# לב

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/1091/32/

שלמות האדם היא, שיהיה צדיק ולמדן. הינו בעל יראת שמים אמתי ויודע ספר. כי אם אינו יודע ללמד, כבר אמרו עליו חכמינו זכרונם לברכה (אבות פ"ב מ"ו) "ולא עם הארץ חסיד". שמי שהוא עם הארץ, הינו שאינו יודע ללמד כלל, אינו יכול להיות ירא וחרד כראוי, כי אינו יודע היכן להקל והיכן להחמיר. כי מבלעדי דעת תורה, אפשר על־ידי ה"פרומקייט" (שמחמיר תמיד) לפול למכשולות רבים. אבל מי שיודע ללמד ואינו ירא שמים, זה בודאי אינו כלום. כי אפשר חס ושלום להיות למדן ורשע גמור, כך מבואר בלקוטי מוהר"ן (חלק א' סימן ל"א), שמי שיודע ללמד ואינו ירא שמים, מכנה "לא זכה", ותלמודו נהפך לו לסם מות, רחמנא לצלן. הינו שעל־ידי למוד תורתו בלי יראת שמים, נופל לגאות, כפירות, חטאים רבים ועוונות, שהם סם מות, רחמנא לצלן. על־כן צריך כל אדם להשתדל להיות למדן בתורה וחסיד במעשיו, רק הכל באמת בלי שום שקר, כלמודם של צדיקי האמת המלמדים את האדם איך לנהג בכל המדות ובכל המעשים. וכשהאדם משתדל בלמוד התורה, בחסידות ובמעשים טובים, וכל כונתו לשם שמים בלי שום שקר, דומה הוא למלאך ה' צבאות, הינו אדם שלם. והוא מציר את אותיות התורה לטוב, הינו מכל למודי התורה לומד הוא דעות טובות ומדות טובות, ומביא לעולם טובה רבה.

אבל מי שסובר שהעקר הוא להיות למדן, ויראת שמים טפלה היא אצלו רחמנא לצלן, הינו שמודה שצריך גם יראת שמים, אבל העקר הוא הלמוד, אדם זה הוא אפיקורס וכופר, כמו "אחר" שהפך לאפיקורוס וכופר על־ידי דעותיו הכוזבות וסברותיו המטעות, כי חשב שהעקר הוא הלמדנות: (תורה לא, סוף)