# מ

> מקור: https://rabenu.app/books/etzothamevoarot/1091/40/

גם צריך לדעת ולזכר, כי בלמוד התורה צריך גם להשתמש במדת ההסתפקות. הינו כאשר חושק ללמד הרבה ומתגברות עליו מניעות, עד שאינו יכול לעסק בתורה כרצונו, צריך הוא להסתפק במעט, כמה שמספיק ללמד. לפעמים גם מתבלבל האדם מחמת שרואה שהזמן קצר והמלאכה מרבה. הינו שיש הרבה ללמד ונכסף ללמד את כל התורה כולה בזמן קצר, ומחמת שרואה שלא יוכל ללמד את הכל, מתרחק הוא לגמרי מלמוד התורה, ואינו לומד מאומה.

על־כן צריך לאחז במדת ההסתפקות גם בלמוד התורה, וכשאינו יכול לעסק כרצונו מחמת מניעות אמתיות, הן מניעות של טרדות פרנסה, הן מניעות של חלי הגוף חלילה, או מניעות אחרות המונעות אותו מלמוד כראוי, צריך להסתפק במועט. ואותה תורה מועטת, צריכה להיות חשובה בעיניו מאד, וצריך הוא להתחזק מאד לא לבטל את המעט הזה חלילה. וכשתורה מועטת זו תהא חשובה בעיניו, בודאי יכסוף מאד להתחזק בלמוד התורה ביתר שאת, ככל יכולתו. אבל אם לא יחשיב כראוי את מעט הלמוד שזוכה ללמד על אף המניעות, יכול לגרם לו חלילה לבטל לגמרי מהלמוד. ובטול תורה לגמרי, אסור גדול הוא, כמבואר במסכת אבות (סוף פ"ב) "לא עליך המלאכה לגמר, ולא אתה בן חורין להבטל ממנה", הינו אינך חיב ללמד את כל התורה אם יש לך מניעות אמתיות המונעות אותך מעסק התורה כראוי, אבל לבטל את הלמוד לגמרי, בודאי אסור.

וכל אדם חיב לעסק בתורה בכל יום ככל יכולתו, הן מעט הן הרבה. וכן כל אדם פשוט שאינו מבין בספרים בלשון קדש, חיב בכל יום ללמד ספרי מוסר ושלחן ערוך בספרים המדפסים בבאור עברי. ומחמת זה סובב השם יתברך בימינו, שכמעט כל למודי התורה מתרגמים, בכדי שכל האנשים הפשוטים יוכלו לעסק בתורה ולהבין את האמת, כמבואר בלקוטי הלכות בכמה מקומות: (תורה נד, ג)