# פרשה ג

> מקור: https://rabenu.app/books/devarim-rabbah/parsha-3/

הלכה אדם מישראל שיש לו מנורה שעשויה פרקים פרקים, מהו לטלטלה בשבת, כך שנו חכמים המרכיב קני מנורה בשבת חיב חטאת, ומשום מה מחיב, אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן המרכיב את המנורה בשבת כאדם שבונה בשבת, ומי שהוא בונה בשבת, חיב.

אמר רבי יוסי בר' חנינא, אימתי שמרו ישראל את השבת כשם שראוי לה, תחלה כשנתנה להן באלוש, מנין, שנאמר (שמות טז, ל): וישבתו העם ביום השביעי, ואת סבור שמא לרעתך נתתי לך את השבת, לא נתתי לך אלא לטובתך, כיצד, אמר רבי חיא בר' אבא את מקדש את השבת במאכל ובמשתה ובכסות נקיה ומהנה את נפשך, ואני נותן לך שכר, מנין (ישעיה נח, יג): וקראת לשבת ענג וגו', מה כתיב אחריו (ישעיה נח, יד): אז תתענג על ה' (תהלים לז, ד): ויתן לך משאלת לבך. אמרו לו ישראל ואימתי את נותן לנו שכר המצוות שאנו עושים, אמר להם הקדוש ברוך הוא מצוות שאתם עושים מפרותיהן אתם אוכלים עכשו, אבל שכרן בעקב אני נותן לכם, מנין ממה שקרינו בעניננו (דברים ז, יב): והיה עקב תשמעון

דבר אחר, והיה עקב, זה שאמר הכתוב (תהלים ס, ט): לי גלעד ולי מנשה, מהו גלעד, אמר ריש לקיש כו' עד שהן מבני יהודה.

דבר אחר (תהלים ס, י): מואב סיר רחצי, אמר רבי שמעון בן חלפתא אמר הקדוש ברוך הוא שופת אני למואב יורה של פרענות, מהו (תהלים ס, י): על אדום אשליך נעלי, אמר הקדוש ברוך הוא הכל מוכן לעשות תשובה, ואני דורך גתה של אדום בעקב רגלי, אימתי, והיה עקב תשמעון. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בני, לא תהיו סבורים שאני עושה אתכם כעבד שאדונו מבקש למכר אותו קוריסין בכל מה שמוצא, אלא כך אני מביא עליכם יסורין עד שתכינו את לבבכם אצלי.

אמר רב אחא בשבועה נשבע הקדוש ברוך הוא שלא יניח את ישראל לעולם, מנין, שנאמר (עמוס ד, יב): לכן כה אעשה לך ישראל. ואין לכן אלא שבועה, כענין שנאמר (שמואל א ג, יד): ולכן נשבעתי לבית עלי, ועד היכן אני מיסר אתכם, עד העקב (עמוס ד, יב): עקב כי זאת אעשה לך, עד שתשמרו את מצוותי עד העקב

דבר אחר, מה כתיב למעלה (דברים ז, ט): וידעת כי ה' אלהיך הוא האלהים האל הנאמן, אמר רבי חיא בר אבא למה הדבר דומה, לאוהבו של מלך שהפקיד אצלו פקדון, ומת אוהבו של מלך, בא בנו ומבקש את הפקדון מידו, אמר לו תן לי הפקדון שהפקיד אבא אצלך, אמר לו המלך מצאת אחר טוב ממני, הפקדון שאצלי לא שמרתי אותו ולא קפלתי אותו. כך כשחטאו ישראל בימי ירמיה אמר לו הקדוש ברוך הוא לירמיה לך אמר להם לישראל (ירמיה ב, ה): מה מצאו אבותיכם בי עול, על כל מה שנשבעתי לאבותיכם לא קימתי, נשבעתי להם שאני מברך את בניהם, שנאמר (בראשית כב, יז): כי ברך אברכך וגו', לא ברכתי אתכם על ידי משה, שנאמר (דברים א, י): ה' אלהיכם הרבה אתכם. אמרתי לו שאני מוציא אתכם ברכוש גדול, שנאמר (בראשית טו, יד): ואחרי כן יצאו ברכש גדול, לא עשיתי כך, (תהלים קה, לז): ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל, לפיכך אמר משה (דברים ז, ח): ומשמרו את השבעה, מן (דברים ז, ח): ויפדך מבית עבדים, את יודע שהוא האל הנאמן.

דבר אחר, כי ה' אלהיך הוא האלהים, אמר רבי לוי למה הדבר דומה, לאוהבו של מלך וכו' בא בנו מבקש את הפקדון, אמר לו המלך לך והבא שני איסטרטין ושנים עשר בלביטון ועל ידיהן אני נותן לך את הפקדון, כך אמר הקדוש ברוך הוא כשיצאו ישראל ממצרים אבותיכם הפקידו אצלי פקדון, מנין, שנאמר (שמות ג, טז): פקד פקדתי אתכם, אמר להן יבואו שני איסטרטין ושנים עשר בלביטון, זה משה ואהרן ושנים עשר ראשי שבטים, מנין, שנאמר (במדבר א, ג ד): תפקדו אתם לצבאתם אתה ואהרן ואתכם יהיו איש איש למטה.

דבר אחר, האל הנאמן. רבנין אמרי מאמונתו של בשר ודם את יודע אמונתו של הקדוש ברוך הוא, מעשה ברבי פינחס בן יאיר שהיה דר בעיר אחת בדרום, והלכו אנשים להתפרנס שם, והיו בידן שתי סאין של שעורים והפקידו אצלו ושכחו אותן והלכו להן, והיה רבי פינחס בן יאיר זורע אותן בכל שנה ועושה אותן גרן וכונסן, אחר שבע שנים הלכו אותן החברים לשם, לתבע אותן לתן להם, מיד הכיר אותן רבי פינחס בן יאיר, אמר להם בואו וטלו אוצרותיכם, הרי מאמונתו של בשר ודם אתה יודע אמונתו של הקדוש ברוך הוא. ושוב מעשה ברבי פינחס בן יאיר שהלך לעיר אחת והיו העכברים אוכלים בתחומה של אותה העיר, באו ובקשו הימנו, מה עשה רבי פינחס בן יאיר, אמר להן למה אין אתם מפרישין מעשרותיכם כראוי, מבקשים אתם שנערב אתכם, שאם אתם מפרישין מעשרותיכם כראוי אין עכברים אוכלין עוד, אמרו לו אין, ערב אותן והלכו העכברים ולא נראו עוד.

דבר אחר, מעשה באדם אחד שהיה חופר שיחין לרבים, בתו היתה הולכת בדרך ובאת לעבר בנהר ושטפה, באו ואמרו לו לרבי פינחס כך הגיע לבתו של פלוני, אמר להם אי אפשר, כיון שהיה עושה רצונו של הקדוש ברוך הוא במים, אין הקדוש ברוך הוא מאבד את בתו במים, מיד נפלה צוחה בעיר באתה בתו של פלוני, אמרו רבותינו כיון שאמר רבי פינחס בן יאיר כך, ירד מלאך והעלה אותה. מעשה ברבי שמעון בן שטח שלקח חמור אחד מישמעאלי אחד, הלכו תלמידיו ומצאו בו אבן אחת טובה תלויה לו בצוארו, אמרו לו, רבי, (משלי י, כב): ברכת ה' היא תעשיר, אמר להן רבי שמעון בן שטח, חמור לקחתי אבן טובה לא לקחתי, הלך והחזירה לאותו ישמעאלי, וקרא עליו אותו ישמעאלי ברוך ה' אלהי שמעון בן שטח, הוי מאמונתו של בשר ודם אתה יודע אמונתו של הקדוש ברוך הוא שנאמן לשלם לישראל שכר המצוות שהן עושין, מנין (שמות יב, יז): ושמרתם את המצות, אבל מתן שכרן והיה עקב תשמעון, בעקב אני פורע לכם

דבר אחר (דברים ז, ב): ושמר ה' אלהיך לך, מהו ושמר, אמר רבי שמואל בר נחמן, כל מה שישראל אוכלים בעולם הזה מכח הברכות שברכם בלעם הרשע, אבל ברכות שברכו אותן האבות משמרין הן לעתיד לבוא, שנאמר: ושמר ה' אלהיך וגו'.

דבר אחר, אמר רבי חלבו למה הדבר דומה ליתום שהיה מתגדל אצל בעל הבית, היה אוכל משלו ושותה משלו ומתכסה משלו, ולמדו אמנות, אותו היתום אומר כל מה שאני אוכל ושותה ומתכסה מתוך שכרי הוא מחשבו. אמר לו אותו בעל הבית, חייך, כל מה שאתה אוכל ומתכסה, בכח חבית של מים שאת ממלא לי, בכח עץ אחד שאתה מבקע לי, אבל שכרך צרור ומנח לך. כך כל מה שישראל אוכלים בעולם הזה בכח היסורים שהן באין עליהם, אבל שכרן צרור ומשמר לעתיד לבוא, שנאמר: ושמר ה' אלהיך לך וגו'. ומהו את הברית ואת החסד, אמר רבי חיא, שלשה מדות טובות יש ביד ישראל, ואלו הן: בישנים ורחמנים וגומלי חסדים. בישנים מנין, שנאמר (שמות כ, יז): ובעבור תהיה יראתו על פניכם. רחמנים מנין, שנאמר (דברים יג, יח): ונתן לך רחמים ורחמך. גומלי חסדים מנין, שנאמר: ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד

ואהבך וברכך והרבך וגו' (דברים ז, יג), למה הוא מקיש פרי הבטן לפרי האדמה, אמר הקדוש ברוך הוא מה פרי אדמתך סיגים, אף פרי בטנך סיגים.

דבר אחר, מה פרי אדמתך אין בהם לא חטא ולא עון, אף פרי בטנך לא יהא בהן לא חטא ולא עון.

דבר אחר, מה פרי אדמתך צריכים עשור, אף פרי בטנך צריכים עשור, וזו המילה.

דבר אחר, אמר רבי יהודה בר' סימון למה הקיש פרי הבטן לפרי האדמה, שיהיו פרי אדמתך מכפרים על פרי בטנך, מנין, שכך כתיב (דברים לב, מג): וכפר אדמתו עמו

ברוך תהיה מכל העמים (דברים ז, יד), אמר רבי חיא בר אבא, אין שבחה של מטרונה בשעה שמתקלסת מקרובותיה, אלא בשעה שמתקלסת מצרותיה, (דברים ז, יד): לא יהיה בך עקר ועקרה, סריסין ואילונית. אין לי אלא באדם, מנין אף בבהמה, דכתיב (דברים ז, יד): ובבהמתך, הרי באדם ובבהמה. מנין אף בארץ, דכתיב (שמות כג, כו): לא תהיה משכלה ועקרה בארצך, הרי באדם ובבהמה ובארץ. מנין אף באילן, דכתיב (מלאכי ג, יא): ולא תשכל לכם הגפן בשדה.

דבר אחר, לא יהיה בך עקר ועקרה, אמר רבי חנין בן לוי, אמר הקדוש ברוך הוא לא תהא תפלתך עקרה אלא תהא עולה ועושה פרות.

דבר אחר, אמר רבי יונתן לא יהיה בך עקר ועקרה, מן התשובה. מעשה ברבי יונתן שהיה מהלך אצל נפולין של כותים, והיה רוכב על החמור והבהם עמו, נתלוה להם כותי אחד, הגיעו אצל הר גריזים אמר אותו כותי לרבי יונתן, רבי, מהו דין דהדין טורא קדיש, אמר לו רבי יונתן, למה הוא קדיש, אמר לו אותו הכותי שלא לקה במי המבול. אמר ליה מנין לך, אמר ליה לא כך כתיב (יחזקאל כב, כד): בן אדם אמר לה את ארץ לא מטהרה היא לא גשמה ביום זעם. אמר לו רבי יונתן אם כן היה לו להקדוש ברוך הוא לומר לנח לעלות (לשם) [להר] ולא לעשות תבה. אמר לו לא עשה אלא לנסותו, שתק רבי יונתן, אמר לו הבהם תן לי רשות לומר לו דבר אחד, אמר לו אמר, אמר לו אותו הבהם אין ההר הזה תחת השמים, אמר לו אותו הכותי אלא חוץ לשמים, אמר לו אין כתיב (בראשית ז, כ יט): חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים ויכסו כל ההרים הגבהים אשר תחת כל השמים, מיד ירד רבי יונתן מן החמור והרכיבו ארבעה מילין, וקרא עליו הפסוק הזה (ישעיה נד, יז): וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי, הוי לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך, מהו ובבהמתך ובבהמין שלך

דבר אחר, ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד.

אמר רבי שמעון בן חלפתא, למה הדבר דומה למלך שנשא למטרונה, והכניסה לו שנים אריסין, אף המלך זקף לה כנגדן שני אריסין, אבדה מטרונה את שלה, אף המלך נטל את שלו. לאחר ימים עמדה וכשרה את עצמה והביאה אותן שני אריסין, אף המלך הביא את שלו. אמר המלך אלו ואלו יעשו עטרה ויתנו בראשה של מטרונה. כך אתה מוצא אברהם נתן לבניו שני אריסין, שנאמר (בראשית יח, יט): כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו. אף הקדוש ברוך הוא זקף להן כנגדם שני אריסין, חסד ורחמים, שנאמר: ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד, ואומר (דברים יג, יח): ונתן לך רחמים ורחמך והרבך וגו', אבדו ישראל את שלהם, שנאמר (עמוס ו, יב): הפכתם לראש משפט ופרי צדקה ללענה. אף הקדוש ברוך הוא נטל את שלו, שנאמר (ירמיה טז, ה): כי אספתי את שלומי וגו' את החסד ואת הרחמים. עמדו ישראל וכשרו את עצמן והביאו אותן שני אריסין, מנין, שכך כתיב (ישעיה א, כז): ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה, אף הקדוש ברוך הוא הביא את שלו, מנין, שכך כתיב (ישעיה נד, י): כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וגו', וכיון שיביאו ישראל את שלהן, והקדוש ברוך הוא נותן את שלו, אומר הקדוש ברוך הוא אלו ואלו יעשו עטרה וינתנו בראשם של ישראל, שנאמר (הושע ב, כא כב): וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים, וארשתיך לי באמונה וידעת את ה'

שמע ישראל אתה עבר היום את הירדן (דברים ט, א), הלכה אדם מישראל ששותה מים לצמאו אומר ברוך שהכל נהיה בדברו, רבי טרפון אומר בורא נפשות רבות וחסרונם, רבנן אמרי בוא וראה כל הנסים שעשה הקדוש ברוך הוא לישראל לא עשאן אלא על המים, כיצד, עד שהן במצרים עשה להם נסים ביאור, אמר רבי יצחק היו המצריים וישראל הולכין לשתות מים מן הנהר, המצרי שותה דם וישראל שותה מים, וכשיצאו ישראל ממצרים לא עשה להם נסים אלא על המים, מנין, שנאמר (תהלים קיד, ג): הים ראה וינס, מה ראה רבי נהוראי אמר שם המפרש ראה חקוק על המטה ונקרע. רבי נחמיה אמר כביכול ידו של הקדוש ברוך הוא ראה ונקרע, שנאמר (תהלים עז, יז): ראוך מים יחילו. באו למרה כשעלו מן הים והיו המים מרים, עשה שם להם נסים, מנין, שנאמר (שמות טו, כה): ויורהו ה' עץ וגו'. בסלע עשה להם נסים במים, מנין, שנאמר (במדבר כ, ח): ודברתם אל הסלע וגו'. בבאר עשה להם נסים ואמרו שירה, שנאמר (במדבר כא, יז): אז ישיר ישראל. אמר להם משה הוו יודעין כל נסים שעשה לכם הקדוש ברוך הוא לא עשה אלא על המים, ואף בשעה שתעברו את הירדן לירש את הארץ עתיד הוא לעשות לכם נסים במי הירדן

דבר אחר, שמע ישראל אתה עבר היום את הירדן, זה שאמר הכתוב (תהלים מד, ב): אלהים באזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו פעל פעלת בימיהם, מהו באזנינו, אלא אמר רבי תנחומא שמענו מה שאמרת למשה בסנה, אמרת למשה בסנה גלוי וצפוי לפני שהן עתידין להכעיס אותי, אלא גואל אני אותם. ומנין שאמר לו הקדוש ברוך הוא כך, דכתיב (שמות ג, ז): ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים וגו', מהו כי ידעתי את מכאביו, אמר הקדוש ברוך הוא למשה יודע אני מה כאב הן עתידין לעשות, (שמות לב, ד): אלה אלהיך ישראל, ואף על פי כן (שמות ג, ח): וארד להצילו מיד מצרים, הוי תנאין שהתנית עם משה, וכשם שהתנית עמו כך באזנינו שמענו. מהו אבותינו ספרו לנו, זה משה שנקרא אב לכל הנביאים. (תהלים מד, ג): אתה ידך גוים הורשת ותטעם, אמר להם ממה שעשה לשני מלכי האמורי לסיחון ולעוג שהיו גדולים, אתם יודעים שכשתעברו את הירדן מהו עושה לשלשים ואחד מלכים, הוי שמע ישראל אתה עבר היום את הירדן

דבר אחר, שמע ישראל, מה ראה לומר להן כאן שמע ישראל, רבנן אמרי למה הדבר דומה למלך שקדש מטרונה בשתי מרגליות, אבדה אחת מהן, אמר לה המלך אבדת אחת שמרי את השניה. כך קדש הקדוש ברוך הוא את ישראל בנעשה ונשמע, אבדו את נעשה, שעשו את העגל, אמר להן משה, אבדתם נעשה, שמרו נשמע, הוי שמע ישראל

דבר אחר, אתה עבר היום את הירדן, אמר להם, כשתעברו את הירדן דברים אחרים יתחדשו, לא תהיו סבורין כשם שהייתם במדבר והייתם חוטאים והייתי מבקש עליכם רחמים. אמר להן כשעשיתם אותו המעשה ובקש הקדוש ברוך הוא לכלות אתכם לא נתפללתי עליכם סנגוריא, מנין, שנאמר (דברים ט, כו): ואתפלל את ה' ואמר ה' אלהים אל תשחת עמך וגו'.

אמר רבי חיא בר אבא כיון שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה ברקיע (דברים ט, יב): קום רד מהר מזה, שמעו חמשה מלאכי חבלה ובקשו להזיקו, ואלו הן: אף, וחמה, קצף, משחית, ומכלה. וכיון שהזכיר משה זכותן של שלשה אבות, כדכתיב (שמות לב, יג): זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך, ברחו קצף ומשחית ומכלה, ונשתירו שנים הקשים, אף, וחמה, אמר לפניו רבונו של עולם הרי הזכרתי שלשה וברחו שלשה, עמד אף אתה באף, מנין, שנאמר (תהלים ז, ז): קומה ה' באפך, הרי שעמד הקדוש ברוך הוא באף, ומנין שעמד משה בחמה, שנאמר (תהלים קו, כג): לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית. ירד משה מן הרקיע והיו הלוחות בידו ולא שברן עד שראה בעיניו, מנין שנאמר (שמות לב, יט): ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל, אותה שעה (שמות לב, יט): ויחר אף משה וישלך מיד את הלחות, אמר לו הקדוש ברוך הוא, משה, לא היית מאמין לי שעשו להן עגל, שנאמר (שמות לב, ח): סרו מהר מן הדרך אשר צויתם. רבנין אמרי מן הדבר הזה שקד משה היאך לזכות את ישראל, שאמר לו הקדוש ברוך הוא אשר צויתם, אמר לפניו רבונו של עולם אני נצטויתי, שמא עברתי על הצווי, הם לא נצטוו ולא היו יודעים. אמר לו הקדוש ברוך הוא, משה, לא נצטוו, אמר לו: לאו. אמר לו מה אמרת בסיני, אני ה' אלהיכם, לא אמרת אלא (שמות כ, ב): אנכי ה' אלהיך. מה אמרת, לא יהיה לכם אלהים אחרים, לא אמרת אלא (שמות כ, ג): לא יהיה לך אלהים אחרים. הוי ה' אלהים אל תשחת עמך ונחלתך.

אמר רבי חיא בר אבא לא הניח משה זוית ברקיע שלא נתחבט בה, ומה היה אומר מה פום סבור ממלל.

דבר אחר, ה' אלהים אל תשחת עמך ונחלתך, אמר רבי חיא בר אבא משפסק סניגור היה רוח הקדש מלמד זכות עליהן, וכך היה אומר לישראל (משלי כד, כח): אל תהי עד חנם ברעך והפתית בשפתיך, אל תהי עד חנם ברעך, אלו ישראל שנקראו רעים להקדוש ברוך הוא, שנאמר (תהלים קכב, ח): למען אחי ורעי וגו', והפתית, דכתיב (תהלים עח, לו): ויפתוהו בפיהם. וגם שאמרת בסיני (שמות כד, ז): נעשה ונשמע, ולא קימתם, ואומר להקדוש ברוך הוא [עפ''י (משלי כד, כט)]: אל תאמר אשלמה כאשר עשה לי כן אעשה לו, אלא ה' אלהים אל תשחת עמך ונחלתך, לפיכך כשבאו לעבר את הירדן הזכיר להן כל מה שבקש עליהן סנגוריא, שהיה סבור שהם מבקשים עליו רחמים שיכנס עמהם. מהו אתה עבר, אמר רבי תנחומא שהיה משה מחבט עצמו לפניהן ואומר להם אתם עוברים, אני איני עובר, ופתח להם פתח שמא יבקשו עליו רחמים, ולא היו מבינים, למה הדבר דומה למלך שהיו לו בנים הרבה ממטרונה, סרחה עליו מטרונה, בקש להוציאה, אמר לה תהא יודעת שאני נוטל אחרת, אמרה לו אין, ואין את אומר לי מי היא זו שאתה עתיד לטל, אמר לה פלונית. מה עשתה מטרונה, כנסה את בניה אמרה להן הוו יודעין שאביכם מבקש לגרשני ולטל את פלונית, יכולין אתם שלא להשתעבד בה, אמרו לה הן, אמרה להן תדעו מה היא עתידה לעשות בכם, והיתה אומרת שמא יבינו ויבקשו עליה מאביהן, ולא היו מבינין, כיון שלא הבינו אמרה ואיני מצוה אתכם אלא בשביל עצמכם שתהיו זהירים בכבוד אביכם. כך משה כיון שאמר לו הקדוש ברוך הוא (במדבר כז, יח): קח לך את יהושע בן נון וגו' (דברים ג, כז): כי לא תעבר את הירדן הזה, היה אומר לפני ישראל (דברים ז, א): והיה כי יביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה. אתה עבר היום, אני איני עובר, שמא יבינו ויבקשו עליו רחמים ולא היו מבינין, כיון שלא הבינו אמר איני מצוה אלא בשביל עצמכם שתהיו זהירין בכבוד אביכם שבשמים, מנין, שנאמר (דברים ו, יג): את ה' אלהיך תירא וגו'. אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה היו הכל מתאוין לארץ ישראל, ועל ידי עוונות גליתן ממנה, אבל לעתיד לבוא שאין לכם לא חטא ולא עוון, אני אטע אתכם בתוכה נטיעת שלוה, מנין, שנאמר (עמוס ט, טו): ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם

בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך (דברים י, א), הלכה אדם מישראל שקדש אשה מי צריך לתן שכר כתב קדושין, כך שנו חכמים אין כותבין שטרי ארוסין ונשואין אלא מדעת שניהם, והחתן נותן שכר, וממי למדנו מהקדוש ברוך הוא, בשעה שקדש לישראל בסיני, דכתיב (שמות יט, י): ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם היום ומחר. ומי כתב השטר הזה, משה, מנין, שנאמר (דברים לא, ט): ויכתב משה את התורה [השירה] הזאת. ומה שכר נתן לו הקדוש ברוך הוא, זיו הפנים, דכתיב (שמות לד, כט): ומשה לא ידע כי קרן עור פניו, אימתי (שמות לד, כט): בדברו אתו.

אמר ריש לקיש בשעה שכתב את התורה נטל משה זיו הפנים, כיצד, אמר ריש לקיש התורה שנתנה למשה, עורה של אש לבנה, וכתובה באש שחורה, וחתומה באש, ומלפפת באש, ועם שכותב קנח את הקולמוס בשערו ומשם נטל זיו הפנים. רבי שמואל בר נחמן אמר מן הלוחות נטל משה זיו הפנים, עם שנתנו לו הלוחות מכפים לכפים משם נטל זיו הפנים, כיון שעשו ישראל אותו מעשה נטלן ושברן. אמר לו הקדוש ברוך הוא כשסדרת לישראל נתתי לך שכרך זיו הפנים, ועכשיו שברת את הלוחות.

אמר רבי יצחק שנו רבותינו נשברה החבית נשברה לסרסור, אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה היית סרסור ביני לבין בני, אתה שברת אתה מחליף, מנין, שכך כתיב (שמות לד, א ג): ויאמר ה' אל משה פסל לך שני לחות אבנים כראשנים וכתבתי על הלחת את הדברים אשר היו על הלחת הראשנים אשר שברת והיה נכון לבקר ועלית בבקר אל הר סיני ונצבת לי שם על ראש ההר ואיש לא יעלה עמך וגם איש אל ירא בכל ההר גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא

דבר אחר, פסל לך, זה שאמר הכתוב (קהלת ג, ה): עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק.

אמר רבי תנחומא מהו עת להשליך אבנים, עת היא שיעלה אדרינוס שחיק עצמות וינפץ אבני בית המקדש, ועת כנוס אבנים, עת שיבנה אותו הקדוש ברוך הוא, מנין, שנאמר (ישעיה כח, טז יז): לכן כה אמר ה' אלהים הנני יסד בציון אבן אבן בחן פנת יקרת מוסד מוסד המאמין לא יחיש. ושמתי משפט לקו וצדקה למשקלת ויעה ברד מחסה כזב וסתר מים ישטפו.

דבר אחר, עת להשליך אבנים, רבנין אמרי מדבר במשה עת היה שישליך משה את הלוחות, דכתיב (שמות לב, יט): ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחלת ויחר אף משה וישלך מידו את הלחת וישבר אתם תחת ההר. ועת כנוס אבנים, עת היה שיחזירן לישראל, שנאמר: פסל לך שני לחת אבנים

דבר אחר, פסל לך, זה שאמר הכתוב (קהלת ז, ט): אל תבהל ברוחך לכעוס כי כעס בחיק כסילים ינוח. ומי היה זה שכעס, זה משה, שנאמר (שמות לב, יט): ויחר אף משה וישלך מידו את הלחת, אמר לו הקדוש ברוך הוא הא משה, אתה מפיג חמתך בלוחות הברית, מבקש את שאפיג את חמתי ואת רואה שאין העולם יכול לעמד אפלו שעה אחת, אמר לו ומה יש לי לעשות, אמר לו לתת עליך קטריקי, את שברת אותן ואת מחליף אותן, הדא הוא דכתיב: פסל לך שני לחת אבנים

דבר אחר, פסל לך, אמר רבי יצחק כתיב (ויקרא ה, כג): והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל או את העשק אשר עשק או את הפקדון אשר הפקד אתו או את האבדה אשר מצא, אמר לו הקדוש ברוך הוא הלוחות לא היו מפקדים אצלך, את שברת אותן ואת מחליף אותן.

אמר רבי יצחק מן הלוחות שניים רצה משה את הקדוש ברוך הוא לישראל, מה עשה עלה לו אצל הקדוש ברוך הוא כעוס אמר לו בניך חוטאין ואת נותן עלי קטריקי, עשה עצמו כאלו כעוס על ישראל, מנין, שנאמר (שמות לב, לא לב): וישב משה אל ה' ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדלה ויעשו להם אלהי זהב ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת. כיון שראה הקדוש ברוך הוא כך, אמר לו, משה, שתי הפנים בכעס, אני ואת כועסין עליהן, מיד (שמות לג, יא): ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו ושב אל המחנה ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל. אמר לו הקדוש ברוך הוא לא יהיו שתי הפנים בכעס אלא כשתראה אותי נותן רותחין הוי נותן צונן, וכשתראה אותי נותן צונן הוי נותן רותחין. אמר משה רבונו של עולם היאך יהא, אמר לו הוי חל אתה רחמים, מה עשה מיד (שמות לב, יא יב): ויחל משה את פני ה' אלהיו ויאמר למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם להרג אתם בהרים ולכתם מעל פני האדמה שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך. אמר לו והרי בניך מרים, חלה אותן.

דבר אחר, אמר לפניו רבונו של עולם יודע אני שאתה אוהב את בניך ואין אתה מבקש אלא מי שילמד עליהן סנגוריא, אמר רבי סימון למה הדבר דומה למלך ובנו שהיו נתונים בקיטון, והפדגוג של בנו נתון בטרקלין, היה המלך צווח הניחו לי שאהרג את בני, אינו מבקש אלא מי שילמד עליו סנגוריא. כך הקדוש ברוך הוא אומר למשה (שמות לב, י): ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול, אמר משה וכי תופס אני בידו של הקדוש ברוך הוא, כביכול אינו מבקש אלא מי שילמד עליהן סנגוריא, מיד ויחל משה.

דבר אחר, ועתה הניחה לי, אמר משה רבון העולמים ולכלותם אתה מבקש, עקר העליונים והתחתונים ואחר כך עקר אותם, מנין, שנאמר (ישעיה נא, ו): שאו לשמים עיניכם והביטו אל הארץ מתחת כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה וישביה כמו כן ימותון וישועתי לעולם תהיה וצדקתי לא תחת. תחלה שמים כעשן וגו' ואחר כך וישביה כמו כן ימותון, אמר ליה משה ואפלו אתה עוקר את השמים ואת הארץ לישראל אי אתה יכול לעקר, שנשבעת לאבותיהם, ולא נשבעת להם לא בשמים ולא בארץ אלא בשמך הגדול, מנין, שנאמר (שמות לב, יג): אשר נשבעת להם בך, שמא אתה יכול לבטל את שמך. אמר לפניו משה, חשב אותם כסדום, מה אמרת לאברהם (בראשית יח, כו): ויאמר ה' אם אמצא בסדם חמשים צדיקם בתוך העיר ונשאתי לכל המקום בעבורם, וותרת לו עד עשרה, מנין, שנאמר (בראשית יח, לב): אל נא יחר לאדני ואדברה אך הפעם אולי ימצאון שם עשרה ויאמר לא אשחית בעבור העשרה, ואני מעמיד לך מאלו שמונים צדיקים. אמר לו העמד, אמר לפניו רבונו של עולם הרי שבעים הזקנים, דכתיב (במדבר יא, טז יז): ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושטריו ולקחת אתם אל אהל מועד והתיצבו שם עמך וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם ונשאו אתך במשא העם ולא תשא אתה לבדך. אהרן נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר פינחס וכלב, הרי שבעים ושבעה. אמר לו הקדוש ברוך הוא הא משה, היכן עוד שלשה צדיקים, ולא היה מוצא, אמר לפניו רבונו של עולם אם הללו בחיים ואינם יכולים לעמד להם בפרצה הזו, יעמדו המתים, אמר לפניו עשה בזכות ג' אבות והרי שמונים, (שמות לב, יג): זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך, כיון שהזכיר משה זכות אבות, מיד אמר לו (במדבר יד, כ): סלחתי כדברך. כיון שעמד שלמה וראה שהזכיר משה שבעים ושבעה צדיקים חיים ולא הועיל כלום אלולי שהזכיר זכות שלשת האבות שהיו מתים, התחיל אומר (קהלת ד, ב ג): ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה וטוב משניהם את אשר עדן לא היה אשר לא ראה את המעשה הרע אשר נעשה תחת השמש, דבר אחר (שמות לג, יג יד): זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך ותדבר אליהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעלם וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו.

אמר רבי לוי אמר לו משה רבונו של עולם חיין הן המתים, אמר לו, משה, אף אתה טועה, לא כך אמרתי לך (דברים לב, לט): אני אמית ואחיה. אמר לו משה, ואם חיין הן המתים חשב כמו שהאבות עומדין ומבקשין על בניהן, מה היית משיבן. כיון שאמר לו משה הדבר הזה מיד וינחם ה' על הרעה

דבר אחר, פסל לך שני לחת. למה שנים, רבנין אמרי אמר לו הקדוש ברוך הוא אלו מעידין ביני ובין בני, כנגד שני עדים, כנגד שני שושבינין, כנגד חתן וכלה, כנגד שמים וארץ, כנגד העולם הזה והעולם הבא

דבר אחר, פסל לך, שאלו את רבי יוחנן בן זכאי מפני מה לוחות הראשונות מעשה שמים והשניים מעשה אדם. אמר להן למה הדבר דומה, למלך שנשא אשה והביא הניר והלבלר משלו, עטרה משלו, והכניסה לביתו. ראה אותה המלך שוחקת לעבד אחד משלו, כעס עליה והוציאה. בא שושבינה אצלו ואמר לו מרי אי את יודע מהיכן נטלת אותה, לא בין העבדים גדלה, וכיון שגדלה בין העבדים לבה גס בהן. אמר לו המלך ומה אתה מבקש שאתרצה לה, הבא הניר והלבלר משלך והרי כתב ידי. כך אמר משה להקדוש ברוך הוא בשעה שבאו לידי אותו מעשה, אמר לו אי אתה יודע מאיזה מקום הוצאת אותם, ממצרים, ממקום עבודת כוכבים, אמר לו הקדוש ברוך הוא ומה אתה מבקש שאתרצה להן, הבא את הלוחות משלך, והרי כתב ידי (שמות לד, א): וכתבתי על הלחת. אמר לו הקדוש ברוך הוא משה חייך כשם שנתת את נפשך עליהן בעולם הזה כך לעתיד לבוא כשאביא להם את אליהו הנביא שניכם באין כאחת. מנין, שכך כתיב (נחום א, ג ד): ה' ארך אפים וגדל כח ונקה לא ינקה ה' בסופה ובשערה דרכו וענן אבק רגליו. גוער בים ויבשהו וכל הנהרות החריב אמלל בשן וכרמל ופרח לבנון אמלל, בסופה זה משה, דכתיב (שמות ב, ג): ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו תבת גמא ותחמרה בחמר ובזפת ותשם בה את הילד ותשם בסוף על שפת היאר. ובשערה זה אליהו, דכתיב (מלכים ב ב, יא יב): ויהי המה הלכים הלוך ודבר והנה רכב אש וסוסי אש ויפרדו בין שניהם ויעל אליהו בסערה השמים. ואלישע ראה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ולא ראהו עוד ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים. אותה שעה הוא בא ומנחם אתכם, מנין, שנאמר (מלאכי ג, כג כד): הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא וגו' והשיב לב אבות על בנים.