# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/emunatitecha/7/

בלקוטי־הלכות הלכות בשר בחלב הלכה ד כתב שם, צריך האדם לסלק מדעתו וממחשבתו לגמרי היום שעבר או אפלו השעה שעברה, וידמה בעיני עצמו בכל יום ואפלו בכל שעה כאלו היום ובאותה שעה נולד ובא לעולם ורוצה להכיר את הבורא יתברך, בבחינת "אני היום ילדתיך" (תהלים ב, ז).

ואף על־פי שכבר היה כן אלפים ורבבות פעמים שרצה להתחדש להתקרב לה' יתברך ולא עלתה בידו, אדרבה נפל בכל פעם למה שנפל, רחמנא לצלן, אף על פי כן אל יסתכל על זה כלל וישכח כל זה, כי זה היום והשעה שעומד בו עתה עדין לא היה בעולם, ומי יודע מה יכול לזכות עדין באותו היום ובאותה השעה.

כי ה' יתברך מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, ואין רגע דומה לחברתה, כי בכל רגע ורגע משתנה מעמד ומצב ומהלך המזלות והכוכבים, ועל ידי זה משתנין המארעות לאין מספר בין הנולד ברגע זו ובין הנולד ברגע האחרת. ומזה יכולין להבין מדעתו השנויים הגדולים הנעשים בכל רגע בעולמות העליונים לאין קץ ומספר, בבחינת מה שכתוב בתקוני־זהר (תקון כה, סה): ולבושין דלבש יומא דא לא לבש ביומא אחרא [מלבוש שלבש ביום זה לא לבש ביום אחר], כמבאר כל זה בכתבי האריז"ל (עץ חיים שער א ענף ה).

וכל אלו השנויים לאין קץ של כל העולמות הכל הוא בשביל האדם, לקרב אותו על ידי זה לעבודת ה', שבשביל זה נברא הכל. נמצא שאין ראיה כלל מיום לחברו, כי אף על פי שעד הנה, היה מה שהיה אף־על־פי־כן כפי השתנות מעמד ומצב כל העולמות עכשו בזו השעה - והכל בשבילו, כי חיב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם - יכול להיות שדיקא עתה יתקרב לה' יתברך, אם יתחיל מעתה.

כי גם זה מעשי הבעל־דבר, שמחליש דעתו על ידי קשיות שקשה לו על עצמו, איך אתה רוצה להתפלל בכונה והתלהבות, והלוא בשעה הקודמת עשית כך וכך וכו'. וכיוצא בזה בלבולים הרבה בלי שעור, וכל זה נמשך מזהמת הנחש, שמבלבל דעת האדם, שרוצה להבין הכל.

כי גם אדם הראשון הסתכל אז במה דלא הוי לה רשותא [במה שלא היה לו רשות], כמבאר בזהר הקדוש. ובאמת אין אנו יודעים כלל, כמו שאמר שלמה המלך החכם מכל האדם "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" (קהלת ז, כג). ואמר עוד "כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי" (משלי ל, ב). ודוד המלך עליו השלום אמר "ואני בער ולא אדע וכו'" (תהלים עג, כב). מכל־שכן וכל־שכן אלפי אלפים ורבוא רבואות קל־וחמר אנשים פשוטים, ובפרט בדורות הללו.

והכלל, שאין אדם יודע כלל, רק כל אשר תמצא לעשות בכחך - עשה, וכל זמן שאתה יכול לחטף מזה העולם העובר איזה דבר שבקדשה - דבור תורה או תפלה או איזה מצוה צדקה וגמילות־חסדים וכו' - מה טוב, כי לא ישאר לך סוף כל סוף כי אם זה לבד. ואם תלך בדרך הזה תמיד, סוף כל סוף תגיע לתכלית הטוב והנצחי בזה ובבא.

ומה ענין מצות הבאת בכורים, שהוא להביא הפרי המתבכרת ומתחדשת בכל שעה לבית ה', ולהודות עליו לה' ולספר עליו את כל הצרות שעברו על ישראל מתחלתם, ובחסדו ובנפלאותיו הצילנו. כי עקר חיוב בכורים מרמז על התחדשות, שצריכין להתחדש בכל פעם ולהתחיל בכל פעם מחדש, ואל יבהלוהו רעיוניו מכל התגברות היצר הרע שעבר עליו, כמו שכתוב בודוי בכורים: ארמי אבד אבי, אך לא נתנו אלקים להרע עמדו לאבדו חס ושלום, אף כי גם הוציא ממנו בנותיו רחל ולאה, שעל ידם נבנה העולם. והעמיד מהם מטה שלמה שבטי יה, שעל ידם עקר התגלות אלקות בעולם. וכן: וירד מצרימה, שעוד אחרים באו לכלותנו, אך ה' יתברך הצילנו מידם.

וכן עובר כל זה על כל אחד מישראל בפרטות, ואין שום עצה להנצל מכל מה שעובר על האדם כי אם על ידי בחינת התחדשות, להתחדש בכל פעם ולהתחיל מחדש בעבודתו יתברך, ולא יבלבל אותו שום דבר שבעולם. וזה שכתוב "בראשית וכו'" (בראשית א, א), ודרשו רבותינו ז"ל (בראשית רבה א, ד): בשביל בכורים שנקראו ראשית ברא את העולם. כי עקר בריאת העולם היה בשביל בחינה זו, בחינת התחדשות, בחינת בכורים, בחינת ראשית. הינו, שיסתכל האדם בכל פעם מראשית, כאלו היום הוא ראשית התחלתו.

ועל־כן נסמך תכף אחר ודוי בכורים הפסוק (דברים כו, טז): "היום הזה וכו', מצוך לעשות וכו'", וכתיב שם: "היום הזה נהיית לעם וכו' אשר אנכי מצוך היום" (שם כז, ט-י), ופרש רש"י שם שבכל יום יהיה דומה בעיניך כאלו היום נכנסת עמו בברית וכו', הינו כנ"ל, כי זה הוא עקר בחינת בכורים, בחינת התחדשות בכל יום כאלו היום נכנס בברית ומתחיל להרגיל עצמו לכנס בקדשת ישראל.

וזה בחינת (דברי הימים־א טז, כג): "בשרו מיום אל יום ישועתו", שבכל יום ויום שולח הקדוש־ברוך־ הוא ישועות חדשות להציל את האדם מהיצר הרע המתגבר עליו בכל יום, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (קדושין ל): בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו, ואלמלא הקדוש־ברוך־הוא עוזרו וכו' . על־כן אין לבלבל עצמו מיום לחברו, כי מי יודע כמה גדולה הישועה החדשה שה' יתברך ישלח לו היום, אם יזכה להתגבר מחדש. עין שם עוד ותראה נפלאות: