# פרשה ד

> מקור: https://rabenu.app/books/devarim-rabbah/parsha-4/

הלכה אדם מישראל מהו שיהא מתר לו לקרות התוכחות בקריות הרבה, כך שנו חכמים אין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא את כלם. למדונו רבותינו למה אין מפסיקין בקללות, אמר רבי חיא בר גמדא לפי שכתוב (משלי ג, יא): מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקץ בתוכחתו. אל תעש את התוכחות קוצין קוצין, אלא אחד קורא את כלן.

דבר אחר, למה אין מפסיקין בקללות אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר הקדוש ברוך הוא אני כתבתי על כבודי (תהלים צא, טו): עמו אנכי בצרה, אין שורת הדין שיהיו בני מתקללין ואני מתברך, כיצד, אם יקראו את התוכחות קריות הרבה, אין קרוי וקרוי שאין מברך ב' פעמים לפניה ולאחריה, אלא אחד קורא את כלן. רבנן אמרי, אמר הקדוש ברוך הוא לא לרעתם נתתי להם ברכות וקללות, אלא להודיען איזו דרך טובה שיבחרו אותה, כדי שיטלו שכר, מנין, ממה שקרינו בענין (דברים יא, כו): ראה אנכי נתן לפניכם וגו'

זה שאמר הכתוב (ירמיה יג, טו): שמעו והאזינו אל תגבהו וגו', מהו שמעו והאזינו וגו', אמר רבי תנחומא אמר הקדוש ברוך הוא שמעו לדברי תורה ואל תדברו גבוהות, (ירמיה יג, טו): כי ה' דבר, והיכן דבר (משלי טז, ה): תועבת ה' כל גבה לב.

דבר אחר, שמעו לדברי תורה ואל תגביה את אזניך משמע דברי תורה, כי ה' דבר, והיכן דבר (משלי כח, ט): מסיר אזנו משמע תורה גם תפלתו תועבה.

דבר אחר, שמעו לדברי תורה והאזינו לדברי תורה. מהו ואל תגבהו, אל תגבהו את הטובה מלבוא בעולם, כי ה' דבר, והיכן דבר (ישעיה א, יט כ): אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו, ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו כי פי ה' דבר. מהו אם תאבו ושמעתם וגו', אמר רבי אלעזר, הסיף והספר, ירדו כרוכים מן השמים, אמר להן אם תעשו מה שכתוב בספר הזה אתם נצולים מן הסיף הזה, ואם לא תעשו, אתם נהרגים בסיף הזה.

דבר אחר, אם תאבו ושמעתם וגו', אמר רבי לוי למה הדבר דומה, לעבד שאמר לו רבו הרי מונייק של זהב, ואם לאו הרי כבלים של ברזל. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל אם עשיתם את רצוני הרי הטוב והברכה, ואם לאו, הרי הקללה, הרי שתי דרכים לפניכם, ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה

דבר אחר, ראה אנכי אמר רבי אלעזר משאמר הקדוש ברוך הוא הדבר הזה בסיני, באותה שעה (איכה ג, לח): מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, אלא מאליה הרעה באה על עושי הרעה, והטובה באה על עושי הטובה.

דבר אחר, אמר רבי חגי ולא עוד שנתתי לכם שתי דרכים, אלא שנכנסתי לפנים משורת הדין ואמרתי לכם (דברים ל, יט): ובחרת בחיים

דבר אחר, מה כתיב למעלה מן הענין (דברים יא, כב): כי אם שמר תשמרון וגו', מהו את כל המצוה הזאת, אמר רבי לוי זו קריאת שמע, רבנן אמרי זו השבת שהיא שקולה כנגד כל המצוות שבתורה.

דבר אחר, כי אם שמר תשמרון, אמר בר קפרא, הנפש והתורה נמשלו בנר, הנפש, דכתיב (משלי כ, כז): נר ה' נשמת אדם, והתורה, דכתיב (משלי ו, כג): כי נר מצוה ותורה אור, אמר הקדוש ברוך הוא לאדם הזה, נרי בידך ונרך בידי, נרי בידך זו התורה, ונרך בידי זו הנפש, אם שמרת את נרי אני משמר את נרך, ואם כבית את נרי, אני מכבה את נרך, מנין, דכתיב (דברים ד, ט): רק השמר לך ושמר נפשך מאד, הוי כי אם שמר תשמרון.

דבר אחר, אמר רבי שמעון למה הדבר דומה לשני בני אדם אחד היה לו כרם בגליל ואחד וכו', כך אמר הקדוש ברוך הוא לאדם תורתי בידך ונפשך בידי, אם שמרת את שלי אני משמר את שלך, אם אבדת את שלי, אני מאבד את שלך, הוי כי אם שמר תשמרון.

דבר אחר, אמר רבי יהודה בר סימא, אם שמרת מאתים וארבעים ושמונה וכו' עד נשברה.

דבר אחר, מהו כי אם שמר תשמרון, אמר הקדוש ברוך הוא אם שמרתם דברי תורה, אני משמר אתכם מן המזיקין.

אמר רבי אבא בר זעירא, אין בית רבע בחללו של עולם שאין בו כמה אלפים מזיקין, וכל אחד פורמא נתונה בפניו שלא יביט באדם ויזיק, ובשעה שעוונותיו של אדם גורמין, מעביר פורמא מפניו והוא מסתכל בו ומזיקו, מנין, שנאמר (תהלים נה, יט): פדה בשלום נפשי מקרב לי וגו', אימתי, כי ברבים היו עמדי, ומי הם, אלו המלאכים שהם משמרין את האדם.

אמר רבי יהושע בן לוי, איקוניא מהלכת לפני האדם והכרוזות כורזין לפניו, ומה הן אומרים, תנו מקום לאיקונין של הקדוש ברוך הוא, ראה כמה שומרין משמרין אותך, אימתי בשעה שאת משמר דברי תורה. הרי נתתי לפניך שתי דרכים, ברכה וקללה, ברכה אם תשמעו לדברי, קללה אם לא תשמעו לדברי

אמר הקדוש ברוך הוא שמעו לי, שאין אדם שומע לי ומפסיד. רבנין אמרין את מוצא יש שומע [לאשתו ומפסיד, ויש שומע] לאשתו ומשתכר, כיצד אדם הראשון שמע לאשתו והפסיד, מנין, שנאמר (בראשית ג, יז): ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך, אמר רבי יצחק למה הדבר דומה למלך שאמר לעבדו אל תטעם דבר עד שאבוא מן המרחץ, אמרה לו אשתו טעם את התבשיל הזה שלא יהא מבקש לתן לתוכו או מלח או מוריס, בא המלך ומצאו מטעם בשפתותיו, אמר לו המלך לא אמרתי לך אל תאכל ואכלת. אמר לו, מרי, שפחתך נתנה לי. אמר לו המלך ולשפחתי שמעת יותר ממני. כך אמר לו הקדוש ברוך הוא לאדם (בראשית ב, יז): ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, מה עשתה חוה, האכילה אותו.

אמר רבי אבין לא בקשה אלא לבכות ולילל עליו בקולה, ואכל ממנו, שכך כתיב לקול אשתך, לדברי אשתך אין כתיב כאן אלא לקול אשתך, אמר לו הקדוש ברוך הוא (בראשית ג, יא): המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת. אמר לו מרי, הרי שפחתך נתנה לי, מנין, שנאמר (בראשית ג, יב): ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה לי מן העץ ואכל. אמר לו ולחוה שמעת יותר ממני, מיד נטרד, שנאמר (בראשית ג, כד): ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים, הרי ששמע לאשתו והפסיד. ויש ששמע לאשתו ונשתכר, זה אברהם, מנין, שנאמר (בראשית טז, ב): ותאמר שרי אל אברם הנה נא עצרני ה' מלדת בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה וישמע אברם לקול שרי.

אמר רבי שמואל בר נחמן למה הדבר דומה, למי שנולד לו בן, ראה אותו אסטרולוגוס אחד, אמר, זה הנער עתיד להיות ארכי לסטים, צריך הוא לאביו להשליכו, שמע אביו אמר לבני אני משליך, שמע אביו של אותו אסטרולוגוס אמר כל מה שאמר לכם בני שמעו לו. כך ראתה שרה לישמעאל יוצא לתרבות רעה והיתה אומרת לו לאברהם (בראשית כא, י): גרש האמה הזאת ואת בנה, והרע לו, נגלה עליו הקדוש ברוך הוא אמר לו (בראשית כא, יב): אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה וגו', שמע בקולה ונשתכר, שנקרא זרעו לשמו של יצחק, שנאמר (בראשית כא, יב): כי ביצחק יקרא לך זרע. אמר הקדוש ברוך הוא ומה אם מי ששמע לאשתו כך עשה שכר, מי ששומע לי על אחת כמה וכמה. ושלמה המלך בא ומפרש (משלי א, לג): ושמע לי ישכן בטח ושאנן מפחד רעה

כי ירחיב ה' אלהיך וגו' (דברים יב, כ), הלכה אדם מישראל מהו שיהא מתר לו לכסות דם שחיטה ביום טוב, כך שנו חכמים השוחט חיה ועוף ביום טוב, בית שמאי אומרים יחפר בדקר ויכסה. ובית הלל אומרים לא ישחט אלא אם כן היה לו עפר מוכן.

אמר רבי חגי בשם רבי אחא מי שאין לו עפר מוכן אינו צריך לשחט, למה, שאין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד, לפיכך אם שחט ביום טוב צריך שיהא לו עפר מוכן לכסות בו.

אמר רב ביסנא בשם רב אחא בוא וראה אמר הקדוש ברוך הוא מה שאסרתי לך בבהמה התרתי לך בחיה וכו', עד כלם בדגים. רבנין אמרין הרבה דברים אסר אותן הקדוש ברוך הוא וחזר והתירן במקום אחר, תדע לך אסר הקדוש ברוך הוא לישראל לשחט ולאכל עד שיביאנו פתח אהל מועד, מנין, שנאמר (ויקרא יז, ט): ואל פתח אהל מועד לא יביאנו לעשות אתו לה' ונכרת האיש ההוא מעמיו, מה כתיב שם (ויקרא יז, ד): ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה' לפני משכן ה' דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת האיש ההוא מקרב עמו. וכאן חזר והתירו להם, שנאמר (דברים יב, טו): רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך בכל שעריך הטמא וגו', מנין, ממה שקרינו בענין: כי ירחיב ה' אלהיך את גבלך

דבר אחר, כי ירחיב, זה שאמר הכתוב (תהלים לא, ח ט): אגילה ואשמחה בחסדך אשר ראית את עניי ידעת בצרות נפשי. ולא הסגרתני ביד אויב העמדת במרחב רגלי. רבנין אמרין הפסוק הזה מדבר ביוסף, אמר יוסף רבונו של עולם אגילה ואשמחה בחסדך שעשית עמי, אלו נפרעת לי מאשתו של פוטיפרע ולא נתת לי את המלכות, הייתי בגילה ובשמחה, ועתה יש לי המלכות, הוי אגילה ואשמחה בחסדך וגו'. אשר ראית את עניי, זה יוסף שכתוב בו (תהלים קה, יח): ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו. ולא הסגרתני ביד אויב זה פוטיפרע. העמדת במרחב רגלי, שהשליט אותי על כל ארץ מצרים, מנין, שנאמר (בראשית מב, ו ז): ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ ויבאו אחי יוסף וישתחוו לו אפים ארצה. וירא יוסף את אחיו ויכרם ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות ויאמר אליהם מאין באתם ויאמרו מארץ כנען לשבר אכל.

דבר אחר, אגילה ואשמחה בחסדך, מדבר בישראל. אמרו ישראל רבונו של עולם אגילה ואשמחה בחסדך שעשית עמנו, שאלו נפרעת מן המצריים ולא נתת לנו את ממונם, היינו שמחים שמחה וגילה יש לנו שנתת לנו את ממונם. אשר ראית את עניי, אלו ישראל שכתוב בהם (דברים כו, ו ז): וירעו אתנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבדה קשה ונצעק אל ה' אלהי אבתינו וישמע ה' את קלנו וירא את ענינו ואת וגו'. ידעת בצרות נפשי, אלו ישראל, שכתוב בהם (שמות א, יד): וימררו את חייהם. ולא הסגרתני ביד אויב זה פרעה הרשע, שכתוב (שמות טו, ט): אמר אויב ארדף, העמדת במרחב רגלי, שהרחבת את גבולי, שנאמר: כי ירחיב וגו'

כי ירחיב ה' אלהיך את גבלך, זה שאמר הכתוב (משלי יח, טז): מתן אדם ירחיב לו ולפני גדלים ינחנו. מהו מתן אדם ירחיב לו, מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע שיצאו לגבות לעסק מצוות רבותינו, הלכו לחילתה של אנטוכיא, והיה שם אדם אחד והיה נקרא אבא יודן, והיה למוד לתן לרבותינו ביד רחבה, נעשה אותו אבא יודן עני, ראה רבי אליעזר ורבי יהושע שהלכו לגבות שם, והטמין עצמו מפניהם ועלה לביתו, ועשה יום ושנים ולא ירד לשוק, אמרה לו אשתו מפני מה לא ירדת לשוק, הרי שני ימים, אמר לה רבותינו באו לגבות לעסק מצוות עמלי תורה, ואין ספק בידי לתן להם, ואני מתביש לירד לשוק. אשתו שהיתה אוהבת את המצוות אמרה לו, לא נשתיר לנו שדה אחת, מכר חציה ותן אותה להן. הלך ועשה כן, מכר אותה חצי שדה בחמשה זהובים ונתן אותן לרבותינו, ואמר להן התפללו עלי, התפללו עליו ואמרו לו המקום ימלא חסרונך. הלכו להן רבותינו לגבות במקום אחר, אותו אבא יודן חרש בחצי שדה, ומצא שם סימא גדולה ונעשה עשיר יותר ממה שהיה קדם, עד שרבותינו חוזרין עברו באותו מקום, אמרו לאחד חייך העמידנו עם אבא יודן, אמר להם אותו האיש, ומי יכול לעמד, עם המלך ולא עמו. אמרו לו אין אנו מבקשין אלא שלא ידע שעברנו כאן ולא שאלנו את שלומו. ידע אבא יודן ובא אצלם ונתן להם אלף זהובים, אמר להם עשתה תפלתכם פרות, אמרו לו אף אנו היינו יודעים במעשיך הטובים ועשינו אותך ראש פרק, קראו עליו רבותינו: מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו.

דבר אחר, מעשה ברבי חיא שעשה נדבה בבית המדרש הגדול שבטבריא, ופסק אדם אחד לטרא של זהב, נטלו רבי חיא והושיבו אצלו וקרא עליו: מתן אדם ירחיב לו.

דבר אחר, מעשה בריש לקיש שהלך לבצרה, והיה שם אדם אחד נקרא אבין רמאה, ולא שהיה רמאי חס ושלום, אלא שהיה מרמה במצוות, שהיה הקהל פוסק ואחר כך פוסק כנגד כל הקהל, עשה שם ריש לקיש פסקה ונתן כנגד כל הקהל, נטלו ריש לקיש והושיבו אצלו וקרא עליו: מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו.

אמר רבי אבהו מה לי למקום אחר למד ממקומו, מה כתיב למעלה (דברים יב, יט): השמר לך פן תעזב את הלוי, ואחר כך: כי ירחיב ה' אלהיך את גבלך כאשר דבר לך

ואמרת אכלה בשר כי תאוה נפשך לאכל בשר בכל אות נפשך תאכל בשר (דברים יב, כ), זה שאמר הכתוב (תהלים קמו, ז): עושה משפט לעשוקים נתן לחם לרעבים ה' מתיר אסורים, מדבר בישראל.

אמר רבי פנחס בר חמא, מלמד שהיו במצרים יותר משבעים אמות, ומכלן לא היו משעבדין אלא בישראל, ומי עשה להם דין, עשה משפט לעשוקים. נתן לחם לרעבים אלו ישראל, מנין, שנאמר (דברים ח, ג ה): ויענך וירעבך ויאכלך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבתיך למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה זה ארבעים שנה וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך. ה' מתיר אסורים אלו ישראל, כיצד, רבנן אמרי שמונה דברים אסר להן הקדוש ברוך הוא והתיר להן שמונה בהן אמר הקדוש ברוך הוא אסרתי לך את החלב וכו' עד סדין בציצית, הוי ה' מתיר אסורים. אף להלן אסר בשר תאוה וכאן התירו להן, מנין (דברים יב, טו): רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר

דבר אחר, מה כתיב למעלה מן הענין (דברים יב, יט): השמר לך פן תעזב את הלוי, ואחר כך: כי ירחיב ה' אלהיך את גבלך, אמר רבי לוי למה הדבר דומה, למי שאמר לחברו השאילני זהוב אחד, אמר לו איני מכיר חשבונך, אמר לו בדק אותי, נתן לו ופרע לו מיד, אמר לו אפלו צריך אתה עד עשרים עד שלשים זהובים טל לך, אמר, מי גרם לך לטל כל מה שאת מבקש, שעשית לי חשבון טוב, כך האדם הזה כשנבדק ומפריש מעשרותיו כראוי מרחיבין לו את גבולו, הוי לפי מתנתך מרחיבין לך

דבר אחר, כי ירחיב ה' אלהיך, אפשר שהקדוש ברוך הוא מרחיב את ארץ ישראל, אמר רבי יצחק המגלה הזאת אין אדם יודע כמה ארכה וכמה רחבה, כשהיא נפתחת הוא מודעת כמה היא, כך ארץ ישראל כל רבה הרים וגבעות, מנין, שנאמר (דברים יא, יא יב): והארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעות למטר השמים תשתה מים ארץ אשר ה' אלהיך דרש אתה תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, כשישרה אותה הקדוש ברוך הוא, מנין, שנאמר (ישעיה מ, ד): כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו והיה העקב למישור והרכסים לבקעה. אותה שעה היא מודעת מה היא.

דבר אחר, כי ירחיב, רבנן אמרי מדבר בירושלים, מי יכול לראות שלותה של ירושלים כשירחיבנה הקדוש ברוך הוא.

אמר רבי שמואל בר נחמן למה הדבר דומה, למדינה וכו' (מלאכי ג, ד): וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמניות. (מלאכי ג, כג כד): הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא. והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם פן אבוא והכיתי את הארץ חרם (מלאכי ג, א): הנני שלח מלאכי ופנה דרך לפני ופתאם יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא אמר ה' צבאות. (זכריה א, טז יז): לכן כה אמר ה' שבתי לירושלים ברחמים ביתי יבנה בה נאם ה' צבאות וקו ינטה על ירושלים עוד קרא לאמר כה אמר ה' צבאות עוד תפוצנה ערי מטוב ונחם ה' עוד את ציון ובחר עוד בירושלים. (זכריה ט, ט): גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלם הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורכב על חמור ועל עיר בן אתנות.