# כז

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/1091/27/

מי שלומד תורה ואינו מבין שום חדוש בלמודו, הינו שאינו מבין איך להתחזק בחיות חדשה מתוך למודו, שזה עקר הלמוד, ובפרט שאינו יודע לפרש את הלמוד כראוי לאנשים השומעים, על מנת שיתעוררו בחיות חדשה ליראת השם וקיום התורה, הגם שהשם יתברך כביכול מתענג אפלו מתלמוד כזה, אם הוא ביראת השם באמת בלי שום כונה לשם ממון, כבוד וכיוצא באלה, אף על פי כן לא ילמד לפני הצבור אדם שאינו יכול לפרש את הלמוד כראוי, כמבואר במדרש (שיר השירים רבה ב, ד'), שהאדם הלומד ברבים ותלמודו אינו מתוק כדבש וחלב לאנשים המקשיבים לקולו, מוטב שלא ילמד בפניהם.

אבל האדם שהשם יתברך זכהו להבין, לפרש ולהסביר היטב את למודי התורה, הינו שמלמד ברבים באפן שהמקשיבים מתעוררים בחיות חדשה ליראת השם וקיום התורה, אדם זה מחיב ללמד ברבים, בכדי ששומעיו יתעוררו על־ידי למוד האמת ובאוריו האמתיים ליראת השם וקיום התורה, שזה עקר ותכלית כל המעשים טובים ולמוד התורה: (תורה כא, ח-ט)