# י

> מקור: https://rabenu.app/books/emunatitecha/10/

בלקוטי־הלכות הלכות קריאת־התורה, הלכה ו', מבאר הדין הכתוב בשלחן ערוך (ארח־חיים קלה) - "מקום שמפסיקין בשבת בשחרית, משם מתחילין בשבת במנחה ובשני ובחמישי ובשבת הבא", ומקורו הוא מהמשנה דמגלה פרק ג', וזה לשון המשנה: "בשבת במנחה ובשני ובחמישי קורין כסדרן, ואין עולין להם מן החשבון". הינו, כי עקר קריאת־התורה בצבור הוא לעורר ולהמשיך בחינת נתינת התורה מחדש, שיהיו דברי תורה חדשים אצלנו כאלו היום נתנו, שבשביל זה נאמר אצל נתינת התורה "ביום הזה באו מדבר סיני" (שמות יט, א), ופרש רש"י: שיהיו דברי התורה חדשים כאלו ביום הזה נתנו.

כי כל מי שרוצה לחוס על עצמו ולחשב על תכליתו הנצחי, צריך שאיך שהוא יהיה בעיני עצמו כבריה חדשה. כי באמת האדם נעשה בכל יום כבריה חדשה, שבשביל זה מברכין ברכת השחר, כמבאר בשלחן־ערוך, ועל כן איך שהוא, צריך שתהיה העבודה שעוסק בכל יום חדשה אצלו לגמרי.

כי כל אחד מישראל עושה כמה מצוות בכל יום, ציצית ותפלין וכיוצא, אך העקר שיראה לישב דעתו בכל יום, שזה היום שעומד בו עדין לא היה בעולם, וכן לא יהיה עוד היום הזה בעולם, והעבודה לה' יתברך שצריכין בזה היום היא חדשה לגמרי, ורק עליך נפל חובת היום, על זה האדם שעומד באותו הדור באותו היום, שהוא דיקא צריך לעסק בעבודה הזאת, ולא מלאך ולא שרף, ואפלו נשמות הצדיקים שבגן־עדן העליון אינם יכולים להשלים העבודה הזאת, רק "חי חי הוא יודך כמוני היום" (ישעיה לח, יט) - כמוני היום דיקא, הינו כמו שאני היום, באיזה מדרגה פחותה שהוא, אף על פי כן מאחר שאני חי - אני דיקא צריך להודות לך.

ועקר העצה לקיום התורה הוא להתחיל בכל פעם מחדש. ואפלו אם אין יכולים לעשות כלום מגדל התגרות הבעל דבר, אף־על־פי־כן יתחיל בכל פעם להזמין את עצמו מחדש לעבודתו יתברך, שזה בחינת השם 'אהיה', שפרושו: אנא זמין למהוי [אני מוכן להיות], כמובא בלקוטי־מוהר"ן חלק א, סימן ו.

ולא יפל בדעתו כלל מחמת זה שהתחיל ולא גמר, ואדרבה - נפל עוד הפעם יותר, כידוע שרב הנפילות של כל אדם הוא רק מחמת זה. אבל הוא צריך לסלק מדעתו ולשכח כל זה, ולא יעלה אצלו בחשבון כלל מה שהתחיל ולא גמר, רק יחזק עצמו להתחיל עוד הפעם ולפעמים צריכין להתחיל גם ביום אחד כמה וכמה התחלות חדשות, עד שאחר־כך מצטרפין כל ההתחלות הנ"ל ובאים לעזרתו להתחיל ולגמר עבודתו בשלמות כראוי, כי אפלו מי שחטא כל ימיו ושב באחרונה, מוחלין לו הכל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (קדושין מ), מכל־שכן מי שכבר התחיל כמה פעמים לשוב אליו יתברך, רק לא זכה לגמר עבודתו, בודאי יבואו כל ההתחלות לעזרתו לגמר עבודתו בשלמות כראוי.

וזה שמדקדק התנא (בהדין של קריאת־התורה, שהוא כדי לעורר את האדם שיתחיל בכל פעם מחדש כנ"ל) בלשונו הקדוש: "ואין עולין להם מן החשבון". שפרושו בפשיטות, שהקריאה שקראו שלש פעמים - בשני ובחמישי ובשבת במנחה - אין עולין להם מן החשבון כלל, כאלו לא התחילו לקרות הסדר כלל, רק צריכין להתחיל בשבת הבא מתחלת הסדר.

וכן הוא ממש לענין עצה הנוראה הנ"ל, שלא יעלה לו בחשבון כל מה שהתחיל כמה פעמים ולא גמר, רק יתחזק להתחיל עוד הפעם. ואז, כשיתחזק בזה, בודאי יגמר כראוי, שזה בחינת מה שבשבת גומרין הסדר בשלמות כראוי.

ואלו השלש פעמים שמתחילין ולא גומרין הם כנגד השלש שמות 'אהיה' שאמר הקדוש־ברוך־הוא למשה בעת ששלח אותו לגאל את בני־ישראל ממצרים, כי "אהיה" הוא בחינת התחלה כנ"ל. ובפעם הרביעי גלה לו השם 'הויה', שבו תלוי כל התקונים בשלמות כראוי. עין שם ותראה נפלאות רבות: