# יח

> מקור: https://rabenu.app/books/emunatitecha/18/

תקון הזכרון צריכין לזהר מאד בכל יום ויום, הינו לשמר את הזכרון בכל יום דיקא, דהינו להזכיר את עצמו בכל יום ויום בעלמא דאתי [בעולם הבא].

כי עקר השכחה נמשך על ידי רבוי הזמן, כנראה בחוש שעל ידי אריכות הזמן נשכח הדבר, כמו שכתוב "ברבות הימים הכל נשכח" (קהלת ב, טז). כי עקר בחינת השכחה נאחז מבחינת השנויים שיש בעולם בכל יום ובכל עת.

כי ה' יתברך עושה נפלאות בכל עת, ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, ובכל יום עולה השמש בבקר ושוקע בערב, ואין יום דומה לחברו, כי יש שנויים גדולים בכל יום ויום, כי בכל יום ויום מתבררים ועולים ניצוצות חדשים שלא נתבררו עדין מימות עולם, כמובא בכונות. וגם בגשמיות רואין בחוש שיש שנויים בכל יום ואין שום יום דומה לחברו - הן בעצם היום, שבזה היום קר ביותר, ובזה היום ענן וגשם, וכיוצא בזה שנויים רבים בענין האויר והרוח ושאר ההתהוות שבזמן, שבכלם יש בהם שנויים רבים בכל יום ויום, כי ה' יתברך משנה עתים בתבונתו. וכן במארעות האדם ותנועותיו ומחשבותיו והנהגותיו יש בהם שנויים רבים בכל יום ויום, מי שמסתכל עליהם.

ומרבוי השנויים האלה שבכל יום נמשך השכחה, כי הם מטרידין את האדם מלזכר בעלמא דאתי. וכנראה גם בחוש קצת, שבכל יום ועת העולם מספרים מהשנויים שהיום קר ביותר, והיום חם, והיום צריכין מטר, והיום רבוי מטר, וכיוצא בזה, ובעתים הללו הפרנסה בדחק. ובפרט השנויים שיש לכל אחד בפרטיות שזה מטריד אותו העשירות והמשא־ומתן, וזה מטריד אותו העניות והדחקות, וזה טרוד לגדל בניו ובנותיו, וזה יש לו צער גדול בנים, רחמנא לצלן, וזה הוא חשוכי בנים, וזה מספר ממארעות המלחמות שנשמע עכשו בעולם, וכיוצא בזה שנויים ופרטים רבים לאין תכלית שמטרידין את האדם בכל יום, עד שנדמה לו בכל יום כאלו זה היום אינו נחשב לו לזמן חיותו, וקשה לו לעבד את ה' יתברך באותו היום בשלמות מחמת השנוי והבלבול שבאותו היום.

ובאמת ה' יתברך מצמצם עצמו מאין סוף עד אין תכלית, עד נקדת המרכז של העולם הגשמי הזה, שהאדם עומד עליו במקומו באותו היום ובאותו השעה דיקא, והוא מזמין לו מחשבה דבור ומעשה בכל יום ויום לפי היום ולפי המקום ולפי האדם, ומרמז לו בהם דיקא רמזים להתקרב לעבודתו יתברך.

כמבאר בלקוטי־מוהר"ן (סימן נד), שצריכין לשמר את הזכרון בכלליות ובפרטיות. בכלליות - כך ראוי להיות מנהג יראי ה', תכף בבקר בהקיצו, מיד כשיפתח את עיניו, קדם שיתחיל שום דבר, יזכר מיד בעלמא דאתי [בעולם הבא]. ואחר־כך יעשה זאת בפרטיות - להבין הרמזים של ה' יתברך, שמלביש לו בכל מחשבה דבור ומעשה שמזמין לו בכל יום כדי לקרבו על ידי זה לעבודתו יתברך, עין שם נפלאות.

ומי שזוכה להגדיל דעתו ולהבין בכל יום ויום הרמזים האלה, שזה בחינת שמירת הזכרון כנ"ל, או אפלו כשאין לו זה השכל להגדיל דעתו בהם, כשעל־כל־פנים הוא מאמין באמונה שלמה, שבכל השנויים והמארעות שבזמן ובאדם ובמקום בכלם מלבש אלהותו יתברך, כי הוא מצמצם עצמו בהם דיקא, כביכול, כדי לקרבו לעבודתו יתברך כנ"ל - אז נתוסף לו ידיעה והכרה חדשה בכל יום והשתוקקות וכסופין חדשים ונפלאים בכל עת אליו יתברך ולעבודתו, וזהו בחינת שמירת הזכרון בכל יום בהקיצו ואחר־כך כנ"ל.

אבל את זה לעמת זה, עשה אלקים והקלפה קדמה לפרי. על־כן הבעל־דבר נאחז, באלו השנויים, ומטריד את האדם ומביאו לידי שכחה על־ידי השנויים דיקא, כי עקר אחיזתו הוא בשנויים, כי משם אחיזת הכפירות, שהוא בחינת היצר הרע, כידוע. ועל־כן צריך האדם מאד לזהר בכל יום דיקא לשמר את הזכרון בכלליות ובפרטיות כנ"ל.

וצריכין לדעת, שה' יתברך מלא רחמים, והוא מסבות מתהפך בתחבולתיו, ומצמצם עצמו בכמה צמצומים שונים בכל עת, ומרמז לכל אדם בכל זמן ובכל מקום רמזים שונים להתקרב לעבודתו יתברך כפי מעשיו עכשו. כי בודאי ביום אתמול, שהיה האדם במדרגה אחרת - למעלה מעתה או למטה מעתה, היה צריך רמזים אחרים ועכשו, כפי מדרגתו עתה, שהיטיב מעשיו או חס ושלום להפוך שקלקל ופגם באיזה תאוה או עברה חס ושלום רחמנא לצלן, על־כן הוא צריך עכשו רמזים אחרים להתקרב לעבודתו, כפי מעשיו עכשו באשר הוא שם עתה.

והכלל שאין שום התנצלות לומר, שעכשו באותו העת ובאותו המקום אי אפשר לו לזכר את ה' יתברך, כי אדרבא שם דיקא באותו המקום, ודיקא באותו העת, בודאי יש לך רמזים המיחדים לך דיקא, כפי מדרגתך עכשו דיקא, כפי מה שהיא - לשבח או לגנאי. ואתה במקומך הזה באותו העת דיקא תוכל עכשו דיקא לזכר את ה' יתברך, כי ה' יתברך מצמצם עצמו מאין סוף עד אין תכלית, מתחלת נקדת הבריאה וכו', ומרמז רמזים לכל אדם בכל יום ובכל מקום לפי האדם ולפי העת ולפי המקום דיקא, כמבאר בלקוטי־ מוהר"ן סימן נ"ד הנ"ל.

והבן היטב דברים אלו למעשה ולהנהגה ועצה טובה, ויערב לך מאד בעזרת ה' יתברך. כי זה ידוע בדברינו כמה פעמים, שאין שום יאוש בעולם, כי ה' יתברך מלא רחמים וחפץ בתשובתם של כל הרשעים תמיד, והוא חושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח, ועל־כן כל אדם ואדם לפי מעשיו עכשו, שכבר ירד ונתעה למקום שירד ונתעה, אז ה' יתברך מצמצם עצמו ומרמז לו רמזים כפי הראוי לו עכשו במקומו ושעתו. ומי שאין לו שכל להעמיק בזה בדעתו, צריך על־כל־פנים להאמין בזה באמונה שלמה, ואז יוכל לזכר את ה' בכל המדרגות שבעולם למעלה או למטה חס ושלום, ובכל מקום ובכל זמן. (לקוטי־הלכות הלכות שוכר הלכה ג - עין שם נפלאות):