# פרשה ו

> מקור: https://rabenu.app/books/devarim-rabbah/parsha-6/

כי תצא. (דברים כב, ו): כי יקרא קן צפור לפניך. הלכה תינוק שנולד כשהוא מהול, מהו שיהא מתר למול אותו, כך שנו חכמים תינוק שנולד מהול צריך להטיף ממנו דם ברית מפני בריתו של אברהם, ומנין אתה למד מן התורה, שנאמר (בראשית יז, יג): המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך.

דבר אחר, המול ימול, אל תהי קורא בו אלא שתי מילות, מילה ופריעה. רבי לוי אמר המול ימול, מכאן למוהל צריך שיהא מהול, דכתיב המול ימול, אמר רבי יודן בן פזי מה כתיב בצפורה אשת משה (שמות ד, כו): אז אמרה חתן דמים וגו', למילה, אין כתיב כאן, אלא למולת, שתי מילות, מכאן למילה ומכאן לפריעה. ולמה התינוק נמול לשמונה ימים, שנתן הקדוש ברוך הוא רחמים עליו להמתין לו עד שיהא בו כחו, וכשם שרחמיו של הקדוש ברוך הוא על האדם כך רחמיו על הבהמה, מנין, שנאמר (ויקרא כב, כז): ומיום השמיני והלאה וגו', ולא עוד אלא שאמר הקדוש ברוך הוא (ויקרא כב, כח): אתו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד. וכשם שנתן הקדוש ברוך הוא רחמים על הבהמה, כך נתמלא רחמים על העופות, מנין, שנאמר: כי יקרא קן צפור לפניך

זה שאמר הכתוב (משלי ה, ו): ארח חיים פן תפלס נעו מעגלתיה לא תדע. מהו ארח חיים פן תפלס, אמר רבי אבא בר כהנא, אמר הקדוש ברוך הוא לא תהא יושב ומשקל במצוותיה של תורה, כענין שנאמר (ישעיה מ, יב): ושקל בפלס הרים, לא תהא אומר הואיל והמצוה הזו גדולה אני עושה אותה ששכרה מרבה, והואיל וזו מצוה קלה איני עושה אותה, מה עשה הקדוש ברוך הוא לא גלה לבריות מהו מתן שכרה של כל מצוה ומצוה, כדי שיעשו כל המצוות בתם, מנין, שנאמר: נעו מעגלתיה לא תדע. למה הדבר דומה למלך ששכר לו פועלים והכניס אותן לתוך פרדסו, סתם ולא גלה להן מהו שכרו של פרדס, שלא יניחו דבר ששכרו מועט וילכו ויעשו דבר ששכרו מרבה, בערב קרא לכל אחד ואחד אמר לו תחת איזה אילן עשית, אמר לו תחת זה, אמר לו פלפל הוא שכרו זהוב אחד, קרא לאחר אמר לו תחת איזה אילן עשית, אמר לו תחת זה, אמר לו שכרו חצי זהוב פרח לבן הוא. קרא לאחר אמר לו תחת איזה אילן עשית, אמר לו תחת זה, אמר לו זית הוא שכרו מאתים זוז. אמרו לו לא היית צריך להודיע אותנו איזה אילן שכרו מרבה כדי שנעשה תחתיו, אמר להם המלך, אלו הודעתי היאך היה כל פרדסי נעשה. כך לא גלה הקדוש ברוך הוא מתן שכרן של מצוות, חוץ משתי מצוות, החמורה שבחמורות והקלה שבקלות, כבוד אב ואם, חמורה שבחמורות, ומתן שכרה אריכות ימים, שנאמר (שמות כ, יב): כבד את אביך ואת אמך למען יארכון ימיך. והקלה, שלוח הקן, ומהו שכרה, אריכות ימים, שנאמר (דברים כב, ז): שלח תשלח את האם וגו' והארכת ימים, הוי כי יקרא קן צפור

זה שאמר הכתוב (משלי א, ט): כי לוית חן הם לראשך, רבנן אמרי נעשה דברי תורה חן לרשיותך, כיצד, אדם בן תורה בשעה שהוא מזקין הכל באין ומסבבין אותו ושואלין אותו דברי תורה.

דבר אחר, מהו כי לוית חן, אמר רבי פינחס בר חמא לכל מקום שתלך המצוות מלוות אותך, (דברים כב, ח): כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך. אם עשית לך דלת המצוות מלוות אותך, שנאמר (דברים ו, ט): וכתבתם על מזזות ביתך. אם לבשת כלים חדשים, המצוות מלוות אותך, שנאמר (דברים כב, יא): לא תלבש שעטנז. אם הלכת לגלח, המצוות מלוות אותך, שנאמר (ויקרא יט, כז): לא תקפו פאת ראשכם, ואם היה לך שדה והלכת לחרש בתוכה, המצוות מלוות אותך, שנאמר (דברים כב, י): לא תחרש בשור ובחמר יחדו. ואם זרעת אותה, המצוות מלוות אותך, שנאמר (דברים כב, ט): לא תזרע כרמך כלאים. ואם קצרת אותה, המצוות מלוות אותך, שנאמר (דברים כד, יט): כי תקצר קצירך בשדך ושכחת עמר בשדה, אמר הקדוש ברוך הוא אפלו לא היית עוסק בדבר אלא מהלך בדרך, המצוות מלוות אותך, מנין, שנאמר: כי יקרא קן צפור לפניך

דבר אחר, בן עזאי אומר מצוה גוררת מצוה ועברה גוררת עברה, כיצד, כתיב למעלה (דברים כא, י יא): כי תצא למלחמה וגו' וראית בשביה וגו', אמר הקדוש ברוך הוא אף על פי שהתרתי אותה לך, אמרתי לך (דברים כא, יב): וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה, כדי שלא תמצא חן בעיניך ותשלח אותה. ואם לא עשית כן, מה כתיב אחריו (דברים כא, יח): כי יהיה לאיש בן סורר ומורה, מתוך כך (דברים כא, כב): כי יהיה באיש חטא משפט מות, הוי עברה גוררת עברה. ומצוה גוררת מצוה מנין, תחלה כי יקרא קן צפור, מתוך כך (דברים כב, ח): כי תבנה בית חדש, מתוך כך (דברים כב, ט): לא תזרע כרמך כלאים, מתוך כך (דברים כב, י): לא תחרש בשור ובחמר יחדו, מתוך כך (דברים כב, יב): גדלים תעשה לך, הרי מצוה גוררת מצוה

דבר אחר (דברים כב, ז): שלח תשלח, אמר רבי אלעזר לא היה צריך לומר כן, אלא אמר הקדוש ברוך הוא הואיל ונתעסק בכבודו של עולם ובתקונו של עולם, כדי שתנצל.

דבר אחר, אמר רבי חיא ומה אם צפור שאין לה לא זכות אבות, ולא בריתות, ולא שבועות, בניה מכפרים עליה, בני אברהם יצחק ויעקב שיש להם זכות אבות, על אחת כמה וכמה שאם סרח אחד מהם שהוא מכפר עליהם לעתיד לבוא

דבר אחר, שלח תשלח, אמר רבי ברכיה, יש מזיק שקושט כחץ וטס כעוף, מנין, שנאמר (תהלים צא, ה): לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף יומם, אמר הקדוש ברוך הוא אם קימת מצות שלוח הקן, אני מצילך מאותן.

דבר אחר, יש מצוות שמתן שכרה עשר, ויש מצוות שמתן שכרה כבוד, ומה מתן שכרה של מצוה זו, שאם אין לך בנים אני נותן לך בנים, מנין, שנאמר: שלח תשלח את האם, ומה שכר אתה נוטל (דברים כב, ז): ואת הבנים תקח לך

דבר אחר, שלח תשלח, רבנן אמרי למה שני פעמים, שאם ארעה לך המצוה הזאת פעם שניה לא תאמר כבר יצאתי ידי חובתי אלא כל זמן שתארע לידך אתה צריך לקים אותה.

דבר אחר, שלח תשלח, רבנן אמרי אם שלחת מצות הקן, את זוכה לשלח עבד עברי, מנין שנאמר (דברים טו, יג): וכי תשלחנו חפשי מעמך.

דבר אחר, מהו שלח תשלח את האם, אם קימת מצוה זו, את ממהר לבוא מלך המשיח, שכתוב בו שלוח, מנין, שנאמר (ישעיה לב, כ): משלחי רגל השור והחמור.

דבר אחר, אמר רבי תנחומא, אם קימת המצוה הזאת אתה ממהר את אליהו הנביא זכור לטוב שיבוא, שכתוב בו שלוח, שנאמר (מלאכי ג, כג): הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא, והוא יבוא וינחם אתכם, מנין, שנאמר (מלאכי ג, כד): והשיב לב אבות על בנים

זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים (דברים כד, ט), הלכה, אדם שיש בו נגע והיה הכהן קרובו מהו שיהא מתר לו לראותו, כך שנו חכמים כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו. רבי מאיר אומר אף לא נגעי קרוביו. ועל ידי מה הנגעים באים, על ידי עין הרע, אמר רבי יצחק בנהג שבעולם אדם אומר לחברו השאילני קרדומך שאבקע בו העץ הזה, והוא אומר לו אין לי, מעין רעה. כך הוא אומר בחייך השאילני הכברה שלך, ויש לו והוא אומר אין לי, מעין רעה. מיד בא הנגע על ביתו תחלה, מנין, שנאמר (ויקרא יד, לז): וראה את הנגע והנה הנגע בקירות, ומה היו עושין לו, מפנין כל מה שהיה לו בתוך ביתו, מנין, שנאמר (ויקרא יד, לו): וצוה הכהן ופנו את הבית, כיון שהיה מוציא כל מה שהיה לו בתוך ביתו, קרדמותיו וכברותיו, היו אומרים ראיתם עין רעה שהיה בידו, מה שהיה לו לא היה רוצה להשאיל, מי גרם לו להפנות, על ידי שהיתה בו עין רעה.

דבר אחר, אמר רבי חנינא, אין הנגעים באים אלא על לשון הרע, ורבנן אמרי תדע לך שהנגעים באים על לשון הרע, הרי מרים הצדקת על ידי שדברה לשון הרע במשה אחיה קרבו בה הנגעים, מנין, שנאמר (דברים כד, ט): זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים

זה שאמר הכתוב (תהלים נ, כ): תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דפי, אמר רבי יוחנן אם הרגלת לשונך לדבר באחיך שאינו בן אמתך, סוף בבן אמתך תתן דפי. רבי יהודה בן לוי אמר אם הרגלת לשונך לדבר באחיך שמאביך ולא מאמך, סופך בבן אמך תתן דפי, שכל מי שמגס את לבו לדבר בגדול ממנו גורם לעצמו שיקרבו בו את הנגעים, ואם אין אתה מאמין הרי מרים הצדקת סימן לכל בעלי לשון הרע, הוי זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים

זה שאמר הכתוב (קהלת ה, ה): אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, רבנן אמרי המקרא הזה מדבר בבעלי לשון הרע, כיצד, אל תתן את פיך, מהו כן, כיון שהפה אומר לשון הרע הוא חוטא על הגוף שגורם לו ללקות, הרי לחטיא את בשרך, שהפה חוטא על הבשר, מהו (קהלת ה, ה): ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא, שלא תאמר הריני הולך ואומר לשון הרע ואין בריה יודעת, אמר לו הקדוש ברוך הוא הוי יודע שאני שולח מלאך והוא עומד אצלך וכותב כל מה שאתה מדבר על חברך, מנין, שנאמר (קהלת י, כ): גם במדעך מלך אל תקלל, למה (קהלת י, כ): כי עוף השמים יוליך את הקול. ומהו (קהלת י, כ): ובעל הכנפים יגיד דבר, אלו המלאכים שכתוב בהם (ישעיה ו, ב): שש כנפים שש כנפים לאחד, (קהלת ה, ה): למה יקצף האלהים על קולך, על אותו הקול שיצא מפיך. (קהלת ה, ה): וחבל את מעשה ידיך, שאותו האיש לוקה בנגעים, ואם אין אתה מאמין הרי מרים על ידי שאמרה לשון הרע על משה אחיה, לקתה. הוי זכור את אשר עשה וגו', ומתוך כך לקתה

אמר רבי יצחק למה הדבר דומה, לעכינא שהיה יושב על פרשת דרכים ונושכת לעוברים ולשבים, בא הדרבון וישב לו כנגדה, בא החבר וראה אותן, אמר, זו עכינא כך היא דרכה לשוך, על זה אני תמה שבא ונדבק לה. כך היה משה אומר מרים שדברה כך היא דרכן של נשים דברניות הן, אהרן הצדיק אף הוא היה צריך לדבר בי, אמר משה (במדבר יב, א): ותדבר מרים, שמא (במדבר יב, א): ואהרן, כיון שידע משה שאף אהרן דבר, התחיל צווח (תהלים מא, י): גם איש שלומי אשר בטחתי בו אוכל לחמי הגדיל עלי עקב, מהו גם איש שלומי, זה אהרן שמשים שלום עלי, שנאמר (במדבר ו, כו): וישם לך שלום, אשר בטחתי בו, בשעה שעצר את מלאך המות, מנין, שנאמר (במדבר יז, טו): וישב אהרן אל משה אל פתח אהל מועד והמגפה נעצרה. אוכל לחמי, אלו כ''ד מתנות כהנה שאוכל מישראל, ואחר כל השבח הזה הגדיל עלי עקב. ותדבר מרים ואהרן במשה, רבי לוי אמר ארבע מדות בנשים, ואלו הן: גרגרניות, וצותניות, וקנאניות, ועצלניות. גרגרניות מנין, מן חוה, דכתיב (בראשית ג, ו): ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וגו'. צותניות מנין, דכתיב (בראשית יח, י): ושרה שמעת פתח האהל, שהיתה מציתה על המלאך. קנאניות מנין, שנאמר (בראשית ל, א): ותקנא רחל באחתה, עצלניות מנין, דכתיב (בראשית יח, ו): מהרי שלש סאים קמח סלת. רבנן אמרי עוד שתים, איסטסוניות ופטטות. איסטסוניות מנין, (בראשית טז, ה): ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך. ופטטות מנין, דכתיב: ותדבר מרים, דבר אחר, ותדבר מרים, אמר רבי יהושע דסכנין כשבא הקדוש ברוך הוא לבראות את חוה מן אדם, היה מתבונן מהיכן לבראות אותה, שנאמר (בראשית ב, כב): ויבן ה' אלהים את הצלע וגו', אמר הקדוש ברוך הוא לא אברא אותה מן העין שלא תהא עינה רמה, ולא מן האזן שלא תהא צותנית, ולא מן הפה שלא תהא דברנית, ולא מן היד שלא תהא גונבת, ולא מן הרגל שלא תהא פרדניתא, מהיכן אברא אותה מן אבר הצנוע שיש בו, מן הירך, ואף על פי כן לא הועיל כלום, וכל מה שנתכון הקדוש ברוך הוא שלא יהא בה כלהון הן בכשרות [שבהן]. אמר הקדוש ברוך הוא לא אברא אותה מן העין שלא תהא עינה רמה, חוה כתיב בה (בראשית ג, ו): ותרא האשה וגו', לא אברא אותה מן האזן שלא תהא צותנית (בראשית יח, י): ושרה שמעת וגו', לא אברא אותה מן היד שלא תהא גונבת (בראשית לא, יט): ותגנב רחל את התרפים, לא אברא אותה מן הרגל שלא תהא פרדנית, ולאה כתיב בה (בראשית ל, טז): ותצא לאה לקראתו וגו', לא אברא אותה מן הפה שלא תהא דברנית, ומרים הצדקת כתיב בה: ותדבר מרים, וראה מה הגיע לה זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים

דבר אחר, זכור, רבנן אמרי למה הדבר דומה למלך שעלה מן המלחמה, קלסה אותו מטרונה, אמר המלך תיקרי אמן של סנקליטור, לאחר ימים התחילה לערב אוננא של מלך, אמר המלך כך עשית, תטרד למטלון. כך בשעה שעשה הקדוש ברוך הוא מלחמת הים, אמרה מרים שירה ונקראת נביאה, שנאמר (שמות טו, כ): ותקח מרים הנביאה, כיון שאמרה לשון הרע על אחיה, אמר הקדוש ברוך הוא תטרד למטלון, שנאמר (במדבר יב, טו): ותסגר מרים

דבר אחר, זכור, כיון שראה משה מה הגיע לאחותו, התחיל צווח ומתפלל עליה בכל לבו ונפשו (במדבר יב, יג): אל נא רפא נא לה. רבנן אמרי אמר משה רבונו של עולם כבר עשית אותי רופא, אם אתה מרפא אותה הרי מוטב, ואם לאו מרפא אני אותה.

דבר אחר, מהו אל נא, אמר רבי אבא בר כהנא למה הדבר דומה לתלמידו של רופא שעלת מלכיא לראותו, והביא אותה אצל רבו, אמר אותו תלמיד לרבו, מרי, כבר למדת אותי כל סדרן של רפואות, אם אתה מרפא אותה הרי יפה, ואם לאו הריני מרפא אותה. כך אמר משה רבונו של עולם כבר למדת אותי כל סדרן של נגעים, אם אתה מרפא אותה הרי יפה, ואם לאו הרי אני מרפא אותה.

דבר אחר, (במדבר יב, יג): ויצעק משה אל ה' וגו', משל למה הדבר דומה לגבור שהיה הקולר בצוארו, נפנה מאותו הקולר, לאחר ימים ראה הקולר נתון בצוארו של אחר, התחיל צווח, אמרו לו מה לך צווח, אמר להן אי אתם יודעים, אני יודע באיזה צער הוא נתון, כך היה הקולר בצוארי, ואני יודע באיזה צער הוא נתון. כך היה משה צווח, אמר לו הקדוש ברוך הוא מה לך צווח, אמר לפניו רבונו של עולם אני יודע באיזה צער היא נתונה, שאני זכור השלשלת שהיתה ידי לתוכה, מנין, שנאמר (שמות ד, ו): והנה ידו מצרעת כשלג, כיון שנתפלל משה עליה רפא אותה הקדוש ברוך הוא, מנין, שנאמר (במדבר יב, טו): והעם לא נסע עד האסף מרים, לפיכך היו זכורין מה הגיע למרים מתחת ידי לשון הרע

דבר אחר, אמר רב אסי, אין אדם אומר לשון הרע עד שכופר בהקדוש ברוך הוא, שנאמר (תהלים יב, ה): אשר אמרו ללשננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו.

אמר רבי שמעון ומה אם מרים הצדקת שלא נתכונה לומר לשון הרע אלא דברה בשביל פריה ורביה, כך הגיע אותה, הרשעים שמתכונים לומר לשון הרע על חבריהן לחתוך את חייהם, על אחת כמה וכמה שיחתך הקדוש ברוך הוא את לשונם, שנאמר (תהלים יב, ד): יכרת ה' כל שפתי חלקות וגו'. אמר הקדוש ברוך הוא בעולם הזה על ידי שהיו ביניכם בעלי לשון הרע סלקתי את שכינתי מביניכם, שנאמר (תהלים נז, ו): רומה על השמים אלהים, אבל לעתיד לבוא שאני עוקר יצר הרע מביניכם, שנאמר (יחזקאל לו, כו): והסרתי את לב האבן מבשרכם, אני מחזיר שכינתי ביניכם, מנין, שנאמר (יואל ג, א): והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר וגו', ומתוך שאני משרה שכינתי עליכם, כלכם זוכין לתורה ויושבין בשלום בעולם, שנאמר (ישעיה נד, יג): וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך.