# פרשה ז

> מקור: https://rabenu.app/books/devarim-rabbah/parsha-7/

הלכה אדם מישראל שהיה עובר לפני התבה מהו שיהא מתר לו לענות אמן אחר הכהנים, כך שנו חכמים העובר לפני התבה לא יענה אמן אחר הכהנים מפני הטרוף, ולמדונו רבותינו ואם היה יכול לענות שלא תטרף דעתו, יענה, למה מפני שאין גדול לפני הקדוש ברוך הוא יותר מאמן שישראל עונין.

אמר רבי יהודה בר סימון אמן הזה יש בו שלשה אספליאות: שבועה, וקבלה, ואמנה. שבועה מנין, שנאמר (במדבר ה, כא כב): והשביע הכהן וגו' ואמרה האשה אמן אמן. קבלה מנין, שנאמר (דברים כז, טז כו): ואמר כל העם אמן. אמנה מנין, שנאמר (מלכים א א, לו): ויען בניהו בן יהוידע את המלך ויאמר אמן כן יאמר ה'.

דבר אחר, אמר רבי יודן כל מי שעונה אמן בעולם הזה זוכה לענות אמן לעתיד לבוא.

דבר אחר, אמר רבי יהושע בן לוי כל מי שנכנס לבתי כנסיות ולבתי מדרשות בעולם הזה, זוכה לכנס לבתי כנסיות ולבתי מדרשות לעתיד לבוא, מנין, שנאמר (תהלים פד, ה): אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה.

דבר אחר, אמר רבי יודן כל מי ששומע בקול של תורה בעולם הזה, זוכה לשמע באותו קול שכתוב בו (ירמיה לג, יא): קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה וגו'. אמר להם משה לישראל הואיל וכל מי ששומע לדברי תורה כך הוא מתרומם בשני עולמות, הוו זהירים לשמע דברי תורה, מנין, ממה שכתוב בענין (דברים כח, א): והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך

זה שאמר הכתוב (משלי ח, לד): אשרי אדם שמע לי, מהו אשרי אדם שמע לי, אמר הקדוש ברוך הוא אשריו לאדם בשעה ששמועותיו לי. מהו (משלי ח, לד): לשקד על דלתתי, אמר הקדוש ברוך הוא אם הלכת להתפלל בתוך בית הכנסת אל תעמד על הפתח החיצון להתפלל שם, אלא הוי מתכון להכנס דלת לפנים מדלת, לשקד על דלתי, אין כתיב, אלא על דלתתי, שתי דלתות, ולמה כן, שהקדוש ברוך הוא מונה פסיעותיך ונותן לך שכר. ומהו (משלי ח, לד): לשמר מזוזת פתחי.

אמר רבי יהודה בר סימא, וכי יש מזוזה בבתי כנסיות, אלא מה המזוזה הזו אינה זזה מהפתח, כך לא תהא זז מבתי כנסיות ומבתי מדרשות, אמר הקדוש ברוך הוא אם תעשה כן דע שאתה מקבל פני שכינה, מה כתיב אחריו (משלי ח, לה): כי מצאי מצא חיים, אמר הקדוש ברוך הוא מי הוא זה שבא לבית הכנסת ולא מצא את כבודי שם.

אמר רבי איבו ולא עוד אלא שאתה עומד בבית הכנסת והקדוש ברוך הוא עומד עליך, מנין, שנאמר (תהלים פב, א): אלהים נצב בעדת אל, אמר הקדוש ברוך הוא ולא דיך שאת מקבל פני השכינה בבית הכנסת, אלא שאתה יוצא משם טעון ברכות, מנין, שנאמר (משלי ח, לה): כי מצאי מצא חיים ויפק רצון מה', הוי והיה אם שמוע תשמע וגו'

זהו שאמר הכתוב (שיר השירים א, ג): לריח שמניך טובים, רבנן אמרי בחמשה דברים נמשלה התורה, במים, וביין, ובדבש, ובחלב, ובשמן. במים מנין (ישעיה נה, א): הוי כל צמא לכו למים. ביין מנין, שנאמר (משלי ט, ה): ושתו ביין מסכתי. בדבש ובחלב מנין (שיר השירים ד, יא): דבש וחלב תחת לשונך. שמן מנין, שנאמר (שיר השירים א, ג): שמן תורק שמך, מה השמן הזה תחלתו מר וסופו מתוק, כך הן דברי תורה, אדם מצטער בהן בתחלה ועושה בהן אחרית טובה, שנאמר (איוב ח, ז): והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד.

דבר אחר, מה השמן הזה חיים לעולם אף דברי תורה חיים לעולם, מה השמן הזה אורה לעולם אף דברי תורה אורה לעולם.

דבר אחר, מה השמן הזה אין יכול להתערב במשקין אחרים, אף ישראל אין יכולין להתערב בעובדי כוכבים, מנין, שנאמר (ויקרא כ, כו): ואבדל אתכם מן העמים להיות לי.

דבר אחר מה השמן הזה אפלו אתה נותן אותו בכמה משקין הוא נעשה עליון על כלם, כך הן ישראל עליונים על כל עובדי כוכבים, כמו שכתוב (דברים כח, א): ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ.

דבר אחר, והיה אם שמוע, אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר הקדוש ברוך הוא אם שמעת למצוותי אף אני שומע תפלתך.

דבר אחר, אמר רבי יהושע אמר רב נחמן, כל מי שבא לבית הכנסת ושומע דברי תורה, זוכה לישב בין החכמים לעתיד לבוא, שנאמר (משלי טו, לא): אזן שמעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין

לשמר לעשות את כל מצותיו (דברים כח, א), אמר רבי שמעון בן חלפתא כל מי שלמד דברי תורה ואינו מקים, ענשו חמור ממי שלא למד כל עקר, למה הדבר דומה למלך שהיה לו פרדס הכניס לתוכו שני אריסים, אחד היה נוטע אילנות ומקצצן, ואחד לא היה נוטע כל עקר ולא מקצצן, על מי המלך כועס לא על אותו שהיה נוטע ומקצצן, כך כל מי שלמד דברי תורה ואינו מקים אותה ענשו חמור ממי שלא למד כל עקר, מנין, שנאמר (ישעיה כו, י): יחן רשע בל למד צדק, אבל אם למד ולא קים אינו נחנן, הוי לשמר לעשות את כל מצותיו

ברוך אתה בעיר (דברים כח, ג), אמר רבי יצחק בעיר, בשכר המצוות שאתה עושה בעיר, חלה, וציצית, וסכה, ונר שבת. (דברים, כח, ג): וברוך אתה בשדה, בשכר מצוות שאתה עושה בשדה, לקט, שכחה, ופאה. רבנן אמרי שתהא ברוך בעיר על ידי שנתברכת מן השדה, שנתנה הארץ את פרותיה. (דברים כח, ה): ברוך אתה בבאך.

אמר רבי יהודה בר סימון, המקרא הזה מדבר במשה, בבאך, זה משה, בביאתו לעולם קרב רחוקים, זו בתיה בת פרעה. (דברים כח, ה): וברוך אתה בצאתך, זה משה, ביציאתו מן העולם קרב רחוקים, זה ראובן, מנין, שנאמר (דברים לג, ו): יחי ראובן ואל ימת.

דבר אחר, ברוך אתה בבאך, בפרקמטיא שלך, וברוך אתה בצאתך, בפרקמטיא שלך, ודוד מפרשה (תהלים קכא, ח): ה' ישמר צאתך ובואך.

דבר אחר, ברוך אתה בבאך, בביאתך לעולם, וברוך אתה בצאתך, ביציאתך מן העולם.

אמר רבי ברכיה, כתיב (קהלת ג, ב): עת ללדת ועת למות, וכי אין אנו יודעין שעת הוא שאדם נולד ועת הוא שאדם מת, אלא אשרי אדם שעת מיתתו כעת לדתו, מה בשעת לדתו נקי, אף בשעת מיתתו נקי, הוי ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך

יפתח ה' לך את אוצרו הטוב (דברים כח, יב), מהו יפתח, אמר רבי יונתן שלשה מפתחות בידו של הקדוש ברוך הוא, ואין בריה שולטת עליהן לא מלאך ולא שרף, ואלו הן: מפתח של תחית המתים, ומפתח של עקרות, ומפתח של גשמים. מפתח של תחית המתים מנין, שנאמר (יחזקאל לז, יג): וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם. מפתח של עקרות, שנאמר (בראשית כט, לא): ויפתח את רחמה. ומפתח של גשמים, שנאמר (דברים כח, יב): יפתח ה' לך את אוצרו הטוב.

דבר אחר, יפתח ה' לך, רבנן אמרי גדולה ירידת גשמים שהיא שקולה כתחית המתים, מנין, שנאמר (הושע ו, ג): ויבוא כגשם לנו כמלקוש יורה ארץ. מה כתיב אחריו (הושע ו, ב): יחינו מימים, לפיכך קבעוה בתחית המתים שהיא שקולה כנגדה.

דבר אחר, יפתח ה' לך, אמר רבי אליעזר בן יעקב בשעה שהגשמים יורדין אף משא ומתן מתברך, שנאמר (דברים כח, יב): לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידך. רבנן אמרי אף הדגים מתברכים. אמרו רבותינו, מעשה שתפשו דג אחד בעכו עד שלא ירדה הרביעה, והיו שמין אותו שלש מאות ליטרין, ולא מצאו בו אלא מאתים, אמר להן זקן אחד אלו ירדה הרביעה היו מוצאין בו יותר. משירדה הרביעה תפשו דג אחד והיו שמין אותו מאתים ליטרין, ומצאו בו שלש מאות, הרי אף הדגים מתברכים.

דבר אחר, יפתח ה' לך, ראה כמה גדול ירידת גשמים, רב יהודה בר יחזקאל בשעה שהיה רואה את הגשמים יורדים היה מברך יתפאר ויתגדל ויתברך שמו של מי שאמר והיה העולם, שהוא ממנה אלף אלפים ורבי רבבות של מלאכים על כל טפה וטפה שיורדת, למה, מכאן ועד הרקיע מהלך חמש מאות שנה, והגשמים יורדין ואין טפה מתערבת בחברתה.

דבר אחר, גדולה היא ירידת גשמים ששקולה כתחית המתים, כיצד, בזו כתיב פתיחה, ובזו כתיב פתיחה, בזו כתיב יד, ובזו כתיב יד, בזו כתיב שירה, ובזו כתיב שירה, בתחית המתים כתיב (יחזקאל לז, יג): בפתחי את קברותיכם, ובירידת גשמים כתיב: יפתח ה' לך. בתחית המתים כתיב (יחזקאל לז, א): היתה עלי יד ה', ובירידת גשמים כתיב (תהלים קמה, טז): פותח את ידך. בתחית המתים כתיב (ישעיה מב, יא): ירנו ישבי סלע, ובירידת גשמים כתיב (תהלים סה, יד): יתרועעו אף ישירו

דבר אחר, יפתח ה' לך, רבנן אמרי אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בני כל הטובות שבאות בעולם בזכותכם הן באות, כיצד, הטל אינו יורד אלא בזכותכם, מנין, שנאמר (בראשית כז, כח): ויתן לך האלהים מטל השמים. המטר אינו יורד אלא בזכותכם, מנין, שנאמר: יפתח ה' לך את אוצרו הטוב. אף השלום אינו בא לעולם אלא בזכותכם, מנין, שנאמר (במדבר ו, כו): וישם לך שלום, בזכותך. מעשה בעובד כוכבים אחד ששאל את רבן יוחנן בן זכאי, אמר לו אנו יש לנו מועדות, אתם יש לכם מועדות, אנו יש לנו קלנדה, סטרגלים וקרטיסים, ואתם יש לכם פסח, עצרת וסכות, איזה יום שאנו ואתם שמחים, אמר לו רבן יוחנן בן זכאי זה יום ירידת גשמים, מנין, שנאמר (תהלים סה, יד): לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו, מה כתיב אחריו (תהלים סו, א): מזמור הריעו לאלהים כל הארץ

ויקרא משה אל כל ישראל (דברים כט, א), הלכה, אדם מישראל שעמד לקרות בתורה מהו שיהא מתר לו לקרות פחות משלשה פסוקים, כך שנו חכמים הקורא בתורה לא יפחת משלשה פסוקים. למדונו רבותינו למה התקינו שלא יפחת משלשה פסוקים, כנגד אברהם יצחק ויעקב.

דבר אחר, כנגד משה אהרן ומרים, שנתנה תורה על ידיהן.

אמר רבי הושעיא ראה הפחות בימי משה מה שלא ראה יחזקאל גדול בנביאים, בני אדם שדברה עמהם שכינה פנים בפנים, שנאמר (דברים ה, ד): פנים בפנים דבר ה' עמכם וגו'.

אמר רבי שמעון בן יוחאי, מנין אתה אומר אלו היו ישראל חסרים אפלו אדם אחד לא היתה השכינה נגלית עליהן, דכתיב (שמות יט, יא): כי ביום השלשי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני, מעשה ברבי שהיה דורש בבית המדרש הגדול, וכשהיה מבקש לכנס לדרש היה אומר ראו אם נתכנסו כל הקהל, ומהיכן אתה למד ממתן תורה, מנין, שנאמר (דברים ד, י): באמר ה' אלי הקהל לי את העם ואשמעם את דברי.

דבר אחר, רבנן אמרי את מוצא כשנתן הקדוש ברוך הוא למשה את התורה בקריאה נתנה לו, מנין, שנאמר (שמות יט, כ): ויקרא ה' למשה אל ראש ההר ויעל משה, אף משה רבנו כשבא לשנות את התורה לישראל אמר להם כשם שקבלתי את התורה בקריאה כך אני מוסר לבניו בקריה, מנין, ממה שכתוב בענין (דברים כט, א): ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם

זה שאמר הכתוב (משלי ב, א): בני אם תקח אמרי ומצותי תצפן אתך, מהו אם תקח אמרי, אמר רב הונא בשם רב אחא, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בני, לא תהא תורתי עליכם כאדם שיש לו בת בוגרת והוא מבקש לכנס אותה אצל מי שמוצא. מהו אם תקח אמרי, אם יהא לכם זכות אתם מקבלים את תורתי, שמלאכי השרת נתאוו לה ולא נתתי אותה להם, מנין, שנאמר (תהלים סח, יג): מלכי צבאות ידדון ידון, ומה הוא אומר (תהלים סח, יג): ונות בית תחלק שלל, אמרו לפניו רבונו של עולם הניה שיש לך בעליונים אתה מחלק אותה לתחתונים, הוי אם תקח אמרי, אם יהא לך זכות. ומהו מצותי תצפן אתך, אמר רבי אבא בר כהנא, אמר הקדוש ברוך הוא אתם צופנים לי תורה ומצוות בעולם הזה, ואני צופן לכם שכר טוב לעולם הבא, שנאמר (תהלים לא, כ): מה רב טובך אשר צפנת ליראיך.

דבר אחר, אם תקח אמרי.

אמר רבי יהודה בר שלום, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל אימתי אתם נקראים בני, כשתקחו אמרי, למה הדבר דומה למלך שאמר לו בנו סימני בתוך המדינה שאני בנך, אמר לו אביו מבקש אתה שידעו הכל שאתה בני, לבוש פורפירא שלי ותן עטרה שלי בראשך וידעו הכל שאתה בני. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל מבקשים אתם שתהיו מסימין שאתם בני, עסקו בתורה ובמצוות והכל רואים שאתם בני, הדא אימתי אתם בני משתקחו אמרי.

אמר רבי כשהיו ישראל במדבר היה מהלך עמוד הענן לפניהם והיה עשן המערכה ועשן הקטרת עולה, והיו שני זקוקין של אש יוצאין מבין שני בדי הארון והיו שורפים לפניהם את הנחשים ואת העקרבים, והיו אמות העולם רואים אותם והיו אומרים אלוהות הן אלו, כל תשמישן אינו אלא באש, אמר להם משה וכל השבח הזה שעשה לכם הקדוש ברוך הוא על ידי שקבלתם תורתו בסיני, הוי (דברים כט, א): ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם וגו', אמר להם היו יודעים כל נסים שעשה לכם הקדוש ברוך הוא ראיתם בעיניכם, במצרים עשה לכם ועיניכם רואות, מנין, שנאמר (דברים כט, ב): המסות הגדלת אשר ראו עיניך, מהו המסות, המכות ממסות גופיהן של מצרים, מהו (דברים כט, ב): האתת, רבנן אמרי שהיו נרשמות על גופיהן דם צפרדעים וכנים, מהו והמפתים, שהיו המכות מפתות אותן כיצד, לשלשים יום היתה באה המכה והיתה עושה שבעה ימים והלכה לה, והיו נרוחין עשרים ושלשה ימים בין מכה למכה ולא היו חוזרין בהן, הוי שהיו מפתות אותן

ולא נתן ה' לכם לב לדעת (דברים כט, ג), מהו ולא נתן ה' לכם לב לדעת, אמר רבי יצחק בשעה שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו (שמות כד, ז): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, אמר הקדוש ברוך הוא (דברים ה, כו): מי יתן והיה לבבם זה להם וגו', שמעו ישראל ושתקו, אמר רבי יהודה בן לוי למה הדבר דומה לחבר אחד קשה שראה עכנא אחת קשה, אמר מי יוכל לחבר את זו, אמרו לו ולא את החבר, הכל ממך. כך כיון שאמר הקדוש ברוך הוא מי יתן והיה לבבם זה להם, היה להן לומר רבונו של עולם אתה תן, לפיכך אמר משה ולא נתן ה' לכם לב לדעת.

דבר אחר, מי יתן, אמר רבי מאיר מי גדול הגנב או הנגנב, הוי אומר הנגנב גדול שהוא יודע שהוא נגנב ושותק, כך כתיב (תהלים עח, לו לז): ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו, כביכול, והוא אומר מי יתן והיה לבבם זה להם.

דבר אחר, ולא נתן ה' לכם לב לדעת.

אמר רבי שמואל בר נחמני בשביל עצמו אמר להם משה את הדבר הזה, כיצד, שני דברים גזר הקדוש ברוך הוא, אחד על ישראל, ואחד על משה, אחד על ישראל בשעה שעשו אותו מעשה, מנין, שנאמר (דברים ט, יד): הרף ממני ואשמידם. ואחד על משה, בשעה שבקש משה לכנס לארץ ישראל, אמר לו הקדוש ברוך הוא (דברים ג, כז): לא תעבר את הירדן הזה, ומשה בקש מן הקדוש ברוך הוא לבטל את שתיהן, אמר לפניו רבונו של עולם (במדבר יד, יט): סלח נא לעון העם הזה כגדל חסדך, ובטלה של הקדוש ברוך הוא ונתקימה של משה, מנין, שנאמר (במדבר יד, כ): סלחתי כדברך. כיון שבא לכנס לארץ ישראל, התחיל אומר (דברים ג, כה): אעברה נא ואראה את הארץ הטובה. אמר לו הקדוש ברוך הוא, משה, כבר בטלת את שלי וקימתי את שלך, אני אמרתי ואשמידם, ואת אמרת סלח נא, ונתקים שלך, ואף עכשו מבקש אני לקים את שלי ולבטל את שלך, אמר לו הקדוש ברוך הוא, משה, אין אתה יודע מה לעשות, אתה רוצה לאחז את החבל בשני ראשין. אמר לו, אם אעברה נא אתה מבקש לקים, בטל סלח נא, ואם סלח נא אתה מבקש לקים, בטל אעברה נא.

אמר רבי יהושע בן לוי כיון ששמע משה רבינו כך, אמר לפניו רבונו של עולם ימות משה ומאה כיוצא בו ולא תנזק צפרנו של אחד מהם.

אמר רבי שמואל בר יצחק, כיון שנטה משה למות ולא בקשו עליו רחמים שיכנס לארץ, כנס אותן והתחיל מוכיחן, אמר להם אחד פדה ששים רבוא בעגל, וששים רבוא לא היו יכולין לפדות אדם אחד, הרי ולא נתן ה' לכם לב לדעת, אמר להם אי אתם זכורים כל מה שהנהגתי אתכם במדבר, שנאמר (דברים כט, ד): ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר וגו'

מהו (דברים כט, ד): לא בלו שלמתיכם מעליכם.

אמר רבי יוסי בר חנינא, מה שהיה עליהן לא בלו, אבל מה שהיה להן בתוך התבות, נתבלו.

דבר אחר, לא בלו שלמתיכם, רבי אלעזר בנו של רבי שמעון בן יוחאי שאל את רבי שמעון בן יוסי חמיו, כלי קוריס יצאו עם ישראל במדבר, אמר לו אותן הבגדים שהיו עליהן מה שהלבישו אותן מלאכי השרת בסיני, לפיכך לא נתבלו. אמר לו ולא היו גדלין, והיו הבגדים קטנים להם. אמר לו אל תתמה על זו, החלזון הזה כשגדל מלבושו גדל עמו. אמר לו ולא היו צריכין תכבסת, אמר לו הענן היה שף בהן ומלבנן. אמר לו ולא היו נשרפים מן הענן שהוא אש, אמר לו אל תתמה על זו, אסיטון הזה, אין מגהצין אותו אלא באש, אף בגדיהם שהיו מעשה שמים, היה הענן שף בהן ואינו מזיקן. אמר לו ולא היו עושין מאכלת, אמר לו במיתתן לא נגעה בהן רמה בחייהן על אחת כמה וכמה. אמר לו ולא היה ריחן רע מכח הזעה, אמר לו היו מתענגים בנאות דשאים של באר, והיה ריחן מפעפע בכל העולם, מנין, שנאמר (שיר השירים ד, יא): וריח שלמתיך כריח לבנון. וכל השבח הזה מהיכן, (שיר השירים ד, טו): ממעין גנים באר מים חיים

דבר אחר (דברים כט, ד): ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר, אמר רבי יהודה בוא וראה ענותנותו של הקדוש ברוך הוא, בנהג שבעולם אדם יש לו בן והוא טוענו, אם מצער אותו, מיד הוא משליכו, כביכול הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא היו ישראל במדבר ארבעים שנה והיו מכעיסין אותו והוא טוענן, מנין, שנאמר (דברים א, לא): ובמדבר אשר ראית וגו'.

דבר אחר, אמר ריש לקיש מהו אשר נשאך, נשאן וגדלן, שעשה אותן כאלוהות, שנאמר (תהלים פב, ו): אני אמרתי אלהים אתם.

דבר אחר, אמר רבי שמעון בן יוחאי, בנהג שבעולם אדם אם יש לו בן, נותנו לשפחה שתניקהו, ואם אין לו שפחה, נותנו למניקה, וכמה היא מניקה אותו שתים ושלש שנים, כביכול הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא (ישעיה מו, ד): ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבל וגו', אמר להם הקדוש ברוך הוא, בני, חייכם כשם שגדלתי אתכם בעולם הזה, כך אני מגדל ומיקר אתכם לעתיד לבוא, מנין, שנאמר (ירמיה לא, יט): הבן יקיר לי אפרים וגו'.