# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/emunatitecha/3/

בלקוטי־הלכות חשן־משפט הלכות פקדון הלכה ד, מבאר שם ענין מצות ספירת העמר אחר יציאת מצרים, שהוא הכנה לקבלת התורה. כי עקר כונת הספירה בפשיטות הוא, שצריכין לדעת שימי האדם מנויים וספורים במספר ובמנין כל יום ויום, והאדם יצטרך לתן דין וחשבון מכל יום ויום ומכל שעה ורגע, ומחמת זהמת וטמאות מצרים יכולין הסטרא אחרא והקלפות לבלבל את המח שיטעה את עצמו כאלו אין היום הזה שהוא בו מסגל לעבודת ה', וירצה לדחות עבודת ה' מיום אל יום, כמצוי זאת ברב בני אדם, שעקר התרחקותם מעבודת ה' הוא רק על ידי זה שדוחין את עצמם מיום ליום על ידי המניעות והבלבולים והעכובים שיש בכל יום על עבודת ה', עד שעל פי רב נדמה להם כאלו אין זה היום נמנה ונספר כלל, וכאלו אינו מימי חייו, וכאלו היום אי אפשר להתקרב לה' יתברך. בפרט כשיש לו איזה סבה ומארע לטוב או להפוך חס ושלום, שאז היום מתבלבל אצלם לגמרי.

כגון, ביום זה הוא יריד ויומא דשוקא, וביום זה צריך לחשב חשבונותיו, ובזה היום יוצא לדרך, ובאלו הימים הוא בדרך נע ונד ומטלטל, ובזה היום בא מן הדרך וצריך להרים המשאוי מעל העגלה ולסדר הסחורה ולחלקה כראוי, וביום זה נזדמן לו איזה מריבה וקטטה עם אחר, וביום זה נקרא על איזה סעדה, וכיוצא בזה בטולים ובלבולים שונים בכל יום ויום, עד שכמעט בכל יום נמצא בו בטול ובלבול גדול, ונדמה לו כאלו זה היום אינו כלום.

אבל באמת צריכין לידע היטב, שאף על פי כן זה היום הוא יום, ועולה בחשבון, וצריכין לצאת חובת היום בזה היום דיקא, ואסור להאדם לדחות עצמו מיום ליום, כי זה היום לא יהיה לו כל ימי חייו, והלואי שיזכה למחר לצאת ידי חובתו לפרע לה' יתברך חובת היום של יום המחר בעצמו.

וזה בחינת "היום אם בקלו תשמעו", הינו אם תרצו לשמע בקולו צריכים אתם לידע היטב שהעקר הוא היום הזה דיקא שאתם עומדים בו, ושלא לדחות עבודת ה' מיום אל יום חס ושלום וכמו שנאמר (דברים כו, טז): "היום הזה אנכי מצוך לעשות" וכו' - היום הזה דיקא. וכתיב: "אשר אנכי מצוך היום" (שם ו, ו), וכן הרבה - היום דיקא.

וזה בחינת "למנות ימינו כן הודע וכו'" (תהלים צ, יב), כי צריכין לבקש מה' יתברך על זה, וכן להזכיר את עצמו בכל פעם בפה מלא, שידע היטב כי כל ימי חייו מנויים וספורים, וצריכין לזהר לפרע כל חובת יום בזמנו, ואם יתגבר לשבר המניעות והבלבולים, אז יזכה למצא הטוב שבזה היום דיקא.

וזה בחינת מה שמובא בזהר הקדוש (נשא קכג): לית יומא דלית בה טוב, וכל יומא אית לה גדר מלבר וכו' דלא יעול בר־נש לההוא טוב, כגון חשוכא דכסיא לנהורא וכו' [אין יום שאין בו טוב ולכל יום יש גדר מבחוץ שלא יכנס כל אדם לאותו טוב, כמו חשך שמכסה את האור]. ומזה הגדר מלבר נמשכין כל הבלבולים והמניעות והעכובים שיש על הטוב שבכל יום ויום. אבל באמת צריכין לידע ולהאמין שדיקא בזה היום יכול להתקרב לה' יתברך ולמצא הטוב שבזה היום דיקא, כל אחד לפי בחינתו אם תדרשנו ימצא לך.

וזה בחינת מצות ספירת העמר אחר יציאת מצרים, כי מזהמת וטמאת מצרים נמשך הגדר מלבר שיטעה האדם כאלו אין היום הזה מסגל לעבודת הבורא. ועל כן צונו ה' יתברך אז קדם קבלת התורה לספר הימים בפה מלא, והדבור יש לו כח גדול להזכיר את האדם, אפלו בעת שאינו נקי עדין מזהמתו בשלמות, להורות שאי אפשר לקבל את התורה כי אם כשיודעים שהעקר הוא היום זה שהאדם עומד בו, ולא לדחות מיום ליום, כי כל ימי האדם מנויים וספורים, והלואי שיפרע חובת כל יום בזמנו כנ"ל.

וזה בחינת (ויקרא כג, טו): "שבע שבתות תמימות תהיינה", כי כל ימי חיי האדם כלולים בשבעת ימים שהם בחינת שבעת ימי השבוע, כל יום כלול מכל השבעה ימים, על־כן הם בחינת שבע שבתות, וצריכים להיות תמימות שלא ילך מהם רגע לאבוד. וזה שכתוב (מיכה ז, יא): "יום לבנות גדריך", יום ההוא ירחק חק, יום הוא ועדיך יבוא למני אשור וכו', הינו, שישראל אומרים אל העכו"ם, שהם בחינת הסטרא אחרא והקלפות המעקמים ומבלבלין לב האדם כל כך, עד שיוכל לטעות כאלו היום הזה לא בא רק בשביל הסבות והמניעות והבלבולים, שהם בחינת הגדר מלבר הנ"ל, וכאלו אין בו טוב כלל חס ושלום.

וזה: "יום לבנות גדריך", שאתם אומרים שהיום הזה לא בא רק בשביל לבנות גדריך, הינו הגדרים והמסכים והמניעות שבכל יום, אבל הוא רחוק לעסק בזה היום בתורה שנקראת חק, וזה יום ההוא ירחק חק. אבל באמת אינו כן, כי: יום הוא ועדיך יבוא. כי בודאי זה היום הוא יום, ובודאי נשתדל ונתגבר לעסק בזה היום דיקא בתורה ועבודת ה' ולשבר את הגדרים שלכם, עד שנזכה להתקרב להטוב שבזה היום דיקא: