# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/1091/13/

הלומד תורה צריך לדעת שבעת למודו מקשיב הצדיק בגן עדן לקולו, וצריך להתקשר לתנא או לצדיק שגלה וחדש את התורה אותה הוא לומד. ועל־ידי למוד תורה לשמה באמת, מתדבקת נשמת הלומד תורה לשמה, עם נשמת הצדיק שגלה את התורה, שעל־ידי זה זוכה הלומד לתשובה אמתית, הינו לחדש את הימים שעברו עליו בחשכה, הינו הזמן שהיה רחוק מהשם יתברך. כי על־ידי למוד התורה באמת זוכה לדעת ולהתעוררות, להתחזק ולהתחדש במדות טובות ובמעשים טובים, ולהתרחק מתאוות ומדות רעות, שלזה הוא זוכה כאשר לומד תורה לשם שמים באמת.

אבל כשלומד שלא לשמה, רק בכדי שיקרא למדן, או בשל ממון וכיוצא באלו, אזי גרוע הוא מנבלה, שבודאי אדם כזה אינו יכול להדבק ברוח התנא, כמבואר למעלה. כי על־ידי למוד תורה שלא לשמה, אינו מבין את האמת, ונעשה שונא וחולק על צדיק האמת. וזה נקרא גלות השכינה, שתורה שבעל פה נמצאת בגלות, הינו בפיו של הלמדן הלומד לשם גאות: (תורה יב, א-ג)