# לז

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/1091/37/

על־ידי התורה שאדם לומד בעת לא טובה חס ושלום, הינו בעת עניות ודחקות רחמנא לצלן, ומתחזק לעסק בתורה ולקים את תלמודו, כי העקר הוא הקיום, כמבואר בדברי חכמינו זכרונם לברכה: (אבות פ"א מי"ז) "לא המדרש עקר אלא המעשה", על־ידי זה ממשיך עליו השם יתברך חוט של חסד, הינו השם יתברך עושה עמו חסדים רבים ומגרש מפניו כל מיני דינים וקטרוגים. ועל־ידי זה זוכה לתקן את הדבור, הינו שזוכה לשמור את פיו מדבר דבורים פגומים, מלשון הרע, רכילות, ליצנות וכו', וזוכה להשיח לפני השם יתברך את כל לבו, להודות לו על הטובות והחסדים שעושה עמו אפלו בשעת דחקו, ולבקש מהשם יתברך ישועה גמורה מן היסורים ומן הדחק שהוא שרוי בהם. וגם זוכה לדבר לפני השם יתברך בהתעוררות ובאמת גמורה מעמקי לבו: (תורה לח, ד-ה)