# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/emunatitecha/8/

ובלקוטי־הלכות הלכות תפלין הלכה ה' מבאר ענין ההתחדשות ביותר, שזה בחינת מה שישראל מונין ללבנה, שממנה ה"חדשים", רמז שאנו צריכין להתחדש בכל עת לחיות בכל יום ובכל עת חיות חדש בעבודת הבורא יתברך, כי כל ימינו נמנים לעולם לחדשים, נמצא כי כל ימינו נקראים חדש, כי אנו מברכין ומקדשין החדש בכל ראש־חדש, ונקרא על־שם זה "ראש־חדש", על־שם החדוש שאנו צריכין לחדש ימינו בכל עת.

וכן כל הימים שבחדש נמנים לחדש, כי זה היום הוא ב' בחדש וזה היום הוא ג' בחדש וכן להלן, עד שנשלם החדש, ואחר־כך מתחיל חדש שני, וכן לעולם. נמצא אשר כל ימינו נמנין לחדש דוקא.

כי באמת כל ימיהם של ישראל עם קדוש, שקבלו את התורה שהוא בחינת חיים, כמו שכתוב: כי הוא חייך וארך ימיך, כל ימיהם הוא בחינת חדש דיקא, בחינת חיות חדש בכל עת. וזהו עקר החיות של השבעים שנה, כי אם אינו מחדש חיותו בכל עת להוסיף קדשה ודעת בעבודת ה' בכל יום - אינו חי שבעים שנה, ומי יודע אם יעלו כל שבעים שנותיו אפילו ליום אחד.

ועל־כן הרשעים גמורים, שאינם מקימים את התורה לגמרי, שהוא עקר החיים כנ"ל. נקראים בחייהם מתים ואפלו מי שעובד את ה' קצת אינו נמנה בימי חייו כי אם מעט העבודה ומעשים טובים שזכה לעשות בחייו, ועל־כן יכול להיות שכל חיותו לא יעלה כי אם יום אחד כנ"ל.

אבל עקר החיים באמת הוא בחינת חיים של דוד המלך עליו השלום, שזכה לחיות שבעים שנה שלמים באמת, כי מעולם לא נם שתין נשמי [לא ישן ששים נשימות], הינו שטרח ויגע כל ימיו לבלי לישן את ימיו, רק לחדש חיותו בכל עת.

ועל־כן נמשלה מלכות דוד ללבנה, שהיא מתחדשת בכל עת, שמרמז על כנסת־ישראל בחינת מלכות דוד שכלול מהם - שצריכים להתחדש בעבודתם בכל עת כדי שיזכו להתחדש לעתיד, כמו שאנו אומרים (בקדוש/ברכת הלבנה): "וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן, שהם עתידים להתחדש כמותה וכו'. ברוך אתה ה' מחדש חדשים" - מחדש דיקא כנ"ל. ואז אומרים: "דוד מלך ישראל חי וקים", כי זה עקר החיות כשמתחדשים בכל עת, כנ"ל.

עין שם נפלאות, שמבאר שם כל ענין התפלין על דרך זה, לזכות על ידי התפלין לחדש החיות בכל עת, שזה עקר החיים ארכים. ועל כן אמרו רבותינו ז"ל: המניח תפלין זוכה לחיים (עין מנחות מד). וזה שאומרין ב'לשם יחוד' שקדם התפלין: "ומשפע מצות תפלין יתמשך עלי להיות לי חיים ארכים". עין שם ותראה התחזקות עצום ונפלא מאד: