# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/emunatitecha/2/

ועין שם עוד בהלכה הנ"ל, שמבאר מה שאמרו רבותינו ז"ל: שלשה דברים באים בהסח הדעת - משיח, מציאה, עקרב (סנהדרין צז).

כי זה ידוע שה' יתברך מנהיג עולמו בצדקה ובחסד וברחמים, אך כל התלאות והיסורים העוברים על האדם, הכל הוא מחמת שה' יתברך אוהב צדקה ומשפט, ואי אפשר לדעת האדם להבין זאת בשלמות איך המשפט נכלל עם הצדקה באחדות אחד, וכמו שיסד הפיטן (בתפלת ראש השנה): "ובמקום משפט אין צדקה, ובאין משפט יש צדקה - ואתה במשפט תעשה צדקה".

הנה מה שאנו רואים, שלפעמים דואג האדם ומחשבתו רודפת למצא מציאה ורוח, ואשר יהיה מאחריו מי יגיד לו, כי פתאם באים עליו יסורים וצרות רבות אשר לא עלו כלל על דעתו, שהם בחינת נשיכת עקרב הבא ונושך פתאם בהסח הדעת.

וכן לפעמים להפוך, שהאדם טרוד בדאגותיו המרבות בענין מציאת פרנסתו, ופתאם מזמין לו ה' יתברך ישועה ורוח גדול או קטן מה שלא עלה כלל על דעתו, שזה בחינת מציאה הבאה בהסח הדעת.

וכן הוא ברוחניות גם־כן, כמאמר הזהר הקדוש: לית יום דלית בה טוב, אך כמה נחשים ועקרבים סחרין לה דלא יעול לההוא טוב (נשא קכג) [אין יום שאין בו טוב אך כמה נחשים ועקרבים סובבים אותו כדי שלא יכנס לטוב ההוא].

הינו שבכל יום ויום יכול האדם להשיג ביותר בתורה ועבודת ה', שזה עקר הטוב והמציאה והרוח האמתי בעולם הזה ובעולם הבא, אך כמה נחשים ועקרבים סחרין לה, שזה בחינת מה שפתאם המחשבות רעות ורעיונים מבלבלים מבלבלים מחשבתו שלא יכנס לההוא טוב, שזה עקר בחינת נשיכת העקרב. וכל זה נמשך בשרשו מההנהגה שה' יתברך מנהיג את עולמו בצדקה ובמשפט.

הינו, הנשיכת עקרב בגשמיות ורוחניות נמשך מההנהגה של בחינת משפט, כי ממדת הדין נמשך גם התגברות היצר הרע, כידוע והמציאה והרוח הטוב בגשמיות וברוחניות נמשך מההנהגה של בחינת צדקה.

והנה שרש ההנהגה של בחינת משפט נמשך מבחינת תורת ה', כמו שאמרו רבותינו ז"ל שהקדוש־ברוך־הוא מקים מצוות ועוסק בתורה (עבודה זרה ג), ועל־פי משפט התורה הנפש החטאת היא תמות. ושרש ההנהגה של בחינת צדקה נמשך מבחינת תפלת ה', כמו שאמרו רבותינו ז"ל: מנין שהקדוש־ברוך־הוא מתפלל, ומה הוא מתפלל - יהי רצון שיכבשו רחמי את כעסי (ברכות ז).

על־כן אין שום עצה להנצל מכל זה (הן מפגעי העולם בגשמיות, והן מהמחשבות רעות המבלבלים, שכלם הם בחינת נשיכת עקרב הנמשך מבחינת הנהגת המשפט) רק על־ידי תפלה שירבה להתפלל בכל יום, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: לעולם יקדים אדם תפלה לצרה (סנהדרין מד), ולקשר עצמו עם תפלתו לצדיקי אמת שהם בחינת משיח, שיזכה לתורת ה' ותפלת ה', שהם בחינת משפט וצדקה בשלמות, בחינת "משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך" (תהלים עב, א). ועל־ידי התפלה הזאת ימתיק הדין והמשפט, וינצל מנשיכת העקרב בכל יום, ויזכה למצא המציאה והרוח האמתי בגשמיות וברוחניות. ומחמת שההנהגה הזאת של משפט וצדקה הוא למעלה מהדעת, שאי אפשר לדעת האדם להבין זאת בשלמות כנ"ל, על כן כללו רבותינו ז"ל שכל אלו השלשה דברים שהם בחינה זאת באים בהסח הדעת.

וזה בחינת (תהלים לב, ו): "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו". הינו, שעקר תפלתו יהיה להנצל משטף מים רבים הזידונים של פגעי העולם בגשמיות, ומהמחשבות רעות המבלבלים, ואז המציאה והרוח הן בגשמיות הן ברוחניות תבוא לידו ממילא בהסח הדעת, כי התפלה ימתיק את המשפט וימשיך על ידי זה ההנהגה שמנהיג עולמו בצדקה.

וזה ששלח יעקב לעשו "עם לבן גרתי ואחר עד עתה" (בראשית לב ה), הינו ששלח לו שזכה לתורה, שזה בחינת "עם לבן גרתי", ודרשו רבותינו ז"ל (רש"י שם): ותרי"ג מצוות שמרתי. וגם זכה לתפלה, שזה בחינת: "ואחר עד עתה", בחינת: "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שאל מעמך כי אם ליראה" (דברים י, יב), שהיא בחינת תפלה, בחינת: "יראת ה' היא תתהלל" (משלי לא, א), שזה בחינת מה שדרשו רבותינו ז"ל (מנחות מג): אל תקרי "מה" אלא "מאה", בחינת מאה ברכות שהם כלל התפלה, ועל ידי זה איני מתירא ממך, עין שם.

כי עקר התשובה ועבודת ה' הוא רק בחינת "עתה", כי אמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה כא, ו; לח, ט): ואין "ועתה" אלא תשובה, הינו בחינת "היום אם בקלו תשמעו" כנ"ל, שלא יחשב אלא אותה השעה והרגע שהוא בה עתה, ולא יחשב כלל מיום לחברו ומשעה לחברתה, כי אינך יודע מה ילד יום. וזה עקר אריכות ימים וחיים אמתיים שזוכין על ידי יראה, בחינת "יראת ה' תוסיף ימים" (משלי י, כז). וזה בחינת "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שאל מעמך כי אם ליראה" וכו', וכן כתיב (דברים ד, א): "ועתה ישראל שמע אל החקים" וכו' - עתה דיקא.

כי צריך כל אחד מישראל להסתכל היטב לקשר אותה העת והרגע שהוא עומד בה לה' יתברך, וזה זוכין רק על ידי תורה ותפלה, והעקר על ידי תפלה שהוא בחינת רצונות וכסופין טובים לה' יתברך. וזה הדרך צריכין הכל, הן צדיקים גדולים שצריכין לעלות בכל פעם מדרגא לדרגא, ומכל שכן הנמוכים מאד שנפלו בעוונותיהם למקום שנפלו, שצריכין להחיות עצמם בכח הצדיקי אמת, עקר חיותם הוא רק בחינת "עתה" הנ"ל.

כי איש נמוך כזה, אם ירצה לחשב הרבה מה שעבר עליו בעוונותיו ולדאג על מה שיהיה, יוכל לצאת מדעתו ולהשתגע חס ושלום, על כן כל חיותו וקיומו הוא רק בחינת "עתה" הנ"ל, לחטף בכל פעם איזה עת ורגע לברח בה מן הרע, ולחטף בה איזה נקדה טובה, וכן בכל פעם, בחינת "היום אם בקלו תשמעו" הנ"ל. כי באמת מי שיש לו איזה שכל קצת יוכל להבין כי אין הזמן כלום, כי העבר אין, והעתיד אינו עדין, וההוה כהרף עין.

נמצא, שעקר הזמן של האדם הוא רק זו הרגע קלה שהוא עומד בה, כי העבר כבר עבר ואיננו, והעתיד מי יודע אם יהיה ומה יולד בו, ואין לו לעת עתה רק זו הרגע.

ועל־פי דרך זה יכול כל אחד בכל מקום שהוא, אפלו בשאול תחתית ממש רחמנא לצלן, לדבק עצמו בה' יתברך בכל רגע שירצה. וזה בחינת (שם לב, לט): "ראו עתה כי אני אני הוא" - ראו עתה דיקא. כי על ידי בחינת "עתה" תוכלו לראות כי אני אני הוא, ותוכלו בכל עת ורגע להתחיל לקשר ולדבק עצמו אל ה' יתברך, בבחינת "ובו תדבקון" (שם יג, ה). ודברים כאלו אי אפשר להסביר בפה, מכל־שכן בכתב, רק כל חד כפום מה דמשער בלבה [כפי שמשער בלבו].

וכל זה כלול במה שאמרו רבותינו ז"ל בענין שלשת הדברים הנ"ל הבאים בהסח הדעת, ונמצא שהכל תלוי ברגע. וצריכין לזהר מאד לקים מקרא שכתוב "לך עמי בא בחדריך וסגר דלתך בעדך, חבי כמעט רגע עד יעבר זעם" (ישעיה כו, כ). כי העקר להתחבא עצמו הרגע קלה שהוא בה עכשו, ולדלג באותה הרגע על מה שצריך לדלג, להמתיק על ידי תפלה בהתקשרות לצדיקי אמת, שהם בחינת משיח, את החרון אף שבאותה הרגע, שמשם בא בחינת נשיכת העקרב חס ושלום, ולזכות למצא הטוב האמתי שהוא בחינת מציאה שיכולין למצא בכל רגע ורגע כנ"ל.

וזה בחינת "כי רגע באפו וכו' ברצונו" (תהלים ל, ו), שעל־ידי תפלה שהוא בחינת רצון וכסופין טובים זוכין לבטל החרון־אף שבאותה הרגע ולמצא הטוב האמתי שבאותה הרגע. ואחר־כך מבאר במזמור הזה ביותר "ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם וכו', הסתרת פניך הייתי נבהל" (שם ז, ח). הינו כנ"ל, שפתאם בא עליו הנשיכת עקרב, על כן אין עצה ואין תחבולה כי אם "אליך ה' אקרא" וכו' (שם ט) - להרבות בתחנונים לפני ה' יתברך, ולהקדים תפלה לצרה, ולבלי להטריד את מחשבתו כלל, רק לשמח בו יתברך תמיד, בחינת "ותאזרני שמחה" הנאמר שם (שם ל, יב), ולידע היטב שאין לו לעת עתה אלא זו הרגע שעומד בה, ולקשר עצמו עכשו אל ה' יתברך: