# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/emunatitecha/5/

ועין עוד בלקוטי־הלכות הלכות פקדון הלכה ה, שמבאר ענין מצות ביומו תתן שכרו. כי הנפש הוא אצל האדם בחינת שכיר יום, כי הנפש עושה כל פעלות הגוף, כי אין לגוף שום תנועה וחיות כי אם על ידי הנפש.

ומי שזוכה לילך בדרך הקדש כראוי לבטל הגוף לגמרי לגבי הנפש, אז הנפש היא בחינת מלך, כי הוא מולך על הגוף ואז הוא בן־חרין, בחינת כל ישראל בני מלכים הם. אבל כשאין מבטל הגוף לגמרי נגד נפשו, אז הנפש אצל הגוף כעבד, שעושה הנפש כל פעלות הגוף כעבד וכשכיר. ואז צריך האדם לרחם על נפשו, שעל כל פנים לא יגזל ולא יעשק חס ושלום, לגמרי את נפשו, ולתן לו על כל פנים שכירותו ביומו, דהינו שעל כל פנים יתן להנפש בכל יום כמה מצוות ומעשים טובים ותורה ותפלה וכו' כפי חובת היום.

כי בודאי מהראוי שיעשה רק צרכי הנפש ויבטל הגוף לגמרי, כמו שכתוב בזהר הקדוש (תרומה קמא): "זכאה מאן דלא אתהני מדילה כלום" [אשרי מי שלא נהנה משלה כלום], ואז הנפש הוא בחינת מלך ובן־חרין כנ"ל. אבל כשלא זכה לזה, והנפש הוא בחינת עבד ושכיר, אז צריך להזהר על כל פנים שלא לעשקו ושלא לגזלו לגמרי חס ושלום.

וזה בחינת "לא תעשק שכיר עני ואביון מאחיך וכו'" (דברים כד, יד), ולא זו אף זו אתה צריך להזהר "ביומו תתן שכרו וכו'" (שם טו), שלא תאמר שתסלק שכירות הנפש לאחר היום, כמו שמצוי בכמה בני־אדם שאומרים: היום אי אפשר להתפלל, היום אי אפשר ללמד ולעסק בעבודת ה', ומדחין עצמן מיום ליום. ועל זה מזהיר הכתוב "ביומו תתן שכרו" - ביומו דיקא - ולא תבוא עליו השמש, כי העקר צריכין לזהר לצאת חובת היום ביומו, בחינת: "היום אם בקלו תשמעו", כי לית יום דלית בה טוב כמובא לעיל.

וכל זה זוכין על ידי אמונת־חכמים בשלמות, כי מחמת הצמצומים והשנוים שיש בכל יום נדמה להאדם שהיום אי אפשר לחטף איזה טוב אמתי, אבל על ידי אמונת חכמים בשלימות, שעל ידי זה נחשבין בעיניו כל הספרים הקדושים של התורה הקדושה שחברו החכמים האמתיים. ועל ידי זה נשלם התורה, כי שלימות התורה הוא על ידי תורה שבעל פה שחברו החכמים האמתיים, ואז זוכין לינק משכל עליון, הכולל כל השכליות, שהוא ממתיק כל הדינים והצמצומים.

כי עקר המתקת הדינים הוא על־ידי השכל, כמו שכתוב בזהר הקדוש (פקודי רנד): כלם במחשבה אתברירו [הכל מתברר במחשבה] (ועין כל זה בהתורה "חדי רבי שמעון", לקוטי מוהר"ן סימן סא). אז נמתקין על־ידי זה כל הצמצומים והשנויים שבכל יום, שמחמת זה נדמה להאדם שאי אפשר לחטף בזה היום איזה טוב אמתי כנ"ל, וזוכה גם ביום זה לטוב אמתי, שלא יאבד יום מימיו חס ושלום.

וזה בחינת "יום אירא אני אליך אבטח" (תהלים נו, ד), שדיקא ביום זה שאני מתירא, שנדמה לי שהיום אי אפשר לי לעבד את ה' יתברך מחמת הצמצומים והשנויים שבאותו היום, אבל על־ידי אמונת חכמים, אז דיקא "אני אליך אבטח", שבודאי אזכה גם ביום זה לעבד את ה' יתברך.

ועין שם עוד, שמבאר גם לענין דחקות הפרנסה של האדם, שהוא רק מחמת שהיום קשה עליו מחמת הצמצומים והשנויים שבאותו היום. ועל־כן נקרא 'קשה־יום', כמו שכתוב באיוב (ל, כה): "אם לא בכיתי לקשה יום", וכל זה נמשך גם כן מחמת פגם אמונת חכמים.

אבל כשזוכה לשוב בתשובה שלמה על פגם אמונת חכמים, ויאמין מעתה בכל הספרים של הצדיקים והחכמים האמתיים, ויהיה נשלם התורה כנ"ל, בודאי יזכה על ידי זה לינק משכל הכולל, ועל ידי זה יהיה נמתק הכל, הן ברוחניות הן בגשמיות: