# פרשה ה

> מקור: https://rabenu.app/books/devarim-rabbah/parsha-5/

שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלהיך נתן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק (דברים טז, יח), הלכה, קרובו של אדם מהו שיהא מתר לו לישב בדינו, כך שנו חכמים אלו הן הקרובים אביו ואחיו ואחי אביו ואחי אמו וכו', למה כן, אלא כשם שהקרוב פסול להעיד כן הוא פסול לדון, ומה ראית לומר כן, אמר רבי שמעון בן יוחאי כתיב (דברים כא, ה): ונגשו הכהנים בני לוי כי בם בחר ה' אלהיך לשרתו ולברך בשם ה' ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע. בוא וראה הקיש נגעים לריבים וריבים לנגעים, מה נגעים ביום אף דינים ביום, ומה ריבים פרט לקרוב, אף נגעים פרט לקרוב.

אמר רבן שמעון בן גמליאל, אל תהי מלגלג בדין, שהוא אחד משלשה רגלי העולם, למה, ששנו חכמים על שלשה דברים העולם עומד, על הדין ועל האמת ועל השלום, תן דעתך שאם הטית את הדין שאת מזעזע את העולם שהוא אחד מרגליו. רבנן אמרי קשה הוא כחו של דין שהוא אחד מרגלי כסא הכבוד, מנין (תהלים פט, טו): צדק ומשפט מכון כסאך חסד ואמת יקדמו פניך. אמר הקדוש ברוך הוא הואיל וכך ענשו של דין קשה, הוו זהירין, מנין, ממה שקרינו בענין שפטים ושטרים

זה שאמר הכתוב (משלי ו, ו ח): לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם אשר אין לה קצין שטר ומשל תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה, מה ראה שלמה ללמד לעצל מן הנמלה, רבנן אמרי הנמלה הזו שלשה בתים יש לה, ואינה כונסת בעליון מפני הדלף, ולא בתחתון מפני הטינה, אלא באמצעי, ואינה חיה אלא ששה חדשים, למה, שמי שאין לו גידים ועצמות אינה חיה אלא ששה חדשים, וכל מאכלה אינה אלא חטה ומחצה, והיא הולכת ומכנסת בקיץ כל מה שמוצאה, חטין ושעורין ועדשים.

אמר רבי תנחומא וכל חייה אינה אלא חטה ומחצה, והיא כונסת את אלו, ולמה היא עושה כן, שאמרה שמא יגזר עלי הקדוש ברוך הוא חיים ויהיה לי מוכן לאכל.

אמר רבי שמעון בן יוחאי מעשה היה ומצאו בבור שלה שלש מאות כור, מה שמכנסת מן הקיץ לחרף, לפיכך אמר שלמה לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם, אף אתם התקינו לכם מצוות מן העולם הזה לעולם הבא. ומהו ראה דרכיה וחכם, רבנן אמרי ראה דרך ארץ שיש בה שבורחת מן הגזל.

אמר רבי שמעון בן חלפתא מעשה בנמלה אחת שהפילה חטה אחת, והיו כלן באות ומריחות בה, ולא היתה אחת מהן נוטלת אותה, באה אותה שהיתה שלה ונטלה אותה, ראה חכמה שיש בה. וכל השבח הזה שיש בה שלא למדה מבריה, ולא שופט ולא שוטר יש לה, שנאמר: אשר אין לה קצין שטר ומשל, אתם שמניתי לכם שופטים ושוטרים על אחת כמה וכמה שתשמעו להן, הוי שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך

זה שאמר הכתוב (משלי כא, ג): עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח, כזבח אין כתיב אלא מזבח, כיצד, הקרבנות לא היו קרבין נוהגות אלא בפני הבית, אבל הצדקה והדינים נוהגות בפני הבית ושלא בפני הבית.

דבר אחר, הקרבנות אין מכפרין אלא לשוגג, והצדקה והדינין מכפרים בין לשוגג בין למזיד.

דבר אחר, הקרבנות אין נוהגים אלא בתחתונים, והצדקה והדינין נוהגין בין בעליונים ובין בתחתונים.

דבר אחר, הקרבנות אין נוהגין אלא בעולם הזה, והצדקה והדינין נוהגין בין בעולם הזה בין בעולם הבא.

אמר רבי שמואל בר נחמני, בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לנתן (דברי הימים א יז, ד ה): לך ואמרת אל דויד עבדי כה אמר ה' לא אתה תבנה לי הבית לשבת. כי לא ישבתי בבית מן היום אשר העליתי את ישראל עד היום הזה ואהיה [מתהלך] מאהל אל אהל וממשכן. כל מי שהיה מבקש לקלל את דוד מה היה עושה היה אומר לו טוב שיבנה הבית. תדע לך, מה דוד אומר (תהלים קכב, א): שמחתי באמרים לי בית ה' נלך, מבקשים לי דברים לומר שאין אתה בונה, אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך, שעה אחת מחייך אין אני מחסר, מנין שנאמר (שמואל ב ז, יב): כי ימלאו ימיך ושכבת את אבתיך והקימתי את זרעך אחריך אשר יצא ממעיך והכינתי את ממלכתו. אמר לו הקדוש ברוך הוא הצדקה והדינין שאתה עושה חביבין עלי מבית המקדש, מנין, שנאמר (שמואל ב ח, טו): ויהי דוד עשה משפט וצדקה. מהו משפט וצדקה לכל עמו, רבי יהודה ורב נחמן חד אמר היה דן את הדין מזכה את הזכאי ומחיב את החיב, אם לא היה לחיב לתן, היה דוד נותן משלו. הוי משפט וצדקה. אמר לו רב נחמן אם כן נמצאת מביא את ישראל לידי רמיות, ומהו משפט וצדקה, היה דן את הדין מזכה את הזכאי ומחיב את החיב, הוי משפט וצדקה, שהיה מוציא את הגזל מידו, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בני, הואיל וכך הדינין חביבים לפני, הוו זהירין בהם

דבר אחר, שפטים ושטרים תתן לך, זה שאמר הכתוב (דברים לב, מא מב): אם שנותי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם אשכיר חצי מדם וחרבי תאכל בשר מדם חלל ושביה מראש פרעות אויב, מהו המקרא הזה, רבי יהודה ורב נחמן, רבי יהודה אומר אמר הקדוש ברוך הוא אם שונן אני את חרבי כברק אני מחריב את עולמי, מה אעשה ותאחז במשפט ידי.

אמר רבי נחמן אמר הקדוש ברוך הוא אם משנה אני את מדת הדין, ברק אחד אני מוציא ומחריב את עולמי, מה אעשה ותאחז במשפט ידי, אמר רבי יצחק, שני דברים בימינו של הקדוש ברוך הוא, צדקה ותורה, צדקה דכתיב (תהלים מח, יא): צדק מלאה ימינך. תורה, דכתיב (דברים לג, ב): מימינו אש דת למו. שני דברים בידו, ואלו הן: הנפש והדין. הנפש, דכתיב (איוב יב, י): אשר בידו נפש כל חי. והדין, דכתיב: ותאחז במשפט ידי. אמר הקדוש ברוך הוא הנפש והדין נתונים בידי, שמרו את הדין ואני אשמר נפשותיכם, הוי שפטים ושטרים

מהו שפטים ושטרים, רבנן אמרי שיהא השוטר כשופט, כשיהיו המעשים כנגד המקל והרצועה, ושלא יהא המכה צריך ללקות.

דבר אחר, רבי אליעזר אומר במקום שיש דין אין דין, ובמקום שאין דין יש דין, ומהו כן, אלא אמר רבי אליעזר, אם נעשה הדין למטה, אין הדין נעשה למעלה, ואם לא נעשה הדין למטה הדין נעשה למעלה

דבר אחר, שפטים ושטרים, אמר רב אחא בוא וראה שש מעלות היה לכסא של שלמה, מנין, שנאמר (מלכים א י, יט): שש מעלות לכסה, ובפרשה זו כתובים ששה דברים בלא תעשה, ואלו הן: לא תטה משפט, ולא תכיר פנים, ולא תקח שחד, לא תטע לך אשרה, ולא תקים לך מצבה, ולא תזבח לה' אלהיך שור ושה. הרי ששה. והיה הכרוז עומד לפני כסאו של שלמה, כיון שהיה עולה מעלה הראשונה היה כורז (דברים טז, יט): לא תטה משפט, מעלה השניה היה כורז (דברים טז, יט): לא תכיר פנים, שלישית היה כורז (דברים טז, יט): ולא תקח שחד, רביעית (דברים טז, כא): לא תטע לך אשרה, חמישית (דברים טז, כב): לא תקים לך מצבה, ששית (דברים יז, א): לא תזבח לה' אלהיך.

אמר רבי חיא בר אבא סדר הדין כך הוא, התובע תובע, והנתבע משיב, והדין מכריע.

אמר רבי סימא וצריך הדין לשנות טענותיהם מפיו, ממי אתה למד משלמה, שנאמר (מלכים א ג, כג): ויאמר המלך זאת אמרת זה בני החי ובנך המת וזאת אמרת לא כי בנך המת ובני החי, אמר רבי יהודה ברבי אלעאי שמעתי שאם רוצה הדין להושיב האנטדיקון יושיב, ואי זה אסור שלא יהא אחד יושב ואחד עומד, דאמר רבי ישמעאל היה דין והיו שני בני אדם באים אצלו לדין אחד עשיר ואחד עני, יהא אומר לבש כשם שהוא לבוש או הלבישו כשם שאתה לבוש. (דברים א, יז): לא תכירו פנים, רבי אלעזר ורבי שמואל בר נחמן, רבי אלעזר אמר אם היית יודע שהדין עמו אל תסבר לו פנים שלא יהא אומר מתחלה היה רוצה לזכותו. ורבי שמואל בר נחמן אמר, אם תדע שאין הדין עמו הסבר לו פנים, שלא יהא אומר מתחלה היה רוצה לחיבני.

אמר רבי חנינא כתוב אחד אומר (דברים א, טז): ושפטתם צדק, וכתוב אחד אומר (דברים יג, טו): ודרשת וחקרת ושאלת היטב, והיאך הוא, אם ראית את הדין מרמה, חקרהו. ואם ראית את הדין יוצא לאמתו, צדקהו

דבר אחר, שפטים ושטרים, אמר רבי לוי למה הדבר דומה, למלך שהיו לו בנים הרבה והיה אוהב את הקטן יותר מכלן, והיה לו פרדס אחד והיה אוהבו יותר מכל מה שהיה לו, אמר המלך נותן אני את הפרדס הזה שאני אוהבו מכל מה שיש לי, לבני הקטן שאני אוהבו מכל בני. כך אמר הקדוש ברוך הוא מכל האמות שבראתי איני אוהב אלא לישראל, שנאמר (הושע יא, א): כי נער ישראל ואהבהו. מכל מה שבראתי איני אוהב אלא את הדין, שנאמר (ישעיה סא, ח): כי אני ה' אהב משפט. אמר הקדוש ברוך הוא נותן אני מה שאהבתי לעם שאני אוהב, הוי שפטים ושטרים. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בני, חייכם בזכות שאתם משמרים את הדין אני מתגבה, מנין, שנאמר (ישעיה ה, טז): ויגבה ה' צבאות במשפט, ועל ידי שאתם מגביהין אותי בדין אף אני עושה צדקה ומשרה קדשתי ביניכם, מנין, שנאמר (ישעיה ה, טז): והאל הקדוש נקדש בצדקה. ואם שמרתם את שניהם, הצדקה והדין, מיד אני גואל אתכם גאלה שלמה, מנין, שנאמר (ישעיה נו, א): כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות

כי תבא אל הארץ וגו' (דברים יז, יד), הלכה מלך ישראל שהיה לו עסק מהו שיהא מתר לו לדון לפני בית דין, כך שנו חכמים, מלך לא דן ולא דנין אותו, לא מעיד ולא מעידין אותו. למדונו רבותינו למה אין דנין אותו, אמר רבי ירמיה שכתוב בדוד המלך (תהלים יז, ב): מלפניך משפטי יצא, הוי אין בריה דן את המלך אלא הקדוש ברוך הוא. רבנן אמרי אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בני, כך חשבתי שתהיו חורין מן המלכות מנין, שנאמר (ירמיה ב, כד): פרא למד מדבר, כשם שהפרא גדל במדבר ואין אימת אדם עליו, כך חשבתי שלא תהא אימת מלכות עליכם, אבל אתם לא בקשתם כן, אלא (ירמיה ב, כד): באות נפשה שאפה רוח, ואין רוח אלא מלכיות, מנין, שנאמר (דניאל ז, ב): וארו ארבע רוחי שמיא מגיחן לימא רבא. אמר הקדוש ברוך הוא ואם תאמרו שאיני יודע שסופכם לעזבני, כבר הזהרתי על ידי משה ואמרתי לו הואיל וסופן לבקש להן מלך בשר ודם, מהן ימליכו עליהן, לא מלך נכרי, מנין, ממה שקרינו בענין (דברים יז, יד): ואמרת אשימה עלי מלך

זה שאמר הכתוב (איוב לד, ל): ממלך אדם חנף ממקשי עם. רבי יוחנן וריש לקיש, רבי יוחנן אמר אם ראית חנף ורשע מנהיג את הדור, נוח לו לדור לפרוח באויר ולא להשתמש בו, ואין הלשון הזה ממקשי עם אלא לפרח, כענין שנאמר (עמוס ג, ה): התפול צפור על פח הארץ ומוקש אין לה. ממלך אדם חנף וגו', רבנין אמרי כיון שעמדו מלכים על ישראל והתחילו משעבדין בהן, אמר הקדוש ברוך הוא לא אתם עזבתם אותי ובקשתם לכם מלכים, הוי אשימה עלי מלך, זה שאמר הכתוב (תהלים קמו, ג): אל תבטחו בנדיבים וגו'.

אמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי, כל מי שבוטח בהקדוש ברוך הוא, זוכה להיות כיוצא בו, מנין, שנאמר (ירמיה יז, ז): ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו, אבל כל מי שיבטח בעבודת כוכבים נתחיב להיות כיוצא בה, מנין, שנאמר (תהלים קטו, ח): כמוהם יהיו עשיהם. רבנן אמרי כל מי שנשען בבשר ודם עובר, אף פרוסטיא שלו עוברת, שנאמר (תהלים קמו, ג): בבן אדם שאין לו תשועה, מה כתיב אחריו: תצא רוחו ישב לאדמתו. אמר הקדוש ברוך הוא ויודעין שאין בשר ודם כלום, ומניחין כבודי ואומרין (שמואל א ח, ה): שימה לנו מלך, מה אתם מבקשין מלך, חייכם שסופכם להרגיש מה עתיד להגיע לכם מתחת מלככם, מנין, שנאמר (הושע ז, ז): כל מלכיהם נפלו אין קרא בהם אלי

דבר אחר, ואמרת אשימה עלי מלך, אמר רבי יהודה ברבי אלעאי על שלשה דברים נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, ואלו הן: למחות זכרו של עמלק, ולמנות להם מלך, ולבנות להם בית המקדש. ומנו להם מלך, ומחו זכרו של עמלק, ולמה לא בנו להם בית המקדש, שהיו ביניהם דילטורין. תדע לך דאמר רבי שמואל בר נחמן דורו של אחאב עובדי עבודת כוכבים היו והיו יוצאין למלחמה ונוצחין, ולמה כן, שלא היה ביניהן דילטורין, לפיכך היו יוצאין למלחמה ונוצחין, תדע לך כשבקשה איזבל להרג כל נביאי ה', מה עשה עבדיה הטמין אותן במערות, שנאמר (מלכים א יח, יג): ואחבא מנביאי ה' מאה איש חמשים חמשים איש במערה, ולא היה אדם שאמר לאחאב כך וכך עשה עבדיה, אבל דורו של שאול כלן היו דילטורין, תדע לך כשהיה שאול רודף אחר דוד היו הכל אומרים עליו לשון הרע לשאול, שנאמר (תהלים נב, ב): בבוא דואג האדמי וגו', (תהלים נד, ב): בבוא הזיפים ויאמרו לשאול, לפיכך היו נופלים במלחמה.

דבר אחר, אמר רב מונא, כל שאומר לשון הרע מסלק השכינה מלמטה למעלה, תדע לך מה דוד אומר (תהלים נז, ה): נפשי בתוך לבאם אשכבה להטים בני אדם שניהם חנית וחצים ולשונם חרב חדה, מה כתיב אחריו (תהלים נז, ו): רומה על השמים אלהים וגו', אמר דוד רבונו של עולם מה השכינה עושה למטה, סלק את השכינה לרקיע.

דבר אחר, אמר רבי שמואל בר נחמן למה נקרא שמו של לשון הרע לשון שלישי, שהוא הורג שלשה, שאמרו, והמקבלו, ושנאמר עליו. מנין, דואג שאמרו, ושאול שקבלו, ונוב עיר הכהנים שנאמר עליהן.

דבר אחר, אמר רבי שמואל בר נחמן שאלו לנחש ואמרו ליה למה אתה מצוי בין הגדרות, אמר להן שפרצתי גדרו של עולם. אמרו לו ולמה אתה מהלך בארץ ולשונך שותת בארץ, אמר להן שהוא גרם לי שאמרתי לשון הרע על בוראי, ומה היה הלשון הרע, אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי הנחש הראשון היה מסיח כבני אדם, כיון שלא היו אדם וחוה מבקשין לאכל מאותו אילן, התחיל לומר לשון הרע על בוראו, אמר להן מן האילן הזה אכל הבורא וברא את עולמו, וצוה אתכם שלא תאכלו ממנו ותבראו עולם אחר. ומה עשה לו הקדוש ברוך הוא, קצץ את רגליו, וכרת את לשונו, שלא יהא מסיח.

דבר אחר, שאלו לנחש אמרו לו מה אתה נהנה שאתה נושך. אמר להם עד שאתם שואלין אותי למה אין אתם שואלין לבעלי לשון הרע, שנאמר (קהלת י, יא): אם ישך הנחש בלוא לחש ואין יתרון לבעל הלשון, מה נהנה שאומר לשון הרע.

דבר אחר, אמרו לנחש למה אתה נושך באבר אחד וארסך מהלך בכל האיברים, אמר להן עד שאתם שואלין אותי למה אין אתם שואלין לבעלי הלשון, שעומד ברומי והורג בסוריא, עומד בסוריא והורג ברומי. ראה כמה קשה כחו של לשון הרע שנצטוו לבנות בית המקדש, ובשביל שהיה הדור בעלי לשון הרע לא נבנה בימיהם

דבר אחר, אשימה עלי מלך. רבנן אמרי, אמר הקדוש ברוך הוא בעולם הזה בקשתם מלכים ועמדו המלכים מישראל והפילו אתכם בחרב, שאול הפילם בהר הגלבע, מנין (שמואל א ד, יז): נס ישראל לפני פלשתים וגו'. דוד נתן מגפה, שנאמר (שמואל ב כד, טו): ויתן ה' דבר בישראל. אחאב עצר עליהן את הגשמים, שנאמר (מלכים א יז, א): אם יהיה השנים האלה טל ומטר וגו'. צדקיהו החריב את בית המקדש. כיון שראו ישראל מה הגיע מתחת ידי מלכיהם, התחילו צוחין הכל, אין אנו מבקשין מלך ישראל, למלכנו הראשון אנו מבקשין (ישעיה לג, כב): כי ה' שפטינו ה' מחקקנו ה' מלכנו הוא יושיענו. אמר להם הקדוש ברוך הוא חייכם, כך אני עושה, מנין, שנאמר (זכריה יד, ט): והיה ה' למלך על כל הארץ וגו'

כי תקרב אל עיר (דברים כ, י), הלכה אלו הן דברים שאמרו מפני דרכי שלום, כך שנו חכמים אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום, כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל, ראה כמה הוא כחו של שלום.

אמר רבי יוחנן מימיה לא ראתה חמה פגימתה של לבנה, למה כן, מפני דרכי שלום, שנאמר (איוב כה, ב): המשל ופחד עמו עשה שלום במרומיו.

אמר רבי לוי אין אחד מן המזלות הללו שהן מהלכין ברקיע, רואה מה שלפניו אלא של אחוריו, כאדם היורד מעל הסלם ופניו לאחוריו, כדי שיהא כל מזל ומזל אומר אני הוא הראשון, הוי עשה שלום במרומיו.

דבר אחר, עשה שלום במרומיו, אמר ריש לקיש מיכאל כלו שלג, וגבריאל כלו אש, ועומדין זה אצל זה ואינם מזיקים זה את זה. אמר בר קפרא ומה אם העליונים שאין בהם לא קנאה ולא שנאה ולא תחרות הן צריכין שלום, התחתונים שכלן שנאה ותחרות וקנאה על אחת כמה וכמה שהן צריכין שלום. רבנן אמרי תדע לך כמה גדול כחו של שלום אפלו המלחמה שאין אדם יורד לתוכה אלא בחרבות וברמחים, אמר הקדוש ברוך הוא כשתהיו הולכים לעשות מלחמה לא תהיו פותחין תחלה אלא בשלום, מנין, ממה שקרינו בענין כי תקרב אל עיר וגו'

דבר אחר, כי תקרב אל עיר, זה שאמר הכתוב (איוב כב, כח): ותגזר אמר ויקם לך וגו'. רבנן אמרי המקרא הזה מדבר בשעה שכעס הקדוש ברוך הוא על ישראל בעגל, אמר הקדוש ברוך הוא למשה (במדבר יד, יב): אכנו בדבר ואורשנו, מהו אכנו בדבר ואורשנו, אמר לו הקדוש ברוך הוא, מה הן סבורין שאני צריך חרבות ורמחים להרג אותן בהן, כשם שבראתי עולמי בדבר, שנאמר (תהלים לג, ו): בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם, כך אני עושה להן מוציא אני דבר מפי והורגן, הוי אכנו בדבר ואורשנו.

דבר אחר, מהו ואורשנו, אמר לו אני מוריש אותן לך ומעמיד אחרים ממך, מנין, שנאמר (במדבר יד, יב): ואעשה אתך לגוי גדול, כיון ששמע משה כך התחיל מבקש עליהן רחמים, ומה אמר משה באותה שעה (במדבר יד, יד): אשר עין בעין נראה אתה ה', מהו אשר עין בעין, אמר רב אחא בשם רבי שמעון בן לקיש אמר משה רבונו של עולם, הרי מדת הדין בכף מאזנים מעין, אתה אומר אכנו בדבר, ואני אומר (במדבר יד, יט): סלח נא. אמר לו הדבר מכרע נראה מי נוצח, אתה ה' או אני.

אמר רבי ברכיה אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך שלי בטלת ושלך קימת, מנין, שנאמר (במדבר יד, כ): ויאמר ה' סלחתי כדברך, הוי ותגזר אמר ויקם לך.

דבר אחר, ותגזר אמר, אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי כל מה שגזר משה הסכים הקדוש ברוך הוא עמו, כיצד לא אמר לו הקדוש ברוך הוא לשבר את הלוחות, הלך משה ושברן מעצמו, ומנין שהסכים הקדוש ברוך הוא עמו, דכתיב (שמות לד, א): אשר שברת, יישר כחך ששברת. הקדוש ברוך הוא אמר לו שילחם עם סיחון, שנאמר (דברים ב, כד): והתגר בו מלחמה, והוא לא עשה כן, אלא (דברים ב, כו): ואשלח מלאכים וגו', אמר לו הקדוש ברוך הוא כך אמרתי לך להלחם עמו, ואתה פתחת בשלום, חייך שאני מקים גזרתך, כל מלחמה שיהו הולכים לא יהו פותחים אלא בשלום, שנאמר: כי תקרב אל עיר וגו'

מי קים הפרשה הזאת, יהושע בן נון, אמר רבי שמואל בר נחמן מה עשה יהושע, היה פורש דאטגמא בכל מקום שהיה הולך לכבש, והיה כתוב בה מי שמבקש לילך ילך לו, ומי שמבקש לעשות שלום יעשה, ומי שיבקש לעשות מלחמה, יעשה, מה עשה הגרגשי, פנה והלך לו מלפניהן, ונתן לו הקדוש ברוך הוא ארץ יפה כארצו, זו אפריקי. הגבעונים שהשלימו, עשה להם יהושע שלום, אבל שלשים ואחד מלכים שבאו להלחם עמו, הפילם הקדוש ברוך הוא בידו, מנין, שנאמר (דברים ג, ג): ונכהו עד בלתי השאיר לו שריד

דבר אחר (דברים כ, י): וקראת אליה לשלום, ראה כמה הוא כחו של שלום, בוא וראה בשר ודם אם יש לו שונא הוא מבקש ומחזר מה לעשות לו, מהו עושה לו, הולך ומכבד לאדם גדול ממנו שיעשה לאותו שונא רעה, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אלא כל עובדי כוכבים מכעיסין אותו והן ישנים וכל הנפשות עולות אצלו, מנין, שנאמר (איוב יב, י): אשר בידו נפש כל חי, ובבקר הוא מחזיר לכל אחד ואחד נשמתו, מנין, שנאמר (ישעיה מב, ה): נתן נשמה לעם עליה.

דבר אחר, בשר ודם אם יעשה לחברו רעה, אינה זזה מלבו לעולם, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא היו ישראל במצרים והיו המצרים משעבדין אותם בטיט ובלבנים, לאחר כל הרעות שעשו לישראל חס הכתוב עליהן, ואמר (דברים כג, ח): לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו, אלא רדפו אחר השלום, שנאמר (תהלים לד, טו): בקש שלום ורדפהו.

דבר אחר, מהו בקש שלום ורדפהו, מעשה ברבי מאיר שהיה יושב ודורש וכו' הלכה אותה אשה לביתה, שהיה ליל שבת ומצאה הנר שלה שכבה, אמר לה בעלה היכן היית עד עכשו, אמרה לו שומעת הייתי לרבי מאיר דורש, והיה אותו האיש ליצן, אמר לה בכך וכך אין את נכנסת לביתי עד שתלכי ותרקי בפניו של רבי מאיר, יצאה לה מביתו. נגלה אליהו זכור לטוב על רבי מאיר, אמר לו הרי בשבילך יצאה האשה מביתה, הודיעו אליהו זכור לטוב היאך היה המעשה, מה עשה רבי מאיר, הלך וישב לו בבית המדרש הגדול, באתה אותה אשה להתפלל וראה אותה, ועשה עצמו מתפסק, אמר מי יודע ללחש לעין, אמרה לו אותה אשה אני באתי ללחש, רקקה בפניו. אמר לה, אמרי לבעלך הרי רקקתי בפניו של רבי מאיר, אמר לה לכי התרצי לבעלך. ראה כמה גדול הוא כחו של שלום.

דבר אחר, אמר רבי עקיבא תדע לך כמה גדול הוא כחו של שלום, שאמר הקדוש ברוך הוא בשעה שאדם מקנא לאשתו השם הקדוש הנכתב בקדשה ימחה על המים, כדי להטיל שלום בין סוטה לבעלה.

אמר ריש לקיש, גדול הוא השלום, שאמר הכתוב דברים של בדאי לתן שלום בין יוסף לאחיו, בשעה שמת אביהן היו מתיראין שלא ינקם להן, ומה אמרו לו (בראשית נ, טז יז): אביך צוה לפני מותו לאמר כה תאמרו ליוסף, ואין אנו מוצאים שצוה יעקב אבינו, אלא אמרו הכתובים דברי בדאי מפני דרכי שלום.

דבר אחר, חביב הוא השלום שנתנו הקדוש ברוך הוא לציון, שנאמר (תהלים קכב, ו): שאלו שלום ירושלים.

דבר אחר, חביב הוא השלום שנתנו הקדוש ברוך הוא בשמים, שנאמר (איוב כה, ב): עשה שלום במרומיו.

דבר אחר, חביב הוא השלום שנתנו הקדוש ברוך הוא לקרובים ולרחוקים, שנאמר (ישעיה נז, יט): שלום שלום לרחוק ולקרוב.

דבר אחר, חביב הוא השלום שלא נתנו הקדוש ברוך הוא לרשעים, שנאמר (ישעיה מח, כב): אין שלום אמר ה' לרשעים. דבר אחר, חביב הוא השלום שנתנו הקדוש ברוך הוא לפינחס בשכרו, שנאמר (במדבר כה, יב): הנני נתן לו את בריתי שלום.

דבר אחר, גדול השלום שאין הקדוש ברוך הוא מבשר את ירושלים שיהיו נגאלים אלא בשלום, שנאמר (ישעיה נב, ז): משמיע שלום וגו'.

דבר אחר, אמר רבי לוי חביב הוא השלום שכל חותמיהם של ברכות אינן אלא בשלום, קריאת שמע חותמת בשלום, פורס סכת שלום. התפלה חותמת בשלום. ברכת כהנים חותמת (במדבר ו, כו): וישם לך שלום.

דבר אחר, חביב הוא השלום שאין הקדוש ברוך הוא מנחם את ירושלים אלא בשלום, מנין, שנאמר (ישעיה סו, יב): הנני נוטה אליה כנהר שלום. אמר דוד מבקש הייתי לשמע מהו שיחתו של הקדוש ברוך הוא על ישראל, ושמעתי שהיה עסוק בשלומן, שנאמר (תהלים פה, ט): אשמעה מה ידבר האל ה' כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו וגו'.

אמר רבי שמעון בן חלפתא, ראה מה חביב השלום, כשבקש הקדוש ברוך הוא לברך את ישראל לא מצא כלי שהוא מחזיק כל הברכות לברכן בו אלא השלום, מנין, שנאמר (תהלים כט, יא): ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.