# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/emunatitecha/4/

עוד מבאר שם בהלכות פקדון הנ"ל ענין בחינת שבועות, שזוכין אחר ימי הספירה. כי איתא בכונות האריז"ל שבשבועות זוכין לבחינת כתר, ומובא בדברי אדוננו מורנו ורבנו (לקוטי מוהר"ן, ו) שכתר הוא לשון המתנה, כמו שכתוב (איוב לו ב): "כתר לי זעיר" [המתן לי קצת]. הינו, כי דיקא על ידי המתנה, שהוא בחינת כתר שזוכין בשבועות, על־ידי זה יכולין להמשיך על עצמו בחינת מצות ספירה כל ימיו.

כי הבעל דבר אורב מאד על האדם ללכדו במצודתו. בתחלה מתגבר על האדם למנעו לגמרי מדרך החיים, ומזמין לו בכל יום בטולים ובלבולים כאלו זה היום אינו יום כלל לעסק בו בעבודתו, עד אשר על ידי זה גם כשמתפלל ולומד וכו', אין העבודה שלו בשלמות כראוי. ואז דרך הבעל־דבר להתלבש עצמו במצוות, ומוכיח אותו ואומר לו: מה בצע כי תספר את ימיך בכל עת ותחשב על אחריתך בכל יום, מאחר שאתה רואה שעם כל זה אינו עולה בידך להיות כרצונו באמת, ורוצה על־ידי זה לסתר לגמרי את ימי ספירתו.

אבל אם משכיל על האמת לאמתו יאמר וישיב אל לבו, וכי משום הא אחדל לגמרי חס ושלום לספר את ימי, הלוא אף על פי כן יבוא קצי ואהיה מכרח לתת דין וחשבון מכל יום ויום - אף אם יעבר עלי מה, אני על משמרתי אעמד להמתין ולצפות לישועת ה' בשלמות, ולהחיות את עצמי בתוך כך בכל מה שאוכל, פעם בתורה, פעם בתפלה והתבודדות ושיחה בינו לבין קונו, פעם בשיחה עם חברו או רבו ביראת־שמים, פעם בעשית איזה מצוה וגמילות־חסדים, פעם ברצון וכסופין והשתוקקות דקדשה.

וכשיהיה האדם חזק ואמיץ בדרך הזה להחיות את עצמו בכל יום בכל מה שיוכל, אף על פי שנדמה לו שאינו יוצא חובת היום כראוי, ואף אם האמת היא כך, ימתין ויצפה לישועת ה' - אז דיקא יזכה לקים מצות ספירה כל ימיו.

נמצא שדיקא על ידי בחינת ההמתנה, שהיא בחינת שבועות כנ"ל, יזכה לקים מצות ספירה כל ימיו. כי בשבועות קבלו את התורה, שאז הזהיר עליהם ה' יתברך: פן יהרסו וכו', הינו בחינת צמצום והמתנה, שצריכין להמתין עד שיזכה לישועת ה' להתקרב אליו יתברך, ודיקא על־ידי ההמתנה בודאי יזכה שיגיע יום ישועתו, שיתקרב לה' יתברך באמת.

וזה בחינת מה שכתוב "כי יש יום קראו נצרים בהר אפרים קומו ונעלה וכו'" (ירמיה לא, ה). הינו מי שהוא נוצר ושומר וממתין לישועת ה' בודאי יש לו יום, כי סוף כל סוף יגיע היום שיזכה להתקרב אליו יתברך: