי הוא עומד לשרף, אמר להם אני מתקים עליו, השלך לכבשן האש, ירד הקדוש ברוך הוא והצילו, מנין, שנאמר (בראשית טו, ז): ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים.

דבר אחר, אדם עושה לו פטרון והוא נתפס בחטיה שלו, והדין גוזר עליו שישלך בים היכן הוא והיכן פטרונו, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, יונה השלך לים והצילו הקדוש ברוך הוא, מנין, שנאמר (יונה ב, יא): ויאמר ה' לדג ויקא את יונה.

דבר אחר, אז יבדיל משה, אמר רבי איבו כיון שברח משה, התחיל אומר שירה, שנאמר (שמות ב, טו): וישב בארץ מדין וישב על הבאר, מה ישראל אמרו שירה על הבאר אף משה אמר שירה על הבאר, אמר רבי לוי לפי שארעה פרשת רוצח על ידו בערי מקלט

אז יבדיל משה שלש ערים מזרחה שמש, מהו מזרחה שמש, אמר רבי יוסי ברבי חנינא אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה הזרח שמש לרוצח ונתת לו מקלט שיגלה לשם שלא יאבד בעון הרציחה כשם שהשמש הזה מאיר לעולם.

דבר אחר (דברים ד, מב): לנס שמה רוצח, רבנן אמרין למה הדבר דומה לחרש שהיה עושה איקונין של מלך, מתוך שהוא עושה בה נשברה לתוך ידיו, אמר המלך אלו בטובתו שברה, היה נהרג, עכשו ששברה שלא בטובתו יטרד למטלון, כך גזר הקדוש ברוך הוא (בראשית ט, ו): שפך דם האדם באדם דמו ישפך, אבל מי שהורג נפש בשגגה שלא בטובתו, גולה ממקומו, שנאמר (דברים ד, מב): ונס אל אחת מן הערים האל וחי. אמר הקדוש ברוך הוא בעולם הזה על ידי שהיה יצר הרע מצוי היו הורגים אלו את אלו ומתים, אבל לעתיד לבוא אני עוקר יצר הרע מכם, ואין מיתה בעולם (ישעיה כה ל): בלע המות לנצח: לא שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. הלכה אדם מישראל שקרא קריאת שמע ולא דקדק באותיותיה, מהו שיצא ידי חובתו, כך שנו חכמים קרא ולא דקדק באותיותיה רבי יוסי אומר יצא, רבי יהודה אומר לא יצא. ואיזהו דקדוק אותיות למדונו רבותינו (דברים יא, יג): בכל לבבכם, צריך להפריש בין למ''ד ללמ''ד, (דברים יא, יז): ואבדתם מהרה, צריך להפריש בין מ''ם למ''ם. ואמר רב יהודה בשם רב ואם היה קורא את שמע ומהלך, צריך הוא לקבל מלכות שמים מעמד, ואיזהו מלכות שמים ה' אלהינו ה' אחד. ומהיכן זכו ישראל לקרות שמע, אמר רבי פנחס בר חמא ממתן תורה זכו ישראל לקרות שמע, כיצד, את מוצא לא פתח הקדוש ברוך הוא בסיני תחלה אלא בדבר זה, אמר להם: שמע ישראל (שמות כ, ב): אנכי ה' אלהיך, נענו כלן ואמרו: ה' אלהינו ה' אחד. ומשה אמר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. רבנן אמרי, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בני, כל מה שבראתי בראתי זוגות, שמים וארץ זוגות, חמה ולבנה זוגות, אדם וחוה זוגות, העולם הזה והעולם הבא זוגות, אבל כבודי אחד ומיחד בעולם, מנין, ממה שקרינו בענין שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד

דבר אחר, שמע ישראל. זה שאמר הכתוב (תהלים עג, כה): מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ. רב אמר שני רקיעים הן: שמים, ושמי שמים. רבי אלעזר אמר שבעה רקיעים הן: שמים, ושמי שמים, רקיע, שחקים, מעון, זבול, ערפל. וכלהו פתח הקדוש ברוך הוא לישראל להודיען שאין אלוה אחר אלא הוא. אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם מי לי בשמים חוץ מכבודך, כשם שאין לי בשמים אלא אתה כך לא חפצתי אחר בארץ, כשם שלא שתפתי עמך אלוה אחר בשמים, כך לא שתפתי עמך אלוה אחר בארץ, אלא נכנסת אני בכל יום לבתי כנסיות ומעידה עליך שאין אלוה אחר אלא אתה, ואומר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד

דבר אחר, שמע ישראל. זה שאמר הכתוב (משלי כד, כא): ירא את ה' בני ומלך וגו', מהו ומלך, אברהם, שירא אותי לא המלכתיו בעולם, שנאמר (בראשית יד, יז): אל עמק שוה הוא עמק המלך. יוסף שירא אותי, דכתיב (בראשית מב, יח): את האלהים אני ירא, לא המלכתיו בעולם (בראשית מב, ו): ויוסף הוא השליט על הארץ.

דבר אחר, ירא את ה' בני ומלך, ומלך על יצרך. מעשה ברבי שמעון בן אלעזר שהלך לעיר אחת בדרום ונכנס לבית הכנסת ושאל לסופר אמר לו בחייך יש כאן יין למכר, אמר לו רבי העיר הזאת של כותים ואין עושין את היין בטהרה כשם שהיו אבותי עושין אותו. אמר אית אנת לנפשך מתר, תן לי ואני לוקח לך, אמר ואנת אם מרא דנפשך את אל תטעם יתיה. אמר לו רבי שמעון בן אלעזר אנא מרי דנפשי אנא, הוי ומלך, ומלך על יצרך.

דבר אחר, ירא את ה' בני ומלך, מהו ומלך, ואל למלך, כענין שנאמר (ויקרא יח, כא): ומזרעך לא תתן להעביר למלך, דבר אחר, מהו ומלך, המליכהו עליך. (משלי כד, כא): עם שונים אל תתערב, עם אלו שאומרים יש אלוה שני, אל תתערב.

אמר רבי יהודה בר סימון (זכריה יג, ח): והיה בכל הארץ נאם ה' פי שנים בה יכרתו יגועו. הפיות שאומרים שתי רשויות הן יכרתו ויגועו, ומי עתיד להיות קים (זכריה יג, ח): והשלשית יותר בה, אלו ישראל שנקראו שלישין, שהם משלשין, כהנים, לוים וישראלים, שהן משלשה אבות, אברהם, יצחק ויעקב.

דבר אחר, שהן מקלסין להקדוש ברוך הוא בשלש קדשות (ישעיה ו, ג): קדוש, קדוש, קדוש, אמר רב אחא כעס הקדוש ברוך הוא על שלמה כשאמר הפסוק הזה, אמר לו דבר של קדש שמא היית אומרו בלשון נוטריקון ועם שונים אל תתערב, מיד חזר ופרש את הדבר (קהלת ד, ח): יש אחד ואין שני גם בן ואח אין לו. אין לו לא אח ולא בן אלא שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד

רבי יצחק פתח (איכה ג, כד): : חלקי ה' אמרה נפשי על כן אוחיל לו, אמר רבי יצחק, למה הדבר דומה, למלך שנכנס למדינה ונכנסו עמו דכסין ואפרכין ואסטרטליטין, יש מבני המדינה שבררו דכוס שיהיה מתקים עליהם, ויש מהן שבררו להן אפרכוס, ויש מהן שבררו להן אסטרטליטין, אמר אחד שהיה פקח איני בורר אלא המלך, למה, שכלן מתחלפין והמלך אין מתחלף. כך כשירד הקדוש ברוך הוא לסיני ירדו עמו חבורות חבורות של מלאכים, מיכאל וחבורתו, גבריאל וחבורתו. יש מאמות העולם שבררו להן מיכאל, ויש מהן שבררו להן גבריאל, אבל ישראל בררו להן הקדוש ברוך הוא, אמרו חלקי ה' אמרה נפשי, הרי שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד

דבר אחר, שמע ישראל. מהיכן זכו ישראל לקריאת שמע, משעה שנטה יעקב למיתה קרא לכל השבטים ואמר להן שמא משאני נפטר מן העולם אתם משתחוים לאלוה אחר, מנין, שכך כתיב (בראשית מט, ב): הקבצו ושמעו בני יעקב וגו', מהו (בראשית מט, ב): ושמעו אל ישראל אביכם, אמר להן, אל ישראל, אביכם הוא. אמרו לו, שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, והוא אומר בלחישה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

אמר רבי לוי ומה ישראל אומרים עכשו, שמע אבינו ישראל אותו הדבר שצויתנו נוהג בנו ה' אלהינו ה' אחד

דבר אחר, שמע ישראל, רבנן אמרין, בשעה שעלה משה למרום שמע למלאכי השרת שהיו אומרים להקדוש ברוך הוא ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, והוריד אותה לישראל, ולמה אין ישראל אומרים אותו בפרהסיא, אמר רבי אסי למה הדבר דומה לאחד שגנב קוזמין מתוך פלטין של מלך, נתנה לה לאשתו ואמר לה אל תתקשטי בה בפרהסיא אלא בתוך ביתך, אבל ביום הכפורים שהן נקיים כמלאכי השרת, הן אומרים אותו בפרהסיא, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד

ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך (דברים ו, ה), מהו בכל לבבך ובכל נפשך, בכל נפש ונפש שברא בך.

אמר רבי מאיר על כל נשימה ונשימה שאדם מעלה חיב לקלס את יוצרו, מנין, שנאמר (תהלים קנ, ו): כל הנשמה תהלל יה.

אמר רבי סימון, חמשה שמות נקראו לנפש, ואלו הן: רוח, נפש, נשמה, חיה, יחידה. רבנן אמרי בוא וראה הקדוש ברוך הוא ממלא את עולמו והנפש הזו ממלאה את הגוף, הקדוש ברוך הוא סובל את עולמו והנפש הזו סובלת את הגוף, הקדוש ברוך הוא יחיד בעולמו והנפש יחידה בגוף, הקדוש ברוך הוא אין לפניו שנה והנפש אינה ישנה, הקדוש ברוך הוא טהור בעולמו והנפש הזו טהורה בגוף, הקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה והנפש הזו רואה ואינה נראית, תבא הנפש שהיא רואה ואינה נראית ותקלס להקדוש ברוך הוא שהוא רואה ואינו נראה. אמרו ישראל רבונו של עולם הנפש הזו שמקלסת אותך עד מתי היא נתונה בעפר (תהלים מד, כו): כי שחה לעפר נפשנו, אמר להן הקדוש ברוך הוא חייכם יגיע הקץ ונפשותיכם שמחות, לפיכך ישעיה מנחם אותן ואומר (ישעיה סא, י): שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי, אמר רבי ברכיה, בעשרה מקומות קרא הקדוש ברוך הוא לישראל כלה, ואלו הן (שיר השירים ד, ח): אתי מלבנון כלה, (שיר השירים ה, א): באתי לגני אחתי כלה, (שיר השירים ד, ט): לבבתני אחתי כלה, (שיר השירם ד, י): מה יפו דדיך אחתי כלה, (שיר השירים ד, יא): נפת תטפנה שפתותיך כלה, (ישעיה סב, ה): כמשוש חתן על כלה, (ירמיה לג, יא): קול חתן וקול כלה, (ישעיה מט, יח): כי כלם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה, (ישעיה סא, י): וככלה תעדה כליה, וכנגדן ישראל מעטרים את הקדוש ברוך הוא בעשרה לבושין, ואלו הן (איוב כט, יד): צדק לבשתי וילבשני, הרי שנים, (ישעיה נט, יז): וילבש צדקה כשרין, (ישעיה נט, יז): וילבש בגדי נקם תלבשת, הרי חמשה, (דניאל ז, ט): לבושה כתלג חור, (ישעיה סג, ב): מדוע אדם ללבושך, (תהלים צג, א): ה' מלך גאות לבש לבש ה' עז התאזר, (תהלים קד, א): הוד והדר לבשת, הרי עשרה.

דבר אחר, שוש אשיש בה', למה הדבר דומה לאשה שהלך בעלה ובנה וחתנה למדינת הים כו', כדכתיב בפסיקתא עד שוש אשיש.