# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/emunatitecha/15/

לקוטי־מוהר"ן חלק א' סימן ס': צריך האדם לראות להאריך ימיו. הינו, שיראה שכל יום וכל שעה שבא אחר־כך, שתהיה ארכה וגדולה ורחבה יותר בתוספות קדשה, וכן בכל פעם ופעם. ובכל יום ויום יראה להרחיב ולהאריך ימיו בתוספות קדשה וטהרה. וזה עקר אריכות ימים, כי כל יום ויום ממקום שמתחיל אצל כל אחד ואחד, בתחלה הוא קצר, הינו שבתחלת היום קשה עליו מאד העבודה שצריך לעשות באותו היום, ועל־כן צריכין לזה התגברות גדול מאד בכל יום ויום לבל יפל מזה שרואה כבדות העבודה בכל יום, רק יתחזק בכל יום להתחיל מן המיצר והדחק והכבדות הגדול כפי מה שיוכל להתגבר, ואחר־כך יהיה מתרחב והולך בעבודתו יתברך, וכל שעה ושעה שבא אחר־כך יראה להגדילה ולהרחיבה בתוספות קדשה.

וכן בכל יום ויום מימי חייו שבא אחר־כך יהיה מתרחב והולך בתוספות קדשה יתרה מיום שלפניו, וכן לעולם - וזה עקר אריכות ימים. וזה זוכין על ידי יראת ה', בחינת: יראת ה' תוסיף ימים. עין שם, ובספר "לקוטי־עצות" אות יראה.

ועין בלקוטי־הלכות הלכות גנבה הלכה ג', שכתב שם שזה עקר ענין יציאת מצרים שאנו צריכין לזכר בכל יום, כי בכל יום אנו צריכין להשתדל לצאת ממצר למרחב, שזה עקר אריכות ימיו של האדם כנ"ל, ולא ידחה עצמו בעבודתו על יום מחר, כי באמת בכל יום הוא כך שבתחלתו הוא קצר מאד.

וזה ענין מצות ספירת העמר בתחלת הלילה אחר יציאת מצרים, כי צריכין לשמר את היום מתחלתו להגדילו ולהאריכו בתוספות קדשה, כי כל ימינו מנויים וספורים אצלו, כמו שכתוב: "כי שנות מספר יאתיו" (איוב טז, כב), ועל ידי זה זוכין אחר־כך לקבלת התורה עין שם.

וגם עין ב"לקוטי־מוהר"ן" תנינא (סימן ד) שעל ידי אריכות ימים הנ"ל נעשה התגלות אמונת הרצון, שהכל מתנהג ברצונו יתברך, וזוכין על־ידי זה ליראת ה'. ומפרש בלקוטי־הלכות הלכות כלי היין הלכה א', כי מחמת שהיראה בעצמה נמשכת מאריכות ימים כנ"ל, על־כן זוכין על־ידה לאריכות ימים הנ"ל, בחינת "יראת ה' תוסיף ימים" (משלי י, כז):