# פרשה ח

> מקור: https://rabenu.app/books/devarim-rabbah/parsha-8/

הלכה, אדם מישראל שלא התפלל תפלת השחר או תפלת מוסף או תפלת המנחה, הרבה פעמים שלא פנה להתפלל או מקצר שהיה עושה צרכיו, או שהיה מהלך בדרך ושכח להתפלל, אי זו שעה מתר לו להתפלל ויצא בה ידי חובתו, כיצד הוא צריך לעשות, כך שנו חכמים תפלת השחר עד חצות, תפלת המנחה עד הערב, תפלת הערב אין לה קבע, אבל של מוספין כל היום.

אמר רבי אלעזר שכח ולא התפלל תפלת המוסף ובא להתפלל תפלת המנחה, מתפלל תפלת המנחה, ואחר כך תפלת המוסף, למה, הכל בעתה מתבראת, ותפלת הערב אין לה קבע עד שיעלה עמוד השחר, למה, שכן כתיב (משלי ח, יז): אני אהבי אהב ומשחרי ימצאנני, וכל מי שמתפלל ומכון לבו בתפלה, סימן טוב לו שתפלתו נתקבלה, שנאמר (תהלים י, יז): תאות ענוים שמעת ה', גדולה היא התפלה לפני הקדוש ברוך הוא, אמר רבי אלעזר רצונך לידע כחה של תפלה, אם אינה עושה כלה חציה היא עושה, קין עמד על הבל אחיו והרגו, יצאה גזרה (בראשית ד, יב): נע ונד תהיה בארץ, מיד עמד ונתודה לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר (בראשית ד, יג): גדול עוני מנשוא, אמר לפניו רבונו של עולם כל העולם אתה סובל ולעוני אי אתה סובל, כתבת (מיכה ז, יח): נשא עון ועבר על פשע, סלח לעוני שהוא גדול, מיד מצא חסד לפני הקדוש ברוך הוא ונמנע ממנו נע חצי הגזרה, שכן כתיב (בראשית ד, טז): וישב בארץ נוד, מכאן אתה למד שגדולה התפלה לפני הקדוש ברוך הוא. וכן חזקיהו הנביא בשעה שאמר לו (ישעיה לח, א): צו לביתך כי מת אתה, מיד (ישעיה לח, ב): ויסב חזקיהו פניו אל הקיר, אמר לו הקדוש ברוך הוא (ישעיה לח, ה ו): שמעתי את תפלתך וגו' [והוספתי] הנני יוסף על ימיך חמש עשרה שנה, שכן כתיב (תהלים קמה, יט): רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם

כי המצוה הזאת (דברים ל, יא), הלכה, אדם מישראל שעומד לקרות בתורה, כיצד מברך, כך שנו חכמים, הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה. ומנין שטעונה ברכה לפניה ולאחריה, שכתוב (תהלים קיט, יב): ברוך אתה ה' ואחר כך למדני חקיך, הרי ברכה לפניה. ומנין שטעונה ברכה לאחריה, אמר רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן, שכתוב אחר השירה (דברים לג, א): וזאת הברכה, מששנה להן את התורה ואחר כך ברך, הרי ברכה לאחריה.

דבר אחר, אמר הקדוש ברוך הוא אם נזקקת לברכתה של תורה, אף אני מברך אותך, שנאמר (שמות כ, כא): בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו'.

דבר אחר רבנן אמרי, אמר הקדוש ברוך הוא אם ברכת את התורה, לעצמך את מברך, מנין, שנאמר (משלי ט, יא): כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים, ואם תאמרו שמא לרעתכם נתתי לכם את התורה, לא נתתי אותה לכם אלא לטובתכם, שמלאכי השרת נתאוו לה ונעלמה מהן, שנאמר (איוב כח, כא): ונעלמה מעיני כל חי אלו החיות, (איוב כח, כא): ומעוף השמים נסתרה אלו המלאכים, מנין, שנאמר (ישעיה ו, ו): ויעף אלי אחד מן השרפים, אמר להם, בני, ממלאכי השרת היא נפלאת, אבל מכם אינה נפלאת, מנין, ממה שקרינו בענין (דברים ל, יא): כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך

זה שאמר הכתוב (משלי כד, ז): ראמות לאויל חכמות בשער לא יפתח פיהו, מהו ראמות לאויל חכמות, אמר רבי תנחומא הטפש הזה נכנס לבית הכנסת והוא רואה אותן שנושאים ונותנים בתלמוד והוא אינו יודע מה הן אומרין, הוא מתביש, שנאמר: בשער לא יפתח פיהו, ואין שער אלא סנהדרין, דכתיב (דברים כה, ז): ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים.

דבר אחר, רבנן אמרי הטפש הזה נכנס לבית הכנסת ורואה אותן עוסקים בתורה, והוא אומר להן היאך אדם למד תורה תחלה, אומרים לו תחלה קורא במגלה, ואחר כך בספר, ואחר כך בנביאים, ואחר כך בכתובים, משהוא גומר את המקרא שונה את התלמוד, ואחר כך בהלכות, ואחר כך באגדות, כיון ששומע כך אומר בלבו אימתי אני למד כל זאת וחוזר מן השער, הוי בשער לא יפתח פיהו.

אמר רבי ינאי למה הדבר דומה, לככר שהיה תלוי באויר, טפש אומר מי יוכל להביאו, ופקח אומר לא אחד תלה אותו, מביא סלם או קנה ומוריד אותו. כך כל מי שהוא טפש אומר אימתי אקרא כל התורה, ומי שהוא פקח מהו עושה, שונה פרק אחד בכל יום ויום עד שמסים כל התורה כלה, אמר הקדוש ברוך הוא: לא נפלאת הוא, ואם נפלאת היא, ממך, שאין אתה עסוק בה, הוי כי המצוה הזאת

זה שאמר הכתוב (משלי ד, כב): כי חיים הם למצאיהם וגו', אמר רבי חיא קילורית לעין מלוגמא למכה, כוס עקרין לבני מעים קילורית לעינים, דכתיב (תהלים יט, ט): מצות ה' ברה מאירת עינים, מלוגמא למכה, דכתיב (משלי ג, ח): רפאות תהי לשריך. וכוס עקרין לבני מעים, דכתיב (משלי ג, ח): ושקוי לעצמותיך.

דבר אחר, כי חיים הם למצאיהם, למי שמוציאן מפיו. מעשה בתלמיד אחד של רבי אליעזר בן יעקב שהיה ממהר בכל תלמודו בשעה אחת, פעם אחת חלה ושכח את כל תלמודו, מי גרם לו על ידי שלא היה אומרו מפיו. ונתפלל עליו רבי אליעזר בן יעקב וחזר כל תלמודו.

דבר אחר, כי חיים הם למצאיהם, למי שמוציאן לאחרים.

דבר אחר, כי חיים הם למצאיהם, למי שממציא אותן, מנין, שנאמר (דברים ח, א): כל המצוה, מהו כל המצוה, עד שתכלה כל המצוות. ולכל בשרו מרפא, לרמ''ח אברים שיש בו. הרי כי המצוה הזאת.

דבר אחר, כי המצוה הזאת, אמר רבי חיא בר אבא כל מי שמתחיל במצוה ואינו גומרה גורם שיקבר אשתו ובניו, וממי את למד מיהודה שהתחיל במצוה ולא גמרה, כיצד בשעה שבא יוסף אצל אחיו ובקשו להרג אותו, שנאמר (בראשית לז, כ): לכו ונהרגהו, עמד יהודה ולא הניחן, מנין, שנאמר (בראשית לז, כו): מה בצע כי נהרג את אחינו, ושמעו לו מפני שהיה מלך עליהן, ואלו אמר להן נחזירנו אצל אבינו היו שומעין לו, ועל ידי שהתחיל במצוה ולא גמרה, קבר אשתו ושני בניו, שנאמר (בראשית לח, יב): ותמת בת שוע אשת יהודה, וכתיב (בראשית מו, יב): וימת ער ואונן בארץ כנען.

דבר אחר, כי המצוה הזאת, אמר רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא כל מי שמתחיל במצוה ואינו גומרה ובא אחר וגומרה, נקראת על שמו שגמרה, כיצד, משה התחיל במצוה שנטל עצמותיו של יוסף עמו, מנין, שנאמר (שמות יג, יט): ויקח משה את עצמות יוסף עמו וגו', ועל ידי שלא הכניסן לארץ ישראל נקראת על שמן של ישראל שקברו אותן, שנאמר (יהושע כד, לב): ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם, אשר העלה משה ממצרים אין כתיב כאן, אלא אשר העלו בני ישראל. ולמה קברו אותן בשכם, משל למה הדבר דומה לגנבים שגנבו חבית של יין, הרגיש בהם בעל הבית, אמר להם יערב עליכם, אלא בחייכם משאתם שותים את היין החזירו את הקנקן למקומו, כך בשעה שמכרו השבטים את יוסף משכם מכרו אותו, שנאמר (בראשית לז, יג): ויאמר ישראל אל יוסף הלוא אחיך רעים בשכם, אמר להם הקדוש ברוך הוא משכם מכרתם אותו החזירו עצמותיו לשכם, כיון שגמרו את המצוה נקראת על שמן, הוי כי המצוה הזאת

דבר אחר, אמר הקדוש ברוך הוא אם קריתם את התורה, מצוה אתם עושים על עולמי, שאלמלא התורה כבר היה העולם חוזר לתהו ובהו.

דבר אחר, כי המצוה, מהו המצוה, רבנן אמרי דבר קשה, למה הדבר דומה למלך שהיה לו אבן טובה והפקידה אצל אוהבו, אמר לו, בבקשה ממך תן דעתך עליה ושמר אותה כראוי, שאם תאבד לא יש לך מהיכן לפרע לי, ואף אני לא יש לי אחרת כיוצא בה, ונמצאת חוטא עלי ועליך, אלא עשה מצוה על שנינו ושמר אותה כראוי. כך אמר משה לישראל, אם שמרתם את התורה לא על עצמכם אתם עושין צדקה בלבד, אלא עלי ועל עצמכם, מנין, שנאמר (דברים ו, כה): וצדקה תהיה לנו, לי ולכם, אימתי (דברים ו, כה): כי נשמר לעשות את כל המצוה הזאת

דבר אחר, כי המצוה וגו' לא בשמים הוא. אמר להן משה שלא תאמרו משה אחר עומד ומביא לנו תורה אחרת מן השמים, כבר אני מודיע אתכם לא בשמים הוא, שלא נשתייר הימנה בשמים.

דבר אחר, אמר רבי חנינא היא וכל כלי אמנותה נתנה, ענותנותה, צדקה וישרותה ומתן שכרה.

דבר אחר, מהו לא בשמים הוא. שמואל אמר אין התורה מצויה באיסטרולוגין שאמנותן בשמים, אמרו לשמואל הרי אתה איסטרולוגין וגדול בתורה, אמר להן לא הייתי מביט באיסטרולוגים אלא בשעה שהייתי פנוי מן התורה, אימתי כשהייתי נכנס לבית המים.

דבר אחר, לא בשמים הוא, אמרו לו רבנו משה הרי אתה אומר לנו לא בשמים הוא ולא מעבר לים הוא, והיכן היא, אמר להן במקום קרוב היא (דברים ל, יד): בפיך ובלבבך לעשותו, אינה רחוקה מכם קרובה היא לכם.

דבר אחר, בפיך ובלבבך לעשתו, רבנן אמרי שבעה דברים אמר שלמה על העצל, ומה שאמר משה היה גדול מכלם, כיצד אמרו לעצל רבך בעיר לך ולמד תורה ממנו, והוא משיב אותן ואומר להן, מתירא אני מן הארי שבדרך, מנין, שנאמר (משלי כו, יג): אמר עצל שחל בדרך. אמרו לו הרי רבך בתוך המדינה עמד ולך אצלו, אמר להן מתירא אני שלא יהא ארי בתוך הרחובות, שנאמר (משלי כו, יג): ארי ברחבות. אמרו לו הרי הוא דר אצל ביתך, אמר להן והארי בחוץ, שנאמר (משלי כב, יג): אמר עצל ארי בחוץ. אמרו לו בתוך הבית, השיב להן ואם הולך אני ומוצא את הדלת נעול, אני מחזר ובא. אמרו לו פתוח הוא, מנין, שנאמר (משלי כב, יג): הדלת תסוב על צירה ועצל על מטתו, לסוף שלא היה יודע מה להשיב, אומר להן, או הדלת פתוח או נעול, מבקש אני לישן עוד מעט, מנין, שנאמר (משלי ו, ט): עד מתי עצל תשכב וגו'. עמד משנתו בבקר נתנו לפניו לאכל הוא מתעצל לתת לתוך פיו, מנין, שנאמר (משלי כו, טו): טמן עצל ידו בצלחת נלאה להשיבה אל פיו, ואיזה שביעי (משלי כ, ד): מחרף עצל לא יחרש ושאל בקציר ואין. מהו מחרף עצל לא יחרש, אמר רבי שמעון בן יוחאי זה שאינו למד תורה בנערותו ומבקש ללמד בזקנותו ואינו יכול, וזהו ושאל בקציר ואין. ומה שאמר משה היה גדול מכלן, מנין (דברים ל, יד): כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשתו, הוצא דבר מתוך פיך

דבר אחר, כי קרוב אליך, אמר רבי שמואל בר רב נחמן למה הדבר דומה לבת מלך שלא היה אדם מכירה והיה למלך אהוב אחד והיה נכנס למלך בכל שעה, והיתה בתו של מלך עומדת לפניו, אמר לו המלך ראה היאך אני מחבב אותך שאין בריה מכיר את בתי ועומדת לפניך. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, ראו מה אתם חביבים עלי, שאין בריה בפלטין שלי מכיר את התורה, ולכם נתתיה, שנאמר (איוב כח, כא): ונעלמה מעיני כל חי, אבל אתם לא נפלאת היא ממך, אלא קרוב אליך הדבר מאד, אמר להן הקדוש ברוך הוא, בני, אם יהיו דברי תורה קרובים לכם, אף אני קורא אתכם קרובים, שכן כתיב (תהלים קמח, יד): לבני ישראל עם קרבו הללויה.